מסה:
ששת מישורי הקיום - ומבט רוחני משולב / מיכל פרי
שנה עברית חדשה בפתח - שנת תשפ"ו. ראש השנה חל ב־א' בתשרי, בו חוגגים את תחילתו של מחזור שנתי חדש. החג גם מציין את תחילת עשרת ימי תשובה הנמשכים עד יום כיפור (יום הדין). זהו זמן של הרהור פנימי, תשובה ותפילה. על פי המסורת, בראש השנה נפתחים ספר החיים וספר המתים, ונקבע גורלו של כל אדם לשנה הבאה.
על פי דברי הרמח"ל שבראש השנה "הנה האדם נידון תחלה על פי מעשיו לימנות בצדיקים או ברשעים, וזה הנקרא ממש ספר החיים וספר מתים דהיינו הנקבע בין הצדיקים הוא הנכתב בספר החיים, והנדחה ונקבע בין הרשעים הוא הנכתב בספר המתים, והתלוי ועומד הוא הבינוני שאין דינו נגמר עד יוה"כ, ועל זה מתפללים ואומרים זכרנו לחיים." [ מוה"ר משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) ז"ל, מאמר החכמה/ענין ספר החיים.]
האם האדם יכול לשנות את גורלו? האם הגורל נקבע מראש? האם יש דבר כזה - גורל?
במאמר נדון בתפקיד האדם בעולם, ובסוגיית הבחירה מול הגורל שנקבע מראש, ועד כמה האדם יכול להשפיע ולכוון את חייו וגורלו.
קיימות גישות ונקודות מבט שונות לסוגיות האלו. אנו נתמקד בעיקר בתאוריה של "ששת מישורי הקיום" על פי הקוסמולוגיה הבודהיסטית. במקביל נשווה במקצת למסורת היהודית. חשוב לציין, שכל השוואה המסמנת דמיון בין התפיסות הפילוסופיות השונות והאמונות, היא ברמה רעיונית כללית, ואינה מתיימרת להציג חפיפה מלאה בין התפיסות. אין ספק שכאשר נכנסים לפרטים, כל מערכת נושאת את ההקשר התרבותי, הפילוסופי, האמוני והלוגי הייחודי לה.
"ששת מישורי הקיום" הוא מושג שמקורו בבודהיזם, המתאר שישה עולמות שונים או שישה מצבי תודעה שבהם מתקיימים יצורים חיים. ונקראים גם ששת עולמות הגילגול, הם סכמה שבה יצורים נולדים מחדש בהתאם לסוג החיים שחיו. העולמות מתוארים בגלגל החיים - (Bhavachakra בהבצ'קרה), ייצוג חי של הסמסרה - מחזור הלידה, החיים והמוות. כל מישור מאופיין ע"פ תכונות ייחודיות, הקשורות לרמת התודעה של היצורים החיים בו. ששת מישורי הקיום מסודרים באופן היררכי מהנמוך לגבוה.
כל יצור חי נולד למישור קיום נמוך או גבוה, בהתאם להבשלת הקארמה שלו, וכתוצאה ממעשיו בגלגולי חיים קודמים. ניתן להבין את ששת מישורי הקיום, הן כמקומות (עולמות) ממשיים, והן כמצבי תודעה פסיכולוגיים, המרכיבים את אישיותנו כבני אנוש.
מטרת החיים ע"פ הבודהיזם, היא השגת שחרור מהמחזור האינסופי של סמסרה (מעגלי הלידה, החיים והמוות), והגעה לנירוונה.
ביהדות אנו מוצאים את הרעיון של איחוד עם הבורא, או השגת תכונותיו.
"וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ". (דברים ח' ו')
גם בבודהיזם וגם ביהדות, אלו תהליכים המתרחשים דרך אבולוציה רוחנית הנובעת מבחירה – עלייה מקיום נמוך שבו הבורות והבערות הנובעות מתשוקה ויצרים נמוכים, לעבר קיום נאור ומודע שמטרתו להביא לשחרור של התודעה מכבליה הארציים.
"ששת מישורי הקיום", מחולקים לשלושה מישורים נמוכים ושלושה גבוהים.
שלושת המישורים הנמוכים:
1. מישור הגיהנום (נרקה)
מקום של סבל קיצוני ומתמיד. היצורים במישור זה שנקראים גם יצורי השאול, עוברים חוויות קשות בגוף ובנפש. הם מלאי זעם, ושנאה גם למי שמנסה להראות להם חיבה. הגהינום מתואר כאש בוערת, במישור זה אין סובלנות, אין חמלה, היצורים במישור זה פוגעים ונפגעים. אלימות ואגרסביות היא השפה היחידה שהם מכירים.
2. מישור הרוחות הרעבות (Preta) פרטות.
במישור זה תודעת היצורים החיים נמצאת בהשתוקקות וייאוש תמידי, הנובעים מהרדיפה לספק את רעבונם שלעולם אינו מסופק. היצורים במישור זה רצים מדבר לדבר, רק כדי למצוא את עצמם לא מרוצים ומשתוקקים לדבר הבא. היצורים במישור זה מתוארים כבעלי בטן ענקית וריקה, ופה שרוצה לבלוע הכל, אך הם בעלי צוואר וושט דקיקים שאינם מאפשרים להכניס דבר ולכן הבטן הענקית שלהם נותרת תמיד ריקה. הם ברעב וצמא בלתי פוסקים שאין להשביעם. מקור הקנאה שלהם בחמדנות ותאווה קיצונית.
זה מצב תודעתי המתאר מערכת של השתוקקות שאין לה ויסות ואינה יודעת שובע, היצורים במישור זה נמצאים בסבל נוראי, בשל חוסר היכולת הפיזית והמנטלית להשיג דבר (גרון דק, בטן ענקית).
3. המישור החייתי (חיות)
במישור הזה יש הנאה ומנוחה חלקית (בניגוד למישורים הקודמים, שאין בהם מנוחה כלל), אך התודעה של היצורים החיים במישור החיות, מאוד מוגבלת וכלואה במעגל הקיום הבסיסי שנקבע להם מראש. בעולם זה היצורים חיים בהישרדות, ובעיקר לשם סיפוק צרכיהם הקיומיים המיידיים: אכילה, שינה, ריבוי, והם סובלים מרדיפה מתמדת של חיות אחרות, שחזקות מהם. מישור זה מתאפיין בבורות. החיות חיות את הרגע ללא תודעה זוכרת והבנה מעבר למערכת החושית הבסיסית.
שלושת המישורים הגבוהים
4. המישור האנושי (בני אדם)
מישור בני האדם נחשב לגבוה. זה מישור המאופיין בקיום פיזי, וחושי ומכיל את המאפיינים של שלושת המישורים הנמוכים. בשונה מהם, יש לאדם גם יכולות שהן מעל לקיומו הפיזי, והחושי - כמו שפה, דיבור, מחשבה וזיכרון.
החיבור בין קיום נמוך ויצרי, המונע מתוך השתוקקות, חוסר סיפוק, חמדנות, שנאה וקנאה, לבין היכולת הגבוהה לראות, להתבונן, לדבר ולחשוב, מקנה לאדם את הכלים להבין את המבנה של אישיותו ושל העולם שבו הוא חי, לנווט ולשלוט בפעולותיו. תכונה זו היא בעצם כוח הבחירה שניתן לאדם - הבחירה בין טוב לרע, בין נמוך לגבוה.
בתורה הסיפור של אדם וחוה בגן עדן - בין שאר המשמעויות הרבות שבו, מלמד על כוח הבחירה - הבחירה בין הפיתוי שבא מהנחש, לבין שמיעה לצו האלוקי.
השפה, שמורכבת משמות ומושגים, מקנה לאדם יכולת חשיבה, הווה אומר - תודעה שבכוחה להתחבר גם לעולמות שאינם במישור הפיזי והחושי. אדם יכול להיות מופעל גם ע"י כוח מחשבתו, רעיון ודמיון. ולכן זה מקום שבו יכול להתקיים תרגול רוחני.
החיבור למישורים התחתונים גורם לאדם סבל, אך במישור האנושי, הסבל הוא גם כוח מניע שבגללו האדם יחפש פתרון - לצאת ממעגל הסבל. (בשונה משלושת מישורי הקיום התחתונים שאין ליצורים החיים בהם יכולת התבוננות וחשיבה ולכן אינם יכולים להשתחרר, ובהשוואה לשני המישורים העליונים, שהיצורים החיים בהם אינם סובלים כמעט, ולכן אין להם מוטיבציה למצוא פתרון לסבל - ראה בהמשך).
מסיבה זו, על פי הבודהיזם, לידה במישור האנושי נחשבת נדירה ויקרת ערך; בשל הצירוף המיוחד הזה, המישור האנושי נחשב המתאים ביותר ליציאה מהסמסרה - דרך בחירה, מודעות ותרגול. נהוג להמשיל את נדירות הלידה במישור האנושי לצב ים העולה מעל פני האוקיינוס ומשחיל את ראשו דרך חישוק שצף במים; נאמר שלצב יש יותר סיכוי להשחיל את ראשו דרך החישוק מהסיכוי להיוולד כבן אנוש.
5. מישור האסורות (חצאי-אלים) או האלים הקנאים.
מישור עליון של יצורים בעלי יכולות וכישורים רבים, אך מתאפיין במלחמה מתמדת, ותחרות. אלה ישויות בעלות דחף להתקדם, לנצח ולשלוט. לאסורות קנאה עזה ביניהן ובדוות והן נלחמות גם בדוות. בשונה מהמישור הנמוך של הרוחות הרעבות, האסורות (חצאי אלים) אינן במצב של ייאוש ותסכול. המלחמות שלהם נובעות מתחושת עליונות וכוח ומהרצון להשיג עוד ועוד שליטה, ולא מחוסר יכולת וייאוש כמו הרוחות הרעבות.
האסורות מתוארות כיצורים בעלי שלושה ראשים ושלוש פנים לכל אחת וארבע או שש זרועות ונחשבות ליצורים על־אנושיים חזקים.
6. מישור הדוות (Deva)- אלים
זה המישור הגבוה ביותר, האלים חיים בעולם שכולו שפע וטוב, הם יפים, ולא חסר להם דבר, חייהם מושלמים (כמו בגן עדן). אין להם חיכוכים או קשיים, ולכן אין להם מוטיבציה לשנות דבר בחייהם. הם חיים בהנאה ובשלום, בעלי יופי מושלם.
הם לא נראים לעין האנושית, אבל במקרים מסוימים הם יכולים להתגלות ליצורים של עולמות נמוכים יותר.
חייהם ארוכים עד בלי שיעור במונחי אנוש, מלאים בתענוגות, והרבה תענוגות מעודנים ורוחניים, שהרי הם יצורים עליונים בעלי תודעה גבוהה.
כשמעגל חייהם הארוך מתקרב לקיצו - מכיוון שהשתמשו כמעט בכל מאגר הקארמה הטובה שלהם, שבזכותה התגשמו במישור הזה - לא נותר הרבה ממנה. הם מתחילים להזדקן, מאבדים מיופיים ומכוחם, ואין הם יודעים או מסוגלים להכיל ולהתמודד עם אובדן היופי שלהם, ואובדן חייהם הטובים, והם סובלים סבל רב. חבריהם הקרובים והאהובים לא מבינים אותם, ומתרחקים מהם. הם נותרים בבדידות ומתים בייסורים קשים.
מעבר בין מישורי הקיום
מעברים בין ששת מישורי הקיום, מתרחשים דרך מעגלי הלידה, החיים והמוות (סמסרה), ומונעים על ידי קארמה חוק הסיבה והתוצאה. כל לידה במישור מסוים היא תוצאה/ מימוש הקארמה של אותה ישות. מי שצבר קארמה טובה ייוולד למישור גבוה. ואלו שצברו קארמה גרועה - כמו רוצחים, גנבים וכד', ייוולדו למישור נמוך, יסבלו שוב ושוב עד שמצבור הקארמה עבור מעשיהם הרעים יסתיים. לדוגמה: אדם שעבר בחייו עבירות קשות ומת, בגלגול הבא שלו הוא עלול להיוולד במישור החיות ככלב, כנחש וכד', או במישור הרוחות הרעבות ו/או במישור הגיהנום.
על פי הבודהיזם, קארמה היא סוג של חוק טבעי, כמו כוח המשיכה - אין ישות על-טבעית שמנהלת אותה ומחלקת פרסים ועונשים. כל ישות חיה, אחראית לקארמה האישית שלה במעשיה ובכוונותיה. קארמה שלא התממשה מצטברת, וכשהיא מתממשת, וזה יכול לקרות גם אחרי כמה גלגולי חיים במישורים השונים, יהיה קשה לאתר את הסיבה שיצרה אותה והיא מתפרשת לפעמים כגורל שנרשם באופן שרירותי.
חשוב לזכור שלכל תוצאה ע"פ הבודהיזם יש סיבה קארמתית (מעשה שנעשה).
חשוב לציין שחלק מהבודהיסטים רואים את העולמות כממשיים ממש, בעוד אחרים מפרשים אותם פסיכולוגית כמטפורות למצבים רגשיים של המצב האנושי.
הקארמה משחקת תפקיד בקביעה היכן אנו נולדים ונולדים מחדש, מה שממשיך לקרות עד שאנו מגיעים לנירוונה ויוצאים מהמחזור. עד אז, אנו תקועים בששת העולמות. אבל לאלה שמפרשים אותם כמטפורות ולא כמקומות ממשיים, ששת העולמות מתארים את החיים כפי שאנו חיים אותם כאן ועכשיו.
אנשים שפועלים כמו בעולם החיות מונעים על ידי הצורך שלהם לאכול, לישון ולהתרבות; אנשים במצב זה חיים באופן מכני, ונשלטים על ידי צרכים בסיסיים. עולם הגיהינום מתאר אנשים החיים עם סבל קיצוני, וחסרי התחשבות באחרים. הכאב שלהם כה גדול שהם עלולים אפילו לפגוע באלה שסביבם. עולם הרוחות הרעבות (פרטות), מאפיין אנשים שיש להם תשוקה בלתי ניתנת לכיבוי, ולעולם לא יחושו סיפוק. אנשים שמאופיינים ע"י עולם האלים (דווות) מרחפים גבוה מעל העולם, עם תחושת גאווה עצמית, נקיים מסבל, אבל גם עולם זה בסופו של דבר אינו מספק. וללא מצוקה, אין להם מוטיבציה לתרגול רוחני, ויציאה ממעגל הסמסרה. אנשים שתכונות חצי-האלים (אסורות) חזק בהם, מתאפיינים במלחמה מתמדת, תחרות, השגיות וקנאה; זהו הבית של מטפסים בסולמות התאגידיים והחברתיים, שכל מטרתם בחיים היא התקדמות ושליטה.
עשר הפעולות הלא בריאות שיוצרות קארמה רעה הן: שלוש פעולות גופניות (רצח, גניבה, התנהגות מינית בלתי הולמת), ארבע פעולות קוליות (שקר, דיבור מפריד, דיבור פוגע, דיבור ריק) ושלוש פעולות מנטליות (בצע, רצון רע, השקפות שגויות).
הפעולות המטפחות קארמה טובה הן: נדיבות (דנה), התנהגות אתית (שילה) ומדיטציה (בהאוונה). מצבי הנפש התומכים בפעולות אלה הם: חוסר תשוקה, ידידותיות וחוכמה. ביהדות יש את עשרת הדיברות והמצוות.
אפשר גם לראות ולהבין את מנהגי חגי תשרי כמערכת פעולות הגורמת לטיהור אישי ואנרגטי.
תשרי מסמל התחלה - המחזוריות והסמליות של הזמן. התכנסות של השנה הישנה, חשבון נפש, ולידה לשנה חדשה ותיקון ע"י זיכוך הנפש בצום ובקשת סליחה ולסלוח לכל מי שפגע בנו. התיקון מאפשר התקדמות למישור קיום נעלה יותר - ניקוי התודעה ממישורי הקיום הנמוכים. האדם שנברא בצלם אלוקים, רגליו באדמה וראשו בשמים, הוא היחיד המסוגל לטהר את מישורי הקיום, כי כולם חלק ממנו, והוא קיבל תודעה רואה ומודעת. לאדם יש את התבונה והכוח לבחור בחלק הנמוך (הרע) או בחלק העליון (הטוב).
סליחה היא פעולה של ניקוי וטיהור אנרגטי. כאשר אני סולח, אני משחרר את האנרגיה שאוחזת אותי מהאדם שאני בקונפליקט איתו. אני משחרר מתוכי את הכעס, הנקמה, את מצבור הרגשות השליליים, וכך אני בעצם משחרר אותו ממני ואת עצמי ממנו. כאשר אחרים סולחים לי, הם משחררים את האחיזה הקארמתית שלהם בי. כל סליחה היא פעולה של שחרור אנרגטי וקארמתי.
סיכום
ששת מישורי הקיום מהווים מערכת מקיפה המתארת את מצע הקיום האנושי דרך שש תכונות בסיסיות. האדם הוא היחיד הבנוי מכל המישורים ויכול לחוות את כולם ; בשעת פעולה לאדם יש בחירה, לאיזה צד לפנות - האם לשמוע ליצרים הנמוכים או לבחור בצו המוסרי והטוב. וכאן יש לאדם תפקיד מכריע בעיצוב עתידו, ובאיזה מישור ייוולד בגלגול הבא. שתי הקוסמולוגיות, הבודהיזם והיהדות, מאפשרות לכל אדם, כל אחת בדרכה, גם אפשרות לבטל את ה"גורל" ותוצאות הקארמה של מעשיו בגלגולים קודמים, על ידי טיהור, בקשת סליחה ותרגול רוחני.
ביהדות קיימת הפניה לאלוהים - לבורא, ואלוהים - הבורא נמצא מעבר לקארמה - לסיבה ולמסובב.
לכן, על פי היהדות, התפילות והבקשות בחגי תשרי מקבלות משמעות וכוח נוספים. אנחנו לא רק מתקנים בינינו לבין עצמנו; אנחנו משתפים את בורא עולם ופונים אליו בנוסף לתיקון האישי.
נאחל לכולם שנה טובה, נפלאה של שפע, שלום וגמר חתימה טובה.
לכל אדם ולכל עם ישראל.
שחרור החטופים, שלום החיילים, וסיום המלחמה.
מיכל פרי, למדה ותרגלה בודהיזם במשך עשרים שנה. לומדת ומלמדת קבלה, משוררת וציירת, פרסמה שלושה קבצי שירה. חיה ועובדת בתל אביב.
