בין פסכיאטרים למלחמות
ג'ון מאפין
מלחמה נסתרת מתנהלת - לא רק בשדות הקרב של אוקראינה, המזרח התיכון או במקומות אחרים בהם משתוללים סכסוכים עכשוויים - אלא בתוך תודעתם של בני אדם. מלחמה זו היא עתיקה, ערמומית, ובמידה רבה בלתי נראית. הגנרלים שלה אינם לובשים מדים, אינם נושאים דגלים, ובכל זאת הובילו את דרכן של אומות לעבר שפיכות דמים במשך למעלה ממאה שנה. אלה אינם אידיאולוגים פוליטיים או אפילו מיליטריסטים מסורתיים - הם פסיכיאטרים. והנשק שלהם אינו הפצצה, אלא פילוסופיה: קרה, מכאניסטית וחסרת אלוהים. זוהי פילוסופיית הפסיכיאטריה, והיא האדריכל הלא מוכר של הלוחמה המודרנית.
הסירו את חזיתות הדיפלומטיה ומאבקי הכוח, ותמצאו תחתיהן השקפת עולם שחדרה לכל רמת מנהיגות - השקפת עולם שנולדה לא מחוכמה אלא מרדוקציוניזם חומרני. הדוגמה המרכזית של הפסיכיאטריה היא זו: האדם אינו ישות רוחנית אלא צרור של כימיקלים ודחפים שיש לנהל, לשלוט בהם, ובמידת הצורך, להיפטר מהם. מהנחה זו נובע ההיגיון המעוות העומד בבסיס הסכסוך המודרני.
בכל מקום בו השתרשה אידיאולוגיה פסיכיאטרית, השלום קמל. בכל מקום בו לחשו פסיכיאטרים באוזני השליטים, קמו עריצות. הפסיכיאטריה - לא הפוליטיקה לבדה - היא שסיפקה את ההצדקה האינטלקטואלית לשואה. פסיכיאטרים - לא גנרלים - הם שהכריזו לראשונה שחיים מסוימים "אינם ראויים לחיים". תאי הגזים של אושוויץ עוצבו מראש על ידי המחלקות הפסיכיאטריות של גרמניה, שם הושמדו "פגומים נפשיים" תחת מה שנקרא "מדע" האאוגניקה.
זו לא הייתה סטייה כלשהי. זו הייתה הפריחה הלוגית של השקפת עולם שאינה רואה נשמה, קדושה, ניצוץ אלוהי באדם - רק פתולוגיה שיש לכרות. ולמרות שהמדים השתנו והשפה התרככה, הפילוסופיה ממשיכה להתקיים.
