רשימה:
תאטרון או קולנוע / עמיקם יסעור
תיאטרון וקולנוע האם הקולנוע דוחק את רגלי התיאטרון?
מדי פעם אנו שומעים, כי התיאטרון נמצא במשבר. האם זו הגזמה מלודרמטית? לא בהכרח. דומה, כי התיאטרון הגיע למבוי סתום כבר לפני שנים רבות. כבר הופעתו של תיאטרון האבסורד, ביטאה, כמדומה, מצב בו אי אפשר היה להמשיך את מסורת התיאטרון הקלאסי המטילה צל מתסכל על כל המנסים להמשיך את מפעלה. לאחר מחזאים מודרניים בני המאה העשרים כמו אוניל וויליאמס, איבדה המחזאות משהו מכוליותה וגדולתה ונעשתה חלקית יותר. מאפיינים נוספים לתחושה, כי התיאטרון כבר מיצה את עצמו, היו : היעלמן של הטרגדיות ההרואיות הנשגבות, פריחתם של תיאטרוני שוליים קטנים, המבטאים גם אי נחת מן המצוקה, בה נמצא התיאטרון הרפרטוארי התלוי בוועדי עובדים. בהופעתם של מיצגים, שילובי אמנויות, בפסטיבלים של תיאטרון אחד ושל מונודרמות.. מלבד כל אלה ראוי לציין את התחרות מצד הקולנוע. תחרות המציגה במלוא עוצמתה את השאלה : האם הקולנוע דוחק את רגלי התיאטרון?
התפיסה כי התיאטרון הוא מקדש, בו יזדעזעו צופים שמרנים ממעשה אונס על הבמה ב"ראשומון" ומניבולי פה במחזות של לוין ואלבי פועלת, כמובן, לרעתו. הקולנוע עשוי להיתפס כמדיום בעל חירות רבה יותר. כיצירה מודרנית, המשוחררת מכל ארכאיות.. הדרמה איננה שרויה כיום רק בדל"ת אמותיו של התיאטרון. אנשים מוצאים דרמטיות רבה גם בתקשורת, גם באירועי ספורט גדולים, המשודרים על מרקע הטלוויזיה. סדרות דרמה טלוויזיוניות איכותיות ולא איכותיות, דרמות בודדות של טלוויזיה, כל אלו מסוגלות לנגוס במעמדו של התיאטרון.
נכון. התיאטרון מציג אתגר גדול ביותר בפני השחקן. התמודדות יומיומית. התמודדות עם טקסטים ספרותיים מורכבים יותר מרוב אלה של התסריט. ובכל זאת הוא נמצא עדיין במשבר. קשה גם למחזאים בני זמננו להתחרות באותה טוטאליות של מחזאי עבר. לתסריטאים קל יותר. לפרקים הם גם מנצלים לטובתם את כוחה של היצירה הספרותית או של המחזה הכתוב. התסריט נתפס כפתוח יותר לדמיון. לבמאי הקולנוע יש יותר אפשרויות טכניות. במאי תיאטרון עשויים להזדקק לגימיקים שונים כמו סרטון על המסך או תזמורת. או אוטובוס המסיע את הצופים ממקום למקום. היצירה הקולנועית מצטיירת כטבעית יותר. צופים רבים חשים, כי יש מין אילוץ בתיאטרון ובחוויה התיאטרלית. בקרב צופי תיאטרון מודרני גם נמצא פחות את תהליך הקתרזיס. שהיה כרוך באותן יצירות של שגב והתעלות. צופים שמרנים גם יתקוממו נגד ריבוי הצגות פוליטיות מובהקות. הם יאמרו, כי די להם להסתפק בקריאת עיתונים, והם אינם באים לקולנוע כדי לראות שוב שכפול של בעיות אקטואליות. דומה, כי באופן יחסי טוב יותר מעמדם של יוצרי תיאטרון השוליים מזה של קולנועני השוליים. בתחום הקולנוע עדיין רב כוחו של הזרם המרכזי
אנו חיים בתרבות המעדיפה את הצפייה ואת השימוש הרב בחוש הראייה על פני ההאזנה והקשב. אולי גם זו סיבה להצלחתו הרבה יותר של הקולנוע גם בעתיד. גם אופיין של האופרות הראוותניות הגדולות מן החיים והנפח שהן צוברות מעיד על תהליך זה. הדברים שנכתבו כאן הם הרהורי לב וניתן לראות בהם הזמנה לפתיחת דיון בנושא.
