צילומים:צביה ויצמן כספי 

רשמי מסע פירנצה FIRENZE-2025/ צביה ויצמן כספי

הרכבת של Italo החליקה בשקט משפך נהר הפו פעמוני כנסיית סנטה לוצ׳יה של ונציה עדיין מהדהדים בקרון.
נופי טוסקנה חולפים ביעף. הנה סופשבוע ושעון קיץ חברו להרנין את לבי ואני נרגשת לפגישה נוספת עם
פירנצה. מהשקט לצהריים רועשים בתחנת הרכבת מריה נובלה. הקתדרלה הסמוכה חיבקה את באיה באדישות.
המולה אופיינית. חשמליות, צפירות. תיירים, סוחרים, דנגדוני פעמונים. רעש וויזואלי. צועדת בVia פיאנזה למלון
קונסטנטינה. בליל שפות. המון זרים. מדרכות צרות חנויות רועשות. המעבר לרחבה המובילה למלון קונסטנטינה
דרמטי. שקט נסוך בחצר הפנימית. עצים רוחשים ושירת ציפורים. נראה שהבנין שימש בעבר את האצולה. בית
מידות הדור, אבל לא מדי.
מריה, פקידת הקבלה מסבירה פנים נוהה לבקשותיי. מלון מיוחד זה מציע דירות דו מפלסיות, מרווחות ומאובזרות
בכל הטוב. הלובי, בפטיו שתוחם את הדירות. תקרת הזכונית מחדירה אור רך. ספריה במגוון שפות, פסנתר
ומכונת קפה. מלון בוטיק.
La Conttessina Via Faenza 71. firenze 50123

יצאתי להכיר את המרחב, נתמכת בזכרון וחוש הניווט ללא מפה, כדי לא לקרוץ לגנבים. שוק האוכל והכיפה של
הדומו מציצים. חולפת באדישות ליד חנויות הבגדים המשעממות. חלונות ענק מוסיקה רועשת ריח תרסיס פרחים
שנבלו. רשתות אופנה. אין כבר בוטיקים עם ארומה איטלקית. התשוקה לקנות Made in Italy התפוגגה.
גלובליזציה…מנגו קליאו וזארה כמו בכל עיר וקניון. מתיישבת במסעדה קטנה, לא זו עם המפותהמשובצות
המתחנפות לתיירים. מתוך המטבח מתגנבת מוסיקת בלוז, השף בכלל לא איטלקי. מזמינה אפרול 7€ וברוסקטה
עגבניות תרד 9€• מתפתחת שיחה קטנה. הוא אוהב את ישראל... לקראת ערב, האור מתחלף על הדומו. בעלי
העסקים הסמוכים נועלים שעריהם. עוברים ושבים נפנים חזרה למארג סמטאות חייהם בעיר. מפנים את הבמה
לסצינת הערב.
בוקר. קול נגינת פסנתר התגנב מהלובי. חופש. עיר זרה. הלך הרוח ממוקד. קולות רחוקים מתקרבים, אני נוצרת
את הרגע, ויוצאת אל יומי. למרות שביקרתי בעיר בעבר, התרגשתי למפגש עם הרחובות המפהקים. לפירנצה יש
נשמה יתרה. כל ההולכים בה, נושאי הארגזים, מנקה הרחובות, נהגי החשמלית, הם ״הקהל״ והם הנגנים
ומחוללי המוסיקה.

בדרכי לכנסיית אוניסנטי, אני חוצה את גשר ״סנטו טרינטה״ השילוש הקדוש הנקרא גם ארבע העונות. נפעמת
לחצות שוב את הנהר. 4 פסלים ענקיים מגדירים את קצותיו. שניים מכל עבר, שני גברים מעורטלים עזי מבע הם
החורף והקיץ העונות העיקריות ושתי הנשים הענוגות הן עונות המעבר, הסתו והאביב. צף בי זכרון מלפני שנים
כששהיתי פה לקורס איטלקית, המונים צבאו על הגשר מנסים לעצור צעיר מלקפוץ לנהר.

בכנסיית סנטו ספיריטו הרוח הקדושה, אני מצטרפת לקבוצה המדריך מתעכב במיוחד על תיאור המבנה
האדריכלי, שאת חזיתה תכנן ברונלסקי. בניה רנסנסית חפה מגינונים ותכשיטים מיותרים. שהוקמה בתקופת
הבארוק במאה ה-15. אפלולית מסתורית חושפת עמודים וקשתות ואוצרות אומנות. מעל הקשת המרכזית
״הטרינטה״ ישו מבקש להשתחרר מהאוחזים בו. ממול מסעדה משפחתית נהדרת מפות לבנות, חלון לרחוב (עוף
ואספרגוס יין ביתי 34 יורו אין צורך להשאיר טיפ) בהיה החוצה מסגירה סצינה אהבים על מדרגות הכנסיה. נראה
כמו אהבה חטופה, אסורה. זה הזמן והמקום לשבת ולשתוק.

שיטוט לקראת ערב, הנהר משנה גוון והגשרים מתכנסים למחרוזת נאה על צווארה של העיר. אולטרארנו. מן
העבר השני בתי מלון מפוארים עוד קתדרלה חיבור בין ישן וחדש. פה מצאתי נשים אלגנטיות במיטב האופנה
ותיקי בירקין וולנטינו. חנויות היוקרה מציגים חלונות ראווה מאופקים, סן לורן בשחור לבן גוצ׳י באדום, אלכסנדר

מקווין בחלון מסעיר, סלין, ארמני, פרגמו (פעם העזתי לקנות נעליים שלו) ורסצ׳ה שהפך חביבן של נשות דובאי,
בחלון של פרדה Prada ניצב פריט לבוש אחד ותיק אחד, שאלתי על התיק, 3000 €.

עוד יום. יוצאת לפיאצת סן לורנצו לסיור מודרך. קושרת את צעיף האמנות שלי, דרוכה למפגש עם משפחת מדיצ׳י.
דוכני התיקים מתמקמים במפגשי הרחובות. רובם זרים וכדרכם של זרים, הם חביבים ומסבירי פנים. מול קפה
הבוקר שלי מתארגן אמן רחוב למופע היומי שלו להפוך לפסל אנושי.
פיאצת סן לורנצו הומה אדם, קבוצות תיירים, פסל ענק כסוף של גבר עירום ראשו מורם לשמיים ומעין משקפת
צמודה לעיניו. מישהו לוחש שהפסל הוא מחווה לגליליאו שראה עתידות בכוכבים. הפסל הזרחני הוא התרסה
פוסט מודרנית כנגד פסלי הקדושים. סיור מודרך עם גלנדה, היא מאוהבת בעיר. בוגרת לימודים קלאסיים. מפגינה
המון ידע יותר מדי פרטים. על קצה המזלג מדיצ׳י לורנצו, קתרינה ומריה. ״לורנזו הנפלא היה משורר, סופר
וחובב אומנות. וככזה יצר את התשתית לעיר שתהפוך למרכז אומנות עולמי״. הוא איתר אומנים צעירים תמך בהם
והציע להם מגורים ואמצעים בארמונותיו.

לורנצו דמות חשובה בסיפור. הוא לא היה יפה. מצא מזור בהתבוננות באומנים ובאומנות. פתח את האקדמיה
הראשונה ללימודים קלאסים. תמך במסעות הלימודים של גלילאו לפיזה ולפאדובה. יום אחד פגש אמן צעיר
והתרשם מהפסל היפה שלו. כשהעיר לו על טעות קטנה החל הצעיר לחבל באלימות בפסל. מאז הפך ל״פרפטו״
היה זה מיכלאנג'לו בונארטי. נער בן 14. לורנצו הבין שהוא מוכשר ולכן הציע לו לגור בארמון של משפחת מדיצי.
אח״כ זכה בכל המכרזים של הכנסייה שנהנתה מכספי מדיצי
מדיצי האונר והצ׳יף של העיר היה כאמור בנקאי. הקים את הבנק הראשון בפירנצה. יצר קשרים עם האפיפיורות,
ובשל תמיכת כספי המשפחה, זכתה העיר לתור הזהב והכנסיה לא הפריעה. הם שלטו בכלכלה המקומית

האוזניה עובדת לפרקים. גלנדה: ״מדובר בקוזימו השני לבית מדיצ׳י. דנטה היה מוכשר וגם בחור יפה הוא פגש
את ביאטריצ'ה . הנה הבית של דנטה… לקוזימו ואליניאורה, היו הרבה ילדים…הוא בנה אגף נפרד וגשרון
לארמונה של אשתו. היתה חתונה יפה חיי הנישואין היו פחות יפים. ואזרי הצייר, האדריכל, צייר אנשי רוח ואמנים
ואת התקרה בפאלצו וקיו ואת מדיצ׳י האיש הכי חשוב בטוסקנה…״ מישהי בקבוצה שואלת מתי ההפסקה ואיפה
אפשר לקנות את הבושם המיוחד גלנדה משיבה הנה פה מעבר לגשר תמצאו ״אופיציאנה פרופארמו״ בית
המרקחת העתיק בפיאצה מריה נובלה שהוקמה במאה ה13. עד היום, כל תיירת מעודכנת פוקדת את המקום
לרכוש את הבושם שלא תמצאו בשום סופרפארם. במקור, ״הבושם״ נרקח כתרופה למיגרנה של קתרינה דה
מדיצ׳׳י (תמיד הן מיוסרות וסובלות ממגרנות) שאהבה את הריח.

שוב נתק מהאוזניה. תעתועי זכרון. מה נטמע בתודעה ומה מתנדף. אני מצמצמת פערים. גלנדה ממשיכה
״פרנצסקו הבן של קזימו הראשון לבית מדיצ׳י. הדוכס הגדול של טוסקנה שגילה תשוקה למדע אומנות ואדריכלות
הטביע חותם בארמונותיה, תקופה שהשפיעה על המחוז במאה ה16, והביאה את הרנסאנס. זה השלב שאני
מעיפה את האוזניה ומתפנה לרחשי הרחוב…הכל ניתן היום לסכם בעזרת הAI.

ברחוב השוק בדרך לדומו. פה לא תמצאוו פיצריות אלא מסעדות יוקרה יש מדרג: Pizzeria, Osteria,
Restaura, Trattori). על קירות הבתים ההדורים נעוצים אבזמים ששימשו לקשירת הכרכרה והסוסים. בסמוך
חלונות יין קטנים. חלון היין מה רוצה לספר לנו? על העידון שהגיע בתקופה זו. ארוחה טובה יין טוב. היין הגיע
מהקיאנטי הפורה וכן גם הצורך לעקוף את רשויות המס. דוקא מגפת הקורונה הביאה לפתיחתם מחדש של
חלונות חינניים אלו הקורצים לעין. במגפה הקודמת במאה ה17 החלונות שימשו את בעלי מרתפי היין למכור את
תוצרתם. תוך שמירת נגיעה וגם כמובן הסחורה נמכרה ישירות ללקוח מבלי לשלם עליה מס.

בכניסה למוזיאון גלילואו נעוצים ברצפה 12 סמלי המזלות. רמז לעיסוק בגרמי השמיים ובמדע. מה שלא היה
מקובל על אנשי הכנסיה בסמוך לו קתדרלת סנטה קרוצ׳ה עם סמל המגן דוד בראשה. מבנה מרהיב שנבנה בסוף
המאה ה13. במקום תמצאו פרסקאות ועבודות של ג׳וטו, גליליו ומיכלאנג׳לו. ישו וסיפורי התנ״ך התנך אותו תנ״ך
הפרשנויות משתנות. החזית הנאו-גותית הוקמה במאה ה19 ע״י האדריכל היהודי ניקולו מטס (Nicolò Matas)
שילב בקצה המבנה מגן דוד גדול ובולט. במסוך בית הכנסת היפיפה עם הכיפה הירוקה. וגם בית חב״ד בסביבה.
הכניסה לבית הכנסת מזכירה בידוק בשדה תעופה. אין כניסה לתיקים וטלפונים. נשים וגברים בהפרדה. סמל
המגן דוד מופיע גם באורבייטו שם היה בעבר משכנו של האפיפיור, על החזית וברחבה משובצים מגיני דוד
והקירות מספרות את סיפור הבריאה הגיהנום וגם גן העדן.

פיאצה דה לה סניורה שם תשלמו 8 יורו לקפה. הקפה אותו קפה. הלוקיישן מרהיב, מולי ניצב פסל ענק זהוב של
נערה סופר מודרנית סקיני ג׳ינס ואייפון בידה והיא זרה ומתנשאת כנגד פסלי השייש העתיקים והדמויות המיתיות.
העתק פסל דוד של מיכלאנג'לו, פסל פרסאוס של צ׳ליני, האוחז בראשה הכרות של מפלצת מדוזה. ונפטון של
ברתולומיאו, ועוד. נדמה שהנערה עושה דווקא למועצת גדולי התורה הכנסייתית והתיירים הרבים המנסים להיכנס
איתה לפריים לצילום סלפי.

שוב אני על הקו לגשר ארבע העונות. בכנסיית אוניסנטי קברו של סנדרו בוטיצ׳לי וסימונטה וספוצ׳י המוזה שלו.
לה בלה סימונטה; קראו לה. אמרו שהיא היפה ביותר בעיר. נסיכים ומשוררים העריצו אותה. ואפילו ג'וליאנו דה
מדיצ'י נשבה ביופיה. אבל אף אחד לא אהב אותה כמו סנדרו בוטיצ'לי באובססיביות, מאחורי הבד הוא צייר את
הולדת ונוס ואת פריחת האביב והנערות הרוקדות, הוא לא דמיין אלילה. הוא נשבה בקסמיה של נערה מפירנצה,
בלי לדעת שהיא תצוף יום אחד על צדף לנצח. דמותה של סימונטה וספוצ׳י אשתו של מרקו וספוצ׳י (כן, יש קשר
למגלה הארצות). פילגשו של ג׳יליאנו מדיצ׳י והמוזה של בוטיצאלי, שהחזיר אותה לעולם כאלוהית. מתה צעירה
מדי. הוא ביקש להיקבר לרגליה בכנסיית אוניסנטי, על גדת הנהר בסמוך לגשר טרינטה. הולדת ונוס לא רק יצירת
מופת. זהו סיפור אהבה שצויר בדממה, לאורך שנים. היא עדיין שם בחדר 14 בגלריית אופיצי, פירנצה.
uffizigallery

ויש עוד הרבה מה לראות בעיר הזו. פשוט לקום ולהתהלך בה. עיר שהיא מוזיאון לאומנות ערש תרבותי
ומיתולוגיה נשגבת. סמלה פרח ״פלר דה ליס״ הוא גם סמל האצולה, או שמא נקראת פלורנס על שמה של האלה
הרומית המסמלת פריון, יופי והרמוניה עלה לימין עלה לשמאל ודרך ישרה באמצע. הכל יושב עליה טוב. מיקומה
הגאוגרפי באמצע בין רומא לערי הצפון הביא לה רווחה מאז ועל אף המגפות השטפונות והמשברים היא עדיין
זוהרת ביופיה. בירת מחוז טוסקנה משרה מצב רוח פיוטי. עיר עם נשמה יתרה זכתה במעמד וכבוד והביאה את
הרנסנס לעולם.
אני בדרכי לרומא שלובשת חג לקראת שנת היובל.
המשך יבוא