שיר:

מבוכה / מרוסית  בנימין הרשב

1

הָיָה מַחְנָק מִן הָאוֹר הַלּוֹהֵט.

מֶבָּטָיו – קַרְנֵי־אוֹר. כָּזֶה.

אֲנִי רַק נִרְעַדְתִּי: זֶה

יָכוֹל אוֹתִי לְבַיֵּת.

הִתְכּוֹפֵף – יַגִּיד לִי דְּבַר־מָה…

הַדָּם נָסוֹג מִפָּנַי.

לוּ כְּאֶבֶן עַל קֶבֶר תִּשְׁכַּב

הָאַהֲבָה עַל חַיַּי.

2    🔗

לא אוֹהֵב, לֹא רוֹצֶה לְהַבִּיט?

אוֹ, כַּמָּה יָפִיתָ, אָרוּר!

גַּם אֲנִי לֹא אוּכַל לְהַמְרִיא,

וּבַיַּלְדוּת לִי כְּנָפַיִם הָיוּ.

אֶת עֵינַי עֲרָפֶל יַעֲצֹם,

הַגְּבוּל בֵּין פָּנִים נִמְחָה,

וְרַק צִבְעוֹנִי אָדֹם,

צִבְעוֹנִי בְּדַשׁ מְעִילְךָ.

3    🔗

פָּשׁוּט, כְּמִצְוַת אֲדִיבוּת,

נִגַּשׁ, חִיֵּךְ עַל־יָדִי,

סָפֵק־בְּחֹם, סָפֵק־בְּעַצְלוּת

בִּנְשִׁיקָה נָגַע בְּיָדִי.

פָּנִים־שֶׁל־חִידָה עַתִּיקוֹת

הִבִּיטוּ אֵלַי מֵעֵינָיו…

עֶשֶׂר שְׁנוֹת תַּדְהֵמָה, צְעָקוֹת,

כָּל לֵילוֹתַי בְּלִי־שֵׁנָה

הִכְנַסְתִּי בְּמִלָּה שְׁקֵטָה

וְאָמַרְתִּי אוֹתָהּ – לַקִּיר.

הִתְרַחַקְתָּ, וְשׁוּב הָיְתָה

נַפְשִׁי – מָקוֹם רֵיק וּבָהִיר.