שיר:

מחבואים / טוּבִי סוֹפֵר

בְּגַן צִבּוּרִי רָאִיתִי אֵם וּבְנָהּ

מְשַׂחֲקִים בְּמַחְבּוֹאִים.

פַּעַם הִסְתַּתֵּר הַבֵּן

וְאִמּוֹ חִפְּשָׂה אוֹתוֹ וּמָצְאָה,

וּפַעַם הִסְתַּתְּרָה הָאֵם

וּבְנָהּ חִפְּשָׂהּ וְלֹא גִּלָּה.

עָמַד הַיֶּלֶד וּבָכָה.

יָצְאָה אֵלָיו אִמּוֹ מִמְּקוֹם מִסְתּוֹרָהּ

וּלְתוֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ הִסְבִּיר

כִּי נִבְהַל

מִשּׁוּם שֶׁנֶּעֶלְמָה.

נִחֲמָה אוֹתוֹ אִמּוֹ

וְהִסְבִּירָה לוֹ שׁוּב

אֶת כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק.

כְּשֶׁפָּנוּ לְבֵיתָם, יָדַעְתִּי

כִּי יָבוֹא יוֹם

שֶׁבּוֹ אִמּוֹ תִּסְתַּתֵּר שׁוּב

רָחוֹק וְעָמֹק

וְהוּא יִפְנֶה הֵנָּה וָהֵנָּה

וִיבַקְּשֶׁנָּה וְלֹא יִמְצָאֶנָּה

לְעוֹלָם

כִּי אֵלֶּה כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק.