מאמר:
איך מרפאים קארמות והתנסויות מייסרות /ד"ר ברכה קליין תאיר
רובד אחר רובד...
שכבה אחר שכבה.....
אנו מאבדים את הדחיסות שאפפה אותנו.
אנו שבים לראות, לדעת ולשמוע בבהירות מתוך בינת הלב (שכל מבין...לב – חושב).
המהות אוחזת בהגה החיים וגורמת לאגו להתאיין.
אנחנו נעים מריבוי לצמצום, מתערטלים מכל השכבות, הפרשנויות, עצי הדעת, ומשיגים
מחשבה יחידה – הבנה עמוקה – תודעה שהולכת ומתרחבת.
השגה זו מאפשרת לנו להכיר את הפנים הרב ממדיים שלנו, את הידע היקומי, את האמת המוחלטת.
אנחנו טסים אל גבול האבולוציה של יצורי האנוש בשלם האטומי – ממד 7 (הגאולה בשפת הקבלה).
התנאי: בריאות השכל – הלב – הגוף.
מהי בריאות?
מצב של תקשורת תת אטומית מושלמת, חיובית, מיטיבה, מאחדת, משפיעה (הפקדות חיוביות), וחולי הוא מצב שבו התקשורת משתבשת, מפלגת, מחוררת (קצר בחשמל, משיכות שליליות).
בריאות היא מצב טבעי. אהבה היא מצב הטבע. מהות אור – היא הטבע שלנו. כאשר אנחנו מפרים חוקים קוסמיים, נותנים כוח למחשבה סימפטומטית, מכאנית – פונקציונלית, אוחזים במידות שליליות, אנחנו פוגעים בטבע, משבשים את התקשורת. השיבוש מנתק אותנו מאור עליון. התדר שלנו נשבר, השדה המגנטי הופך למחורר, הקונדליני לא זורמת/לא משתברת נכון, ואנחנו מתחילים להגיב לגירויים, לסימפטומים:
¬ גירוי
¬ החמרה
¬ דלקת
¬ פצע
הרעלים גורמים להרס הרקמות.
כלומר, קוסמוס רק מגיב למה שבאמת נמצא בראש שלנו, לחיוב או לשלילה. כלומר, במציאות לא קורה שום דבר רע או טוב, אלא קורה הנכון שלנו שמסייע בידנו להתעורר ולהתקדם אבולוציונית. כל מה שאנחנו חווים, הנו חומר הגלם לבריאת החדש.
"אני בטוחה שלא קיים רופא בעולם בכל תקופה שהיא בהיסטוריה שריפא משהו. המרפא של כל אדם נמצא בתוכו. רופאים טובים הם אלה שמזהים יכולת זו אצל האדם."
("מסר האנשים האמיתיים", מרלו מוראגו)
האדם הופך למרפא כי הוא מחובר במלואו למקור, לבורא, לאינסוף, לאינות. הוא יכול לטהר את כוס הבוץ שהוא, יכול לרפא את הטבעות בשרשרת סיבה – תוצאה שהוא. הוא עושה זאת בעזרת "מים" טהורים/צליל/תודעה (ידע קוסמי, מחשבה חיובית, מחשבת שורש, מחשבת הבריאה) + אור (מהות, אלוהות, אהבה).
על המים והאור לזרום דרך כל שרשרת סיבה – תוצאה שהוא מרגע הנשימה הראשון אי-פעם. כלומר, דרך כל הגלגולים, ההתנסויות וההשגות. כאשר הזרימה שלהם נעצרת בגלל דחיסות יתר, שליליות, קארמה לא משופת, נוצר במקום קצר והקצר הופך 'למחלה', להתנסות מרה, לחוויה מעצימה. הכלי/המרכבה נפגם. הָרַכָּב חולה.
לכן האתגר בתהליך הריפוי;
"הפרידו עצמכם מהמחלה. היא אינה שייכת לכם. עליכם ללמוד להתחבר מחדש לכוח האלוהי".
הרמב"ן הציע: "כל מעשה הנס בתוך נס תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחלי". לעלבון אין שום משמעות אלא אם ניתן לו משמעות. לשכן שעושה רעש אין שום משמעות אלא אם נגיב לרעש המטריד. לא המעליב ולא השכן מכריחים אותנו להרגיש – לחשוב – להגיב כך. הפילוסוף אורליוס סיכם זאת כך: "הסר את דעתך מזה, ו'נפגעתי' יוסר גם כן. קח משם את 'נפגעתי', והפגיעה תוסר."
לפיכך, אף מחלה, כולל סרטן, אינן חולי איום. אלא שהפחד שלנו מפניהן מחליש את התאים. מעוות את הרקמות. מפר את האיזון החשמלי. אלא שדווקא בסדר הטכנולוגי, ההשפעה שלנו על האזור החולה יכולה להיעשות בעזרת מחשבה/שכל + תודעה שממגנטת אנרגיות גבוהות.
"ישנם זרמי ריפוי רבי עוצמה בכל קו תדר. אתם מקבלים את הזרמים האלו מנקודות אנרגטיות של המדיומים לתוכם אנרגיות המוח שלכם נכנסות" ("ספר הידע", 6/67).
במהות אנחנו כלי לקבלת שפע אור עליון, עונג מהותי, הנאות משמעותיות. אז מדוע המרכבה שלנו מקרטעת? הכל בגלל הרַכָּב (מערכת הניווט – נוהג במחשבות)!
לכן בריאות נחשבת למושכלות, לחשיבה טהורה, לידיעה שאינה יודעת (ללא היודע הזהותי), לקואורדינטה שכל – לב – רגליים, לפתרון שורש, לבריאות הָרַכָּב והמרכבה. לצמצום הפער בין 'לדבר על' לבין 'להיות את'.
מהו ריפוי?
בכל נגע קיים עונג (סיכול אותיות. אותיות הם צינורות אנרגיה). בכל רע קיים טוב. בכל כישלון טמון הפתרון. בכל מחלה/מלחמה נמצאת גם החלמה/חמלה.
תהליך ריפוי = השגת השלם.
כלומר, בכל שלם, בגלל הצפנה אנחנו רואים מה קיים ומה נעדר. אנחנו מפרים את חוק שיווי המשקל. לכן, בפתרון בעיה, עלינו לחפש את הנעדר, את החיסרון (לא המחסור).
אם ישנה הפרדה בין הצופה לאובייקט, בין שמיים לארץ (או מתייחסים רק לארץ, אזי אנחנו נטולי נשמה, או מתייחסים רק לשמיים, אזי אנחנו נטולי יישום ארצי), אנחנו מתכסים בעורלות האנוכיות, בקליפות של נפש בהמית, במלבושים לא רלוונטיים ומונעים מהמהות שלנו למשוך אור עליון מכור מחצבתה, אור התורם לחַיּוּת בחיינו. אנחנו מערערים את חוק שיווי המשקל (מייתרים או מחסירים). נמצאים בקונפליקטים תמידיים. ברצון לשלוט, להיות תמיד צודק, לקבל מחיאות כפיים. אלה מייצרים הרבה קצרים בחיינו.
הידיעה שלנו כמערכות חיות – אוטופואטיות לא עוסקת בעובדות או באובייקטים הנמצאים שם בחוץ, אלא בדרך בה אנחנו תופסים את מה שמקודד במוחנו = שרשרת סיבה - תוצאה. לפיכך, ההגדרות, התגובות, ההתייחסות שלנו למציאות הכביכול חיצונית לנו אינם הוכחה לאמת, אלא תיאור העסקה שאנחנו עושים עם העולם – יצירה פנימית (in-formation) הנבנית במוחנו ומתייחסת לעבר – עתיד – הווה שלנו ושל האינטראקציה עם סביבתנו (סדרת פיבונאצ'י). לכן, כדי לאחוז בשורש סיבה – תוצאה עלינו להתעסק במתמטיקה רוחנית!!!
לפיכך, עלינו להימצא בבירור תמידי של המחשבות להן אנחנו נותנים כוח (כוונות, רצונות, אמונות, פרדיגמות, ערכים) – חשיבה (בינה – היגיון – מודעות אוניברסליים[1]) – תודעה (הבנה עמוקה – מצפון אוניברסלי – 8 האינטליגנציות – תודעת התקנה: תודעת השלם). הרַכָּב אחראי על גאולת הדעת, אחראי ליצור את הקואורדינטה (קשר) בין לב לשכל, אחראי לבריאות המרכבה; זיכוך וטיהור גוף החומר/המהות/האור. הוויה נוכחת.
כלומר, בבירור תמידי של ה- mind sets: אמונות, פרדיגמות, רצונות, כוונות, ערכים. הכל מתברר במחשבה. עלינו להיות בבירור פנימי של תהליכי ההתפתחות שלנו: האם אנחנו אוחזים בשורש הדברים, האם אנחנו פתוחים להשפעות השמיים, האם יש תכלית לקיום שלנו, האם אנחנו סומכים ונשענים על אדירותנו ועל היכולת הכל יכולה הקיימת בנו. כל הזמן לשאול את שאלת המפתח: לאיזו מחשבה אנחנו נותנים כוח ברגע ההחלטה ולמה? האם נדרש, לשנותה על מנת להביא תוצאות אחרות? כלומר, עלינו לחבר בין החקירה המדעית שהיא מחפשת (בינה), לבין האמונה הדתית-רוחנית שהיא יודעת (לב). החיבור ביניהם מאפשר לפרוש כנפיים לעבר הכוללות האוניברסאלית.
זאת, כי הגנים מגיבים גם למצב רגשי, ביולוגי, נוירולוגי, מנטלי, אנרגטי, רוחני פנימי וגם לסביבה חיצונית – מנגנוני השפעה, תלוי בסוג הגירוי. מחשבות עטופות במעטה אנרגטי שלילי מייצרות שליחים כימיים היוצרים רגשות שליליים כמו פחד, כעס או זעם. רגשות אלה מחזקים עוד יותר את המחשבות השליליות שלנו ואת ההתנהגויות המקובעות. השדה המגנטי הופך למחורר, ומיד מופיעה התוצאה הכואבת. מחשבות עטופות במעטה אנרגטי חיובי מייצרות שליחים חיוביים המסייעים בידי המוח לשחרר הורמונים שגורמים לנו לתחושת אושר, סיפוק, התאהבות, אומץ. אז, משימות מורכבות והיכולת למגנט מושגות די בקלות.
ככול שההתמכרות הרגשית גבוהה יותר, כן חזקה יותר התגובה המותנית לגירוי חיצוני.
לכן, לפי ברונו גרונינג: “האמן ובטח שהכוח האלוהי עוזר ומרפא”. וגם לפי מקורותינו: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני (תהלים כ"ג, ד')... "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" (תהילים כ"ז). אמונה זו חייבת להיחרט במוחנו – ליבנו.
כל דבר בו אנחנו מאמינים, אותו אנחנו משתוקקים להשיג, החלום אותו אנחנו מבקשים להגשים, האמת בה אנחנו אוחזים, הערך לו אנחנו נותנים כוח, אם רוחני ואם גשמי, מאפשרים ליקום לקיים את אשר ביקשנו לטוב/לרע. הרצון – האמונה – הכוונה –המחשבה – המצפון ביחד יוצרים את התבנית לה אנחנו נותנים כוח –COOKIE CUTTER (תבנית היא המכלול בין כוונה – אמונה – רצון – מצפון – מחשבה). היא זאת שמשפיעה על עוצמת התודעה, ועוצמת התודעה משפיעה על תהליך זיכוך התאים וקיצור הדרך למפגש עם גן המהות. ככול שהתבנית מהדהדת למהות, לשורש, למקור, עוצמתה תהיה דומה לפצצת אטום.
"כדי לדוג דגים יש צורך במכמורת. אבל ברגע שדגת אותם, אינך צריך יותר את המכמורת. כדי לתפוס עכבר יש צורך במלכודת. אבל ברגע שתפסת אותו, אינך צריך יותר את המלכודת. כדי לתפוס משמעות יש צורך במילים. אבל ברגע שיצרת משמעות, אינך צריך יותר את המילים. מי ייתנני אדם ששכח את המילים על מנת להחליף איתו מילה".
מכאן, ה- COOKIE CUTTERS שלנו הם הסיפור המרכזי של חיינו. הם שיטת התיוג שלנו את עצמנו ואת המציאות. חלק מהעדשות מאפשרות לנו לראות רק את עולם החומר (הן הדומיננטיות בחיינו, ממד 3), אחרות מאפשרות לנו לראות גם את עולם היצירה (ממד 4), מעטות את עולם הבריאה (ממדים 5-6-7), וכמעט ולא בנמצא את עולם האצילות (ממדים 8-9-10). ככול שהעולם גבוה יותר, העדשה חייבת להיות חדה יותר, ברורה יותר עד שהיא הופכת לנטולת צורה (מעבר לחומר)!!!
בתהליך הבירור אנחנו מהנדסים לאחור – תהליך לידה הפוך (אם קודם ההתפתחות מתא זיגוטה/הלב ליתר האברים – מוח, כעת מהמוח ללב): שואלים לאיזו מחשבה נתנו כוח ולמה (התשובות ל-למה נמצאות בשילוש אנרגיה – תודעה - מהות). אם נתנו כוח למחשבה של 'חור מנעול' = סימפטומטית הניזונה ממידות רעות, מנפש בהמית, מרצונות אנוכיים – אגואיסטיים, הרי שאז נחסמת היכולת למגנט אנרגיה טהורה ואור עליון. עוצמת המבחנים המייסרים מתגברת.
העבודה היא מאינות לכוליות ומכוליות לאינות !
היעדר/אינות קודם להוויה/כוליות. חושך/אינות קודם לאור/כוליות. החושך ילד את האור. שניהם במקור נמצאים במצב אינות, מעבר לצורה והגדרה. חושך = הספרייה הקוסמית = ידע = מים. אור = אהבה = שמש. שניהם מזינים את הבריאה כולה ובמיוחד את התהליכים האבולוציוניים שלנו. שניהם "חיוביים". אלא הדרך בה אנחנו מתרגמים צליל/אור לאש/אדמה, מגדירה את גודלו של 'חור המנעול' של הקיום שלנו. קובעת את רמת הבורות, השליליות, התנועה המקובעת = החולי. כלומר, הָרַכָּב שאנחנו אחראי לאיכות הכלי/קיום/מרכבה שלנו: התודעה מתרגמת פוטנציאל לחלקיק (מפילה גל), והמחשבה הנלוות מקנה לחלקיק הוויה קונקרטית. העסקה שלנו עם 'המציאות' נסגרה – self-reference.
לכן העיקרון הנכון לריפוי; "גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה', ז).
הראש שולט בתחתונים. אם לא נטפל מהשורש, הבעיות תחזורנה על עצמן בתמונות שונות. לכן, כדי לתקן את המעשים/הנפש, כדאי שנעבור ישירות לשורש: לתודעה/מחשבה.
האינטלקט: בינה - היגיון - מודעות מנהל. מושכלות טהורה. תבונה.
תודעה ניטרלית: תודעת אפס, אי-קיום, ניטרלית, אהבה, ישות אלוהית פותרת!!!
כשאין מוחין (שליטה עליונה) הלב משתולל (מטוטלת). השכל צריך לשלוט על הלב. הוא המזין והמרפא (העדרו גורם לכל הבעיות). הוא השומר על כל אלה שמתחתיו. לא ניתן לאיין תבניות החרוטות רק על לוח לבנו, אלא אם נחזור למוח, למקור, למכונה האדירה והבלתי מובנית בעליל שאחראית ליצירת התבניות.
חשוב להבין: כל תבנית מחשבה לה אנחנו נותנים כוח נולדת בשכל – במוח: חוכמה/מודעות (ידע מבחוץ) – בינה/בינה (השגת הבנה) – דעת/היגיון (הבנה עמוקה, מסקנה לביצוע). מהמוח היא יורדת ונחקקת/נחרטת בלבבו של האדם. כאשר המוח לא מתחדש, כך גם הלב. לפיכך, אנחנו עמוסי הרגלים, התניות, ציפיות, תגובתיות, חוסר הבנה, רדידות, רגשות רעילים... "הם אשמים", "בגללם", "למה זה קרה לי". התוצאות: עימותים, קנאות, כעסים, כישלונות, פחדים, טראומות, חרדות וכד'. אנחנו שוקעים בביצה שאנחנו עצמנו יצרנו.
אם אנחנו לומדים ללטש את מנגנון החשיבה, מסירים את הקירות המפרידים בין 7 פני המודעות, אנחנו מפתחים תודעה אוניברסלית שממגנטת > מחשבות עוצמתיות יותר/דלק גבוה (כוח עצום למילה = להבנה = ברית מילה) > הופכים 64 מיליארד תאי חומר לתא מהות/תא אור/מוח תא/לגוף עדין ושקוף. אנחנו מסוגלים להכליל את עצמנו בשפה וברוח של המערכת האוניברסאלית (שפת האור), או בשפה וברוח של סדר השורשים. זו שפת תדר[2] (השפה, במקום להיות תיבת תהודה הפכה להזדהות עם תוכן), חתימת מולקולה, קוד, צופן לסוג ועוצמת הכלי. כל דבר קיים נושא שדות של מידע רב שאינו מסווג בהתאם למסה שלו אלא בהתאם לעוצמת שידור האנרגיה שלו או בהתאם לעוצמת האור (צליל/צבע). ככול שהממד גבוה יותר, כך גוברת עוצמת התדר או עוצמת האנרגיה, כך מתכהה הצבע.
כל המבקשים להתנתק מהשכל ולעבוד עם הלב, עם הרגש, עם החוויה, וכל העונים לבקשה זו, לא מבינים שבכך הם מאיטים ומקבעים את התנועה האבולוציונית שלהם (גישה ארצית מכאנית – פונקציונלית; נפרדות, בורות, או...או...).
הלב אינו מקום משכנו של הרגש או החוויה (רגשות שייכים לצ'אקרות הנמוכות). הלב הוא משכנו של המהות, מקום משכנה של אהבה אלוהית – תודעתית (רטט עוצמתי). מעיין המחשבות. לב חושב ושכל מבין!!!
השגת בינת הלב נקראת "מושכלות"; הידיעה שהאדם מגיע אליה בשכל העיוני הטהור. הידיעה שאינה יודעת. האדם נמצא בתוך המחשבה. זו חשיבה צלולה וקריסטלית. זאת בריאות = היכולת לברוא. כאשר בריאות הלב – השכל – ההוויה לוקה, נחסמת הגישה לאור, למקור ההזנה. החסימה פוגעת במצב זרימת האנרגיה בין התאים, דבר המביא למצוקה ולמחלה של הגוף והנפש. הכלי/הגוף הופך למחורר (לכברה) ולכן, האור שנשאר בו מזערי ואנרגיית החיות שלנו נמוכה.
כל המבקשים להתנתק מהשכל ולעבוד עם הלב, עם הרגש, עם החוויה, וכל העונים לבקשה זו, לא מבינים שבכך הם מאיטים ומקבעים את התנועה האבולוציונית שלהם (גישה ארצית מכאנית – פונקציונלית; נפרדות, בורות, או...או...).
הלב אינו מקום משכנו של הרגש או החוויה (רגשות שייכים לצ'אקרות הנמוכות). הלב הוא משכנו של המהות, מקום משכנה של אהבה אלוהית – תודעתית (רטט עוצמתי). מעיין המחשבות. לב חושב ושכל מבין!!!
התוצאות:
כאשר אני אהבה – מחשבה - אמת, אני פוטנציאל אינסופי, אני שלם אינסופי. לא חסר לי דבר. החיים שלי הופכים לחיים אדירים, עוצמתיים, אמיתיים. אני יודע מה נכון לעשות. אין לי צורך במניפולציות כדי לחבר יחסים. המרכבה שלי עפה לכל מקום שאני מכוון.
· מחונן עשייה (יושרה, שקיפות).
· שינוי צורה: מעבר ממי אני למה אני (השגת גוף קריסטלי – גוף אור).
· חיבור למהות (הגן האצילי).
· אוחז בהבנה עמוקה – בשורשי הדברים – באמת.
· הראש בשמיים והרגליים נטועות עמוק באדמה.
· הכלי (הגוף) מלא באנרגיית חיות והמנועים עוצמתיים: אמונה – רצון – מחשבה – מצפון (סתימת החורים בכברה).
· אחיזה בשלם.
· איזון: אחדות הניגודים (קונפליקטים) ואיון ההפכים (סתירות).
· נקודת מוקד של עוצמת השפעה.
· תנועה רקורסיבית – מעגלית.
בתהליך, אף אחד אינו יכול להתערב בשדה האישי של האחר. אף אחד אינו יכול לעשות אבולוציה/טיהור קארמות/שינוי צורה של מערכת הבריאה המחשבתית עבור האחר. כל אחד אחראי לתודעתו העצמית. כל אחד הוא המחנך של עצמו. כל אחד הוא התליין של עצמו. כל אחד פוגש את גורלו בהתאם להשקעה האבולוציונית שלו. כל אחד אחראי לנתיבו שלו בלבד ואם רוצה הוא לשנות את מציאות קיומו, עליו לשנות מערכת הבריאה שלו. באבולוציה – בשינוי צורה – בטרנספורמציה, ולא בתיקון או מחיקה. יש לשנות את הרכב הנוהג בסוסים (במחשבות); לשנות את מערכת הניווט/מחשבה: זיכרונות (3 ארכיבי מוח מוצפנים: הלא נודע – האני הגבוה – תת המודע. מי שמנצח על התהליך הוא המודע) > כוונה > רצון > אמונה > מצפון > מודעות/תודעה > זיכוך התאים.
