שיר:

עטופים/ גד קינר קיסנגר

לַיְלָה עוֹטֵף וּמְחַמֵּם הֵיטֵב אֶת הָעוֹטֵף

כְּמוֹ אֶת גַּיְא שֶׁאָבִיו עוֹטֵף  אוֹתוֹ

בְּגוּפָתוֹ מִפְּנֵי הַקֹּר, מִפְּנֵי הַמָּוֶת.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת אִמָּא לוֹחֶשֶׁת אַיָּלָה

וּמִסְתַּתֶּרֶת בֵּין גְּוִיּוֹת הוֹרֶיהָ לַמְרוֹת

שֶׁכְּבָר מִזְּמַן אָמְרוּ לָהּ שֶׁהִיא גְּדוֹלָה

מִדַּי בִּשְׁבִיל לִישֹׁן עִם אַבָּאִמָּא,

וְהָרָעִים בָּאִים רַק בַּחֲלוֹמוֹת רָעִים,

אָז שֶׁתַּחְשֹׁב פְּרָחִים.

הַשַּׁחַר מְנַעֵר אֶת שְׂמִיכָתוֹ שֶׁל הָעוֹטֵף.

בָּרֶפֶת בּוֹכִים עֲטִינֵי הַפָּרָה יוֹאֵלָה

חָלָב חַם וּמַהְבִּיל לְפִיו הַקָּרוּעַ

שֶׁל הָרַפְתָן יוֹאֵל.

וְהַבֹּקֶר טוֹב.