שיר:

אישה/ שושנה ויג

אִשָּׁה צְרִיכָה עֵץ עֲנָק

עֵץ מְחַבֵּק שֶׁגִּזְעוֹ וְגַם שָׁרָשָׁיו

גַּם בָּאֲדָמָה וְגַם בַּשָּׁמַיִם.

אִשָּׁה שֶׁכּוֹחַ הַחַיִּים שֶׁלָּהּ

גָּדוֹל פִּי אֶלֶף מוֹנִים מֵאָדָם

שַׁלְוָה בְּתוֹכָהּ

וְהִיא צְרִיכָה לָקַחַת אוֹתָהּ

אִשָּׁה הִיא כְּמוֹ גֶּזַע עָצוּם

עֲנָפֶיהָ מִשְׂתָּרְגִים לְכָל הַכִּוּוּנִים

תַּשְׁקֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם

וְהִיא תִּפְרַח

הִיא תִּחְיֶה

אִשָּׁה הִיא הָעַמּוּד הַמְּפֹאָר שֶׁל חַיֵּינוּ

הִיא הַיֹּפִי הִיא הַתִּקְוָה

הִיא שֶׁנִּבְרְאָה מִן הָאָדָם

אֵינָהּ הַצֶּלַע שֶׁלּוֹ

הִיא הָאַהֲבָה

הִיא הַבְּרִיאָה