מאמר:

על הספר זה הכול לכבודי נברא-אורית כרמל רפאלי  /  עמיקם יסעור

על המחברת

זהו ,לדעתי ,ספרה הטוב ביותר של אורית כרמל רפאלי.  הוא הופיע בשנת 2024 בהוצאת ביטאון שירה בעריכתו של ד"ר אורן עילם. אותה הוצאה ,אותו מוציא לאור של שלושת הספרים הקודמים. הם הופיעו החל מ 2018  חלקם בתמיכת משרד החינוך והתרבות ואחד מהם בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ : וילון  תחרים, וליבי מתנפץ אל הסזלע, האל והאילן. אורית השתתפה באנתולוגיה של 7 משוררים בשם אוצר בעקבות אוצר. . היא סיימה בהצטיינות תארים קודמים באוניברסיטה, וכיום היא דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון. פרסמה בבמות אלו : משיב הרוח, בכיוון הרוח, בין סגול ובין תכלת,  קול ההמון, סלון הדחויים, סלונט, צריף, של אוניברסיטת בן גוריון. מעריב. בטאוןשירה, מאמרים ב בכיוון הרוח עוסקים בנושא פרשת השבוע.,  הכרתי אותה דרך יחי לוי לאחר הקראות משותפות באיורעי זוטם שהנחתה טל פאר בזום בסתיו 2020. אורית הופיע בערב מרתון שהנחיתי ולאחר מכן בחלקו השני של ערב ספרותי נוסף יחד עם י:חק גווי לי,מיכל פרי, נוגה אולמרט ועדן שפילמן.  אילן ברקוביץ הזכיר אתה באחד ממאמריו במדורו ב הארץ  בהקשר לערב בנושא הים שערכה ד"ר דורית יעצדרבוים יעקבם על הצוק בנתניה. הספר הוא בן 92 עמודים. אין לו שערים.

בין שמות השירים

להתחיל מבראשית, קינה מוזיקלית, בור בלי תחתית, לכן אני מחייכת, ריבאונד, כמה שנים חי כלב? שיר לילדים שהתאבדו, שבת הגדול, בקפלה. פריז העיר הבודדה מכולן רחוב הירקון, טיפוסים, אי המנודים  האיבר הקטוע, שיר אהבה לכינרת ,היי שלום יפו , קו האופק איך סבתא מתה,, גאולה, כל כך רציתי לגור ביפו, שתיקת הדגים, ירושה, השיחת טלפון אחת,לבכות בבוקר ,הסבתא האחרת  גולה ועבד.

ניכרים בשירים היסוד הומניסטי. המבט החומל. כוחו של הזיכרון, ההתבוננות  האותנטיות. השירים אינן מסתיימים בנקודה,  ודומה כאילו הם חלק מאיזה רצף. יש שירים המדברים בגוף ראשון רבים. אנחנו. איזו חוויה קולקטיבית. דומה כי הדגש הוא יותר על מעין תמצות של תחושות מאשר על אפיזודות. בולט , לפי דעתי הוא תיאור ת נוכחותה בעולם. להיות חלק מ.   שם הספר מבטא איזו הרמוניה.  התחושה הזאת של להיות מבורך. אין כאן שירת המקולל גם אם מובעת איזו ביקורת בטון מינורי.  הביקורת מושמעת מתוך איזו אהבה וחמלה לעולם. גם כאן נוכחת סבתא כמו בספרים האחרים.  נראה כי נוכחות ז\ו מבטאת איזו חויית יסוד בתהליך עיצובה של הכותבת.  הכתיבה היא ישירה ואינה מתחכמת. כך נוצר כשר יציב בין הכותבת לבין הקורא.

אורית כותבת על הדרך לית הספר ועל תחושת הבריאה מחדש.בשיר אחר היא  מתארת את הציפורים והתרנגולות המצייצות לכבודה בויאטנם ,אליה נסעה בראשית 2023 כדי להיפגש עם בתה המטיילת.  יפה התחושה הזאת להיות חלק מנוף הבריאה. הבריאה שיר אחר נכתב בהשראת רונית מטלון ומהדהד איזו פרידה.  יש שיר המדמה אותה לשחרזאדה. כוח המכבש של האילוץ המתמיד המונע את האושר.  תיאור אנשים שהן בור בלי תחתית .ושיר על אושרם של אנשי עמל בעמק הלוגאר. פתאום אני נזכר ברומן היפה של רומן רולן אותו למדנו בחטיבת הבינים ב"ריאלי,", קולא ברוניון.. שיר על חיוך ופריחה. שיר על האיש המתאים בו זכתה. את השיר הזה אני זוכר גם מאחד הגיליונות האחרונים של "בין בגול ובין תכלת" חוברת 24 שנושאה הוא קפיצת הדרך. בשיר, כמה שנים חי כלב?  היא מתארת את הקושי להיקשר ל בני אדם ואחר כך לחוות פרידות. השיר המוקדש לילדים התאבדו  הוא שיר הומניסטי המגלה אמפתיה בשיאה .3 בתים כל בית מוקדש לילד אחר  כל בית נפתח בחלק אחר של המשוררת : הלב, הפנים הנשימה. ובכל בית מופיעה מיד משאלה. המשאלה של הדוברת להיות בעלת יכולת לעזור להציל.  אותה תחושה של חוסר אונים מול היקטפותם חסרת השחר של הילדים אשר שמו קץ לחייהם. ברכט כתב על מות ילדים. גם המלחין והמנצח ,גוסטב מאהלר, כתב שירים על מות הנער ובל נשכח את הבלדה של גתה, שר היער. ציפייה לחירות ותקווה רבה לגבי העתיד מובעת בשיר , שבת הגדול. אפשר ויש בשיר זה מעין רצון להתנחם מול מציאותנו הקשה. בשירף בכל יום,  מתואר איזה רצף דינמי של הוויה  הימשכות למוות נוסח התקופה הרומנטית של המאה ה 19 הצפת היופי מציאת המשמעות, הקשב והרצון לראות את הטוב בכל האדם. לגבי המשיכה למוות הזכרתי גם בהזדמנויות אחרות את שירו של ג'קומו ליאופרדי האיטלקי בן תחילת המאה ה 19 ושאיפתו למות ביושבו מול התל בשירו עלה התל בתוך לקט שמשירת איטליה החשה הוצאת קריית ספר 1960  תרגם יוסף רופא.ץ ודומני יש תרגום נוסף משנת 78 של שדה בספרו , אל שתי נערות נכבדות.  לגבי מציאות הטוב שבאדם אני נזכר בגורקי ובקורצ'אק אשר אמרו כג טוב הוא האדם. אגב האמונה בטוב שבאדם אמורה להיות נחלת כל מחנך. ואורית היא מחנכת בעבודתה. בשיר אחר מתארת  המשוררת את המתח האם לבעור למען השירה או שמא לתת ללהבה לגווע.  בשיר, בקפלה, בולטת איזו תחושה דטרמיניסטית לגבי חייו של האדם.. תחושת הנע ונד והפער הבלתי נסלח בין האל לבין האדם.  המשוררת מתבוננת מרחוק.

המשוררת כותבת על פריז העיר הבודדת על התחושה כאן לגבי מלחמות רחוקות כמו באוקראינה. הרמון לזכות באצילות הנפש. מעין עמדה סטואית נכספת.. תחושותיה לגבי רחוב הירקון ומחשבות של מציאות היפותטית. שיר חל אופטימיות קולקטיביות לאחר המלחמה. שירק על חשבון נפש והיעדרו, .שיר מלא אהבה לטיפוסים שונים. שיר על אי המנודים אודותיו כתבתי בפוסט נפרד יום קודם לפוסט זה. אחר כך שיר על פרידה בדרך לאושר.  השיר על התחושה של החיים לבד. שיר מלא עצות הנאמרות ברצף של ציוויים. זהו שיר שנושאו הוא תרגילים בהישרדות. שיר קולקטיבי  על יהודים ב ותחושותיהם בתשעה באב. שיר על  תחושה של היות חלק מן העולם הגדול. שכולו מרחבים.

אציין עוד את השירים על הסבתא. כמו ספרים קודמים נמצא גם כאן הומאז' לסבת של המשוחררת. השיר, אריך סבתא מתבה, מתאר אותה על ידי פעלים : לקחה עשתה צקצקה ערמה, הוכרעה. המעשיות,  הפעילות. הכוח הגנוז בה. היותה מרכז המשפחה. היותה אוהבת אדם המתמודדת עם מכאובי עולם. התמודדות שגרתית אך גם הרוןית.. מעין הספד שכולו הכרת תודה. הכרת התודה כבר צינתי במקום אחר היא מרכזית בשירתה של המשוררת.השיר הסמוך לביום הקובץ, הסבתא האחרת , משלב באורח מקורי התבוננות בפרח והפנמת לקח חיים שלמדה מפי סבתה.

הצבעתי רק על חלק משירי קובץ יפה זה אשר ידבר אל לב הקוראים והקוראות ביופיו, בישירותו, באמינותו.