מסה:

נאמנות לאמת/ ארן פטינקין

באמונה אמיתית יש נאמנות חסרת פשרות לאמן—לאמת. זה לא אומר שאנחנו אמורים לשלול את כל המסורת והעבר. להפך, עלינו להסתכל על העבר בעיניים תמימות וחדשות, לקדש את הספק, ולא לקבל דבר כסמכות עליונה שאין עליה עוררין.

בודהא המליץ לתלמידיו להטיל ספק בכל תיאולוגיה, ואף עמד על כך שהספק יוטל במידה דומה גם בו ובתורתו. בודהא דחק בתלמידיו שלא לבחור את דרכם הרוחנית על סמך רשמים חיצוניים, מפתים ומרשימים ככל שיהיו, וקרא להם להתנער מכל דברי הטפה או מהליכה עיוורת אחר אמונות מקובלות. בסופו של דבר קבע בודהא: "העצמי הוא המורה של העצמי".

לכתבים בודהיסטים מסוימים, כגון הקאלאמה סוטה, ישנה גישה אנטי-סמכותנית המעודדת הטלת ספק בסמכות ובדוגמה דתית, ותומכת בשיפוט אישי ועצמאי. הדת הבודהיסטית, בדומה לאידיאל המקראי, מעודדת התרחקות ממלכים, משליטים ומעושר חומרי מופרז. הבודהיסטים נרתעים ממערכות כוח ארציות מכיוון שקשה להשפיע עליהן ולנווט אותן לטובת כלל האנושות.

אל לנו להקל ראש בקידוש הספק—זהו דבר קשה עד בלתי אפשרי למבנה המנטלי האנושי הרגיל. הרבה יותר קל לנו לחשוב שמשה היה צדיק גמור, שישוע היה קדוש מושלם, ושמוחמד היה עילוי בלתי ניתן לערעור. אין בכוונתי להפחית דבר מגדולתם של אישים אלה; הם כולם ביטאו בצורה יוצאת דופן ויפה את האחדות, האהבה, החופש ואת הפוטנציאל העצום הגלום באדם. אך יש הבדל עצום בין לדבר על אידיאלים נעלים ובין לקיים אותם בחיי היומיום.

הייחוד של התנ"ך בכך שהוא מדגיש ללא הרף את מוגבלותו של האדם, אפילו של הדמויות הגדולות ביותר. הוא מתאר את המהלך המהפכני שמשה עשה עם העם; מיציאת מצרים, דרך המדבר ועד שערי ארץ ישראל. אך בו זמנית הוא גם מדגיש את חלקיותו, את קשייו ואת חטאיו של משה עצמו.

נאמר על משה שראייתו הייתה כאספקלריה בהירה (מראה צלולה). במילה 'אספקלריה' חבוי המושג 'ספק', רמז לכך שגם הראייה הבהירה ביותר של נביא הנביאים כוללת מידה של אי-בהירות. רבני קהילות יהודיות נזהרו ממנהיגות כריזמטית שמתיימרת להיות מושלמת. בני הקהילות נהגו למנות דווקא פרנסים (מנהיגים) שקופת שרצים מהלכת עליהם—כלומר, אנשים עם חסרונות ידועים. הם העדיפו להיות מציאותיים מאשר לסמוך על תעתועי הדמיון הרומנטיים שהמציאו כל מיני 'צדיקים' מושלמים שאינם קיימים במציאות