מאמר:
על הספר סימני דרך חרוצים על דף לבן ליאת סלע / עמיקם יסעור
הספר הופיע בהוצאת ארגמן מיטב של ראובן שבת בעריכת נורית פלד קירשטיין , אשר ערכה גם את שני ספריה הקודמים. הספר הראשון "בדרכי" הופיע ב .2015 הספר השני ",השקט שבמלה," הופיע ב 2019 בהוצאת סיפור פשוט. חני צפריר ניקדה של שני ספריה הראשונים.
לא במקרה מופיעה המלה דרך הן בשם הספר הראשון והן בשם הספר השלישי. הדרך מבטאת כיוון מסוים בחיים .זהו כיוון המתבסס על חופש הבחירה של הדוברת. היא גם מצהירה על כך במידה לא מבוטלת של גאווה. הדרך היא ייחוד. הדרך היא עקשנות וגם התמדה.
שערי הספר הם : סימני טבע, , סימני מגפה, סימני דרך. סימני אהב.הבשמות שירי החלק הראשון בולטים הפעלים המבטאים גם דינמיות שבמעשה. מתנקה, בוררת , משכיחה, מתגעגעת, להביט, לשורר גלה, מתבהר, לקום, משתנה, זורחת.
ההחלטיות והאמונה העצמית מעניקות לדוברת כוח. עצם היכולת לבחור דרך ולהתעקש על הבחירה מבטאת כוח. מכאן גם נובע האופי ההצהרתי של השירים. הצהרה על העצמי.. מתוך כך נובעת גם תחושת השלמות וההרמוניה הפנימית שבלב הדוברת. אדם שיכול לבחור את דרכו ולהחזיק בה מגלה גם ביטחון ואופטימיות. האופטימיות של הבחירה הנכונה ושל יכולת המימוש העצמי.
הישירות, האמינות, האותנטיות והכנות הם מאפיינים מובהקים של שירתה שיש בה גם יסוד וידויי והיא נהייה מהעמדת פנים ומפוזות. מכאן הבחירה בשפה הפשוטה היוצאת מן הלב ונכנסת אל הלב.
התום המובע בשיריה מבטא היטב את אישיותה. התום הזה אינו נמצא שם לבדו. לצידו קיים גם הפיכחון הנובע ממאבקים ומהתנסות בלתי נעימה.
הבחירה בשורות קצרצרות נובעת ממקצב ההולם את המשוררת הכתיבה היא לירית מובהקת.
שם הספר מבטא את היצירתיות. סימני הדרך מועברים אל הדף כדי להישאר שם. חוויית הדרך הופכת להיות יצירה.
השירים כתובים בזמן ההווה. זמן ההווה עומד במרכז השירה הלירית. עיקר השירים הוא תחושות ומחשבות של הדוברת. הכול מתרחש בתוך תודעתה.
המימוש העצמי מתואר תחילה על רקע הטבע.. הדגש הוא כאן על הנופים אלא על המתרחש בתוכה. על ראייתה את העולם ואת הדרך. . ניכרת כאן גם רוח הפיוס. וה פיוס מבטא נאמנה את רוחה של הדוברת רוחה הטובה עליה. אושרה ושלוותה הפני0ית כרוכות במידת קבלתה את העולם.
ניכרת בספר הנאמנות לכתיבה השירית בשני הספרים הקודמים. אין כאן מהפך סגנוני. הסגנון הוא האדם והוא מבטא יפה את גישתה של הדוברת לחיים.
השיר הלירי אומנם לוכד תחושות ,אך התחושות אינן רגעיות . לדעתי, הן מבטאות מצב יסוד נפשי, אליו הגיעה הדוברת.
הדרך נמשכת לאורך זמן ואכן יש כאן כמה שירים המיי=תייחזים אל הזמן. גן שמות השירים כמו :ברגע הנכון לקום בבוקר, שש שנים, זה לא הזמן ליפול, זזמן רב, הזמן עובר כל הזמן.
מן הראוי לשים לב לכותרת השיר האחרון – לא נכנעת. זו מין הצהרה מלחמתית המבטאת גם את כוח עמידתה של kהדוברת. יש דרמה החבויה בהתמודדות ,אך כוח הרצון מנצח.
מושג הרצון חשוב מאוד בדברנו על הדרך. הפילוסוף הגרמני , ארתור שופנהאואר שנפטר ב 1860 והוא בן 72 העמיד במרכז משנתו את הרצון. . סרט של במאית גרמנית לא סימפטית בשם לני ריפנשטאל שנפטרה בגיל 101 ב 2003 נקרא "ניצחון הרצון" להבדיל מדוגמא זו אומר כי וח הרצון העז של הדוברת ניכר גם בשירים שבספר הזה וגם בספריה הקודמים לו.
שיריה של ליאת סלע הם בעלי אופי אוטוביוגרפי ויש בהם יסוד חזק של וידוי. הווידוי הוא בעיקר על המתרחש בתודעתה.
השירים אינם מסתיימים בנקודה. התחושה היא כאילו הם חלק מאיזה רצף. סיוםשיר ללא נקודה מוסיף לו איזו לווית חן.
\יש גם יסוד יומנאי בשירים האלה, אבל לשבחם הם אינם עוסקים בטריוויאלי. ניכר בהם גםצ האומץ להיחשף.
לפעמים מנהלת הדוברת דיאלוג עם עצמוה. דומני כי ניתן להגדיר מאפיין נוסיף לשירים אל : עידוד עצמי. הבחירה בדרך מבטאת גם איזו וודאות. ודאות שהיא פרי החלטה.
הדוברת לא רק מתבוננת בעצמה היא גם מתבוננת בטבע עולם. במגפה שהייתה קטסטרופה רצינית.. בהסתכלותה בטבע איינה משקפת דווקא מראות שונים מתוכו. לדעתי היא מבטאת. יותר את התייחסותה אליו.
האכפתיות והרגישות בהסתכלות בעולם אינם מולידים אצלה שירים פוליטיים. שירי מחאה. הנראה לי שהדגש הוא בעיקר על התבוננות רוחנית ורגשית.
תיאור המתרחש בנפש הוא אינטנסיבי ודינאמי מאוד. הנפש כל הזמן רוחשת ונטולת מנוחה. מין מאבק במטרה לשמור על העצמיות.
האופי ההצהרתי של השירים מגלה כי אין כאן התנצלות, אלא אמירה שתמציתה "כזאת אני". הדוברת הנמצאת במאבק. היא מופיעה כאן לבדה. אין תיאור של ניכור לגבי אנשים או תיקולים הכול הוא הדרמה של ה"אני"
חוויית הצמיחה היא חשובה . מאוד ובולטת, לדעתי בכל שלושת ספריה. תחושתו זו מעניקה לאה גם את הכוח וגם את תחושת העצמיות והרצף. צמיחה הנובעת מתוך דבקות בדרכה. דבקות. שהיא טבעית ואין בה שמץ של דווקאיות. הזמן הוא זמן הצמיחה.
מתוך הצמיחה הזאת נובעת גם הבהירות של המבט. חידת החיים מתפענחת כל הזמן. כל זמן ההתמודדות וגילויו של העולם..
הבחירה בשער אחרון של אהבה מבטאת גם רצון להראות הרמוניה. גם רצון להדגיש חוויה מרכזית וגם רצון ליצור בקורא תחושה אופטימית. תחושה של פיוס.
בסופו של דבר נראה כי הספר הוא דיאלוג של הדוברת עם עצמה. הדיאלוג הזה חשוב לא כדי לאמת, לאושש ולהבהיר עניינים. תהליך הגילוי העצמי כרוך גם בתהליך הגילוי של העולם.
חשובה גם שאיבת הכוח מן התקווה. התקווה תמיד מאירה את הקיום האנושי במיוחד כאשר המורל הוא נמוך במיוחד כאשר המאבק הוא קשה .התקווה המובעת כאן היא תולדה ברורה מן העידוד והאופטימיות.
