מאמר:
על רחמי החומר ממנו החיים / עדנה ויג
עיון בשני שירים של הרצל ובלפור חקק
המשוררים האחים בלפור והרצל חקק הוציאו ספר משותף לשניהם "ניצוצות מגיא צלמוות", בו אפשר לראות את נקודות המבט שלהם על טבח שמחת תורה דרך שיריהם
בספר יש שני מחזורי שירים:
שביעי שריפה שמיני עצרת / מחזור שירים של בלפור חקק
אמת מארץ ישראל / מחזור שירים מאת הרצל חקק
הספר יצא כמיזם של הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, תשפ"ה.
סיפור הרקע לספר "ניצוצות מגיא צלמוות"
המחותנים של הרצל חקק, זאב וזהבה הקר, ההורים של כלתו מרים-לימור, נרצחו בקיבוץ בארי בטבח שמחת תורה ב-7 באוקטובר 2023. יומיים טרם הטבח הם היו בסוכת המשפחה בירושלים, יצאו אל ביתם בקיבוץ בארי, ונרצחו שם.
הרצל חקק כתב הספד לזכרם, שפורסם ב"מחלקה ראשונה 1news": https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-163224-00.html
בספרם של הרצל ובלפור חקק "ניצוצות מגיא צלמוות", אחד משירי הפתיחה המוקדש לבני הזוג הקר הוא שיר של הרצל חקק:
החֹמר ממנו קֹרְצו חייהם / הרצל חקק
הָאָרֶץ שֶׁלָּהֶם שָׁרָה לָנוּ,
זֶה הַבַּרְזֶל הֶחָזָק, זֶה הַקִּיר.
נִגּוּנִים מִשְּׁבָרִים, גְּוִילֵי בְּאֵרִי
הֵם הַלֵּב שֶׁלֹּא יַפְסִיק לָשִׁיר.
מֵאֵיזֶה חֹמֶר קֹרְצָה הָאָרֶץ הַזֹּאת
יָדַיִם שֶׁל דּוֹרוֹת, זוֹהֲרוֹת וְעַזּוֹת.
גַּרְעִינִים גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבָם,
זְאֵב וְזֶהָבָה חֲלוּצֵי אַהֲבָתָם.
בִּשְׂדוֹת הַפַלְחָה, בִּשְׁבִילֵי הַחֲלוֹם.
קוֹלָם הָרָחוֹק עוֹד רוֹחֵף וְיֵהוֹם.
מֵהַחֹמֶר הַזֶּה קֹרְצוּ בִּבְאֵרָם תַּמָּה.
גַעְגּוּעֵיהֶם זוֹרְמִים בְּעוֹרְקֵי הָאֻמָּה
בֵּין אֶתְמוֹל שׁוֹתֵת לְבֵין הַמָּחָר
זֶה חוּט תִּקְוָתָם, הַפְּתִיל הַמּוּאָר.
לֹא רִאשׁוֹנִים הֵם וְלֹא אַחֲרוֹנִים
לַצַּו שָׁמְעוּ וְהָלְכוּ מִלֵּב הַזְּמַנִּים.
עַזָּה הָאַהֲבָה, בַּמִּסְתָּרִים מִגֵּוָהּ.
מִנִּגוּנָם יָקוּמוּ כְּמוֹתָם – מִגִּנְזֵי נִשְׁמָתָם.
חֹמֶר עַד שֶׁקֹּרַץ מִתּוֹכָם, הַדֹּפֶק לֹא תַּם.
מוֹתָם שָׁר וּמַפְרֶה אֲדָמָה: "אָנוּ בָּאנוּ",
לְצַו צִיּוֹן הֵם קָמוּ וְהָלְכוּ, וּמִשִּׁירָם
נִתְפַּלֵּל: שֶׁהֶחֱיָנוּ.
שיבוצים משירי ארץ ישראל הישנה
הרצל חקק שיבץ בשירו מילים ומשפטים מהשיר "ניגונים" של פניה ברגשטיין. הוא כתב את שם השיר הזה בבית הראשון של שירו במילים: "נִגּוּנִים מִשְּׁבָרִים".
בבית השני כתב: "גַּרְעִינִים גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבָם". במילים אלו עשה שינוי קל מהשיר בו נכתב בלשון יחיד: "גרעינים גרעינים נשאם לבבי".
בבית השלישי כתב: "קוֹלָם הָרָחוֹק עוֹד רוֹחֵף וְיֵהוֹם". ופניה ברגשטיין כתבה: "בי קולכם הרחוק כי יהום".
"הַלֵּב שֶׁלֹּא יַפְסִיק לָשִׁיר" הזכיר לי את שירו של חיים חפר אנחנו "לא נפסיק לשיר" בו נאמר: "אנחנו לא נפסיק לשיר".
"לַצַּו שָׁמְעוּ וְהָלְכוּ מִלֵּב הַזְּמַנִּים" הזכיר לי את שירה של הצנחנית חנה סנש "קול קרא והלכתי", היא נענתה לצו ששמעה והלכה למלאו.
"אָנוּ בָּאנוּ" מזכיר את השיר של מנשה רבינא: "אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה / לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ".
שיבוץ שם המאמר של זאב ז'בוטינסקי "קיר הברזל"
בבית הראשון כתב הרצל חקק: "זֶה הַבַּרְזֶל הֶחָזָק, זֶה הַקִּיר". שורה זו מתחברת למאמר "על קיר הברזל" אותו כתב זאב ז'בוטינסקי. המאמר הופיע לראשונה ב-1923 בברלין, תורגם לעברית ופורסם ב"הארץ" ב-1925. ז'בוטינסקי הציע פתרון משלו להתיישבות היהודית. הוא כתב כי על אף היותו שוחר שלום, לא תמיד ניתן להגיע אל השלום בדרכי שלום, בהתחשב בחוסר נכונותם של הערבים לקבל את הציונות. דרך הפעולה הנכונה בעיניו היא "קיר הברזל", אשר על שמו נקרא המאמר. ז'בוטינסקי טען שלא ניתן בשלב זה להגיע להבנות עם ילידי ארץ ישראל הערבים, ועל כן אין ברירה אלא לפעול ולפתח את ההתיישבות היהודית בניגוד לרצונם, תחת מטריית הגנה שלא תהיה תלויה בהם, אלא ביישוב היהודי עצמו. רק ברגע שיידעו שעומד מולם קיר ברזל, הם ייאותו לעשות שלום.
באוגוסט 2016 התייחס בנימין נתניהו בטקס ממלכתי לתפיסת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי בהקשר לאסלאם הקיצוני והכריז כי: ”ז'בוטניסקי הנחיל לנו את עיקרון קיר הברזל שבעטיו יהיו אמורים להכיר במדינה שלנו. קיר הברזל הוא מדינת ישראל שמשמשת כחומת מגן של העולם החופשי מפני האיסלאם הקיצוני”.
שיבוצים מהתנ"ך
בשיר כתוב: "חוּט תִּקְוָתָם" של בני הזוג הקר. בדומה לכך נכתב על שני המרגלים בתקופת יהושע בן נון. הם אמרו לרחב שהסתירה אותם בביתה: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ..." (יהושע ב', י"ח)
המילים "עַזָּה הָאַהֲבָה" מזכירות את הפסוק ”...כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה“ (שיר השירים ח', ו'). הביטוי "אהבה עזה" מבטא אהבה אין־סופית וללא תנאי.
המילים "בַּמִּסְתָּרִים מִגֵּוָהּ" לקוחות מדברי הנביא ירמיהו: "וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה, וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'" (ירמיהו י"ג, י"ז).
רוח השיר
השיר מספר על הירצחם של אנשים אוהבים ואהובים, אך בנוסף לעצב יש בו אמונה וביטחון בהמשכיות הדרך. "מִנִּגוּנָם יָקוּמוּ כְּמוֹתָם" הניגון של זאב וזהבה ימשיך להתנגן בכך שיהיו עוד אנשים אוהבי הארץ ומיישביה כמו שהם היו.
"הַדֹּפֶק לֹא תַּם" המוות שלהם אינו סוף מוחלט, אלא הדופק ממשיך בכך שדורות נוספים ימשיכו ללכת בדרכם. הרצל חקק כתב בכתבתו: "יותר ממאה ושלושים מתושבי הקיבוץ נרצחו - ולקח זמן עד שהיישוב טוהר ממחבלים. קשה יהיה לשקם את הקיבוץ - אבל הרוח הציונית לא תישבר".
המשורר חש ש"מוֹתָם שָׁר וּמַפְרֶה אֲדָמָה" המוות שלהם לא היה סתמי, אלא הוא פועֵל טוב. "וּמִשִּׁירָם / נִתְפַּלֵּל: שֶׁהֶחֱיָנוּ" אפשק להסביר זאת במספר אופנים:
מהשיר של הזוג הקר אנו נתפלל "שֶׁהֶחֱיָנוּ". על מה נאמר "שֶׁהֶחֱיָנוּ"?
נודה על כך שיש אנשים שהצליחו להישאר בחיים למרות התופת שהייתה בקיבוץ בארי.
נברך על כך שבמותם ציוו לנו את החיים, כביכול הותירו צוואה רוחנית לפעול למען העם והארץ.
נברך "שֶׁהֶחֱיָנוּ" על גידולים חדשים שיצמחו. הרצל כתב בכתבתו אודותיהם: "גידולי השדה והחקלאות גם הם מהווים מקור לגאווה. תמיד אנו חשים כמה העם צמא לחקלאות שלנו (של קיבוץ בארי), לפירות שלנו, לירקות שלנו".
מכאן אעבור לשיר ממחזור השירים של בלפור חקק:
רחמים / בלפור חקק
אֶל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים
וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת
אֵיךְ נִסְתְּרָה הַבְּרִית בֶּעָנָן
וְנִצְעֲקָה הָעֵדוּת:
הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת
וְקִבַּלְנוּ דָּמִים
נִשְׁבַּר כִּסֵּא רַחֲמִים.
עָשִׂינוּ צְדָקוֹת עִם כָּל רוּחַ וּבָשָׂר
אַיֵּה מִדּוֹתֶיךָ.
בָּא לְבֵיתֵנוּ אוֹיֵב, חִנֵּנוּ לְפָנֶיךָ סָר
עַמְּךָ בְּנֵי בְּרִיתֶךָ.
רֵד אֵלֵינוּ בֶּעָנָן כְּשֶׁאָנוּ בְּמַחְשָׁךְ
וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ.
תוכן השיר "רחמים"
המשורר פונה לאל שבו הוא מאמין ואומר לו שהוא "מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים / וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת". הוא פותח בדברים טובים על ה', כמקובל כאשר ברצוננו לבקש דבר-מה. תחילה נפתח בשבח ורק לאחר מכן נאמר את בקשתנו.
השיר בנוי על תשתית מילולית של תפילת "סליחות": "אל מלך יושב על כיסא רחמים". הפיוט מופיע בסידור "סליחות" כמנהג עדות המזרח והספרדים.
המשורר שואל את ה': "אֵיךְ נִסְתְּרָה הַבְּרִית בֶּעָנָן?" כוונתו לאות שנתן ה' בזמנו של נוח: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר..." (בראשית ט', י"ב–י"ד). יש ברית בין ה' ובין עם ישראל: ה' מעיד שעם ישראל הוא העם שלו ובני ישראל מעידים ש-ה' הוא האלוקים. הברית בין ה' לעם ישראל כביכול "נִסְתְּרָה" בשבת של שמחת תורה תשפ"ד. ה' הבטיח שלא יהיה עוד מבול, אך אנשי החמאס קראו למלחמה זו "מבול אל-אקצא".
המילה "איך" שייכת גם למשפטים הבאים שבשיר. איך קרה ש"קִבַּלְנוּ דָּמִים"? נרצחו אנשים רבים, נפצעו ונחטפו. איך קרה ש"נִשְׁבַּר כִּסֵּא רַחֲמִים"? לפי המדרש (ויקרא רבה כ"ט, ג') ה' עובר מכיסא הדין לכיסא הרחמים בשומעו את התקיעות של בני ישראל, אך הפעם סברת המשורר היא שכנראה "נִשְׁבַּר כִּסֵּא רַחֲמִים" ומידת הדין פעלה.
בלפור חקק אומר בכאב: אנו נהגנו כראוי: "עָשִׂינוּ צְדָקוֹת עִם כָּל רוּחַ וּבָשָׂר" והוא שואל את ה': "אַיֵּה מִדּוֹתֶיךָ?" היכן באו לידי ביטוי י"ג מידות הרחמים שלך בשבת שמחת תורה תשפ"ד?
הוא מסביר מה גרם לשאלותיו אלו: "בָּא לְבֵיתֵנוּ אוֹיֵב, חִנֵּנוּ לְפָנֶיךָ סָר / עַמְּךָ בְּנֵי בְּרִיתֶךָ".
האויב הגיע לבית שלנו, החן שהיה לנו אצלך כנראה נעלם, שהרי אנו העם שלך, אנו "בְּנֵי בְּרִיתֶךָ". יש לנו ברית איתך, אך משהו השתבש.
בלפור מסיים בבקשה מ-ה' שיחדש את הברית כמו שהיה במעמד הר סיני, עת נִתנה תורת ה' לעם.
ה' בחר בעם ישראל וכרת איתם ברית נצחית, לכן המשורר מרשה לעצמו לומר לאלוקים בציווי "רֵד אֵלֵינוּ" כדי להושיענו ולעזור לנו. אנו נתונים "בְּמַחְשָׁךְ" בתקופה קשה ועצובה לנו ורק ה' יכול בטובו להאיר לנו. כפי שאמר הנביא מיכה: "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ – ה' אוֹר לִי" (מיכה ז', ח').
בלפור חקק חפץ לחזק את בקשתו ולכן מציין "וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ". הברית שנכרתה בין ה' לעם ישראל תישמר תמיד.
ארמזים מתוך התפילות
שיבוצים מהסליחות
בלפור פתח את השיר במילים: "אֶל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים / וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת". בתפילה כתוב: "אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת". המילים כביכול זהות, אך המשורר שינה את ניקוד המילה "אֵל" שהוא שם ה' ל"אֶל" כמילת פנייה שהוא מדבר אל ה'.
"הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת" המשורר לקח מהתפילה חלק מהמשפט "הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה" אך הוא לא אמר לאלו מידות כוונתו. בתפילה הכוונה ל-י"ג מידות הרחמים של ה', "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת..." (שמות ל"ד, ו') אותן לימד ה' למשה רבנו כדי שבכל עת קשה יוכלו בני ישראל לומר תפילה זו.
"עָשִׂינוּ צְדָקוֹת עִם כָּל רוּחַ וּבָשָׂר" המשורר אומר זאת על עמנו, בעוד בסליחות אנו אומרים על ה': "עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָֹר וְרוּחַ".
שיבוץ מברכות השחר
המשורר כתב: "עַמְּךָ בְּנֵי בְּרִיתֶךָ". מילים אלו נאמרות בתפילת שחרית בקטע הפותח במילים: "מה ישועתנו, מה כוחנו, מה גבורתנו, מה נאמר לפניך, ה' אלקינו ואלוקי אבותינו...כל הגויים כאַין נגדך (לעומתך כל העמים נחשבים לכלום), שנאמר: "הן גוים כמר (כמו טיפת מים) מדלי, וכשחק מאזנים (אבק שנמצא על מאזני-שקילה) נחשבו"... אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך, שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו, קראת את שמו ישראל וישרון. לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך, ולברך ולקדש וליתן (לתת) שבח והודיה לשמך".
שיבוץ מתפילת שחרית של שבת
שורת הסיום של השיר "וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ" לקוחה מתפילת "שמונה עשרה" בשחרית של שבת, בה נאמר: "יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ... בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ. וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" (שמות ל"א, ט"ז). האסון הנורא אירע בשבת בה חל חג שמחת תורה והשבת היא אות ברית בין ה' ובני ישראל.
שיבוצים מהתפילות בחגֵי חודש תשרי
בראש השנה אנו אומרים בתפילת מוסף: ״אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עמם. מן השמיים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפילי טוהר...״ המשורר מבקש: "רֵד אֵלֵינוּ בֶּעָנָן". כמו במעמד הר סיני, בו ה' אמר "אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם..." (שמות י"ט, ט').
ביום כיפור אומרים בתפילה פעמים רבות את י"ג מידות הרחמים של ה', ובלפור חקק מזכיר זאת בכותבו "הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת".
בחג שמחת תורה אירע האסון עליו נכתב השיר, וביום זה אומרים את "תפילת הגשם" המורכבת מפיוטים העוסקים במים ובגשם. מבקשים מאלוקים שיוריד לנו גשמי ברכה בזמן המתאים. לכן מתאים להזכיר את הענן בשיר "רחמים".
לסיכום
שנה חלפה מאז טבח שמחת תורה. הספר "ניצוצות מגיא צלמוות" מציב יד זיכרון לכל הנרצחים והטבוחים, ובכללם לזהבה וזאב הקר הי"ד. חסד עשו המשוררים, הרצל ובלפור חקק, בכותבם לזכר הנרצחים ובהתפללם לישועה ולגאולה לעמנו שחווה שבר כה גדול. לצד הכאב הנוראי אותו חשים האחים חקק, הם מאמינים שעם ישראל ימשיך וישגשג והם בוטחים ב-ה', ובטוחים שחסדו לא יסור מעם ישראל.
