רשימה:

על הספר ובשקט  הולך  וגובר  צדוק  עלון/ יוכבד בן דור

הוצאת  גמא, תשפ"ג, 2023

 

בשקט  הזה  ההולך  וגובר  בספר  השירים  של  המשורר  צדוק  עלון

קיימים  שירים  של  ראות  צלולה  ובהירה, כזו  המאפשרת  להתבונן  אל  תוך  הלב:

" בדרכי  חיי  הילכתי  כפוף  כדי  שאוכל  למות  זקוף" (שם,  עמוד  67)

כתיבה  כולה  צניעות  וענווה, כתיבה  המפרקת  חומות  ממחשבות  ומאפשרת

כניסה  ממש  עד מה  שמפריד  מציאות  מחלום.

" ...תכונתה  של  אמי...שאיננה  מונעת  מאתנו  את  ה"עוד  פרוסה" של  הלחם  השחור

המרוח  בשכבה  של  מרגרינה  ובשכבה  דקה  של  ריבה  אדומה"...(שם, עמוד  17)

שיר  שאינו  זקוק  לדימויים  כי  זו  מציאות  של  רוח  ונפש  שיש  עליה  אור  ואהבה

שפורמים  את  הלב. השירים  רכים  ומנכיחים  כנות  בנשימה  אחת.

אני  שומעת  את  ריצתו  של  "ילד  רץ  ברחוב"...  ואת  המשורר  החושב  שתי  מחשבות

"שהוא  רץ  בשם  המקום  ושעלי  לרוץ  לשם" (שם, עמוד  12)

המשורר  מרכין  את  ישותו  ( "הילכתי  כפוף")  ללטף  את  הילד  הרץ, שיישמר  יופיו, למרות  הבורות

ובוץ  החיים, והכאבים.

השירים  מעלים  תמונות  ממשיות  ליצור  מחיצה  למנוע  צפיפות, לצפות, לנסוק  ולהמריא.

כך  בפשטות  עמוקה  בא  אל  הקורא  הרגע  מתוך  עצמו.

בשקט  הזה  מתקיימים  הדברים  שאין  להם  שיעור  לאחד.

שאיפה  ונשיפה  תוך  כדי  חיים  של  מה  בכך, לכאורה, וחוזר  חלילה :

" בהיותי  בעולם  קורת  רוח  פוקדת  אותי  שאני  קיים

וזה  לא  רק  מפני  שקורת  רוח  פוקדת  אותי  כשאני  קיים" (שם, עמוד  40).

בשירים  של  המשורר  "...אין  פער  בין  מי  שהן  לבין  מי  שהן  רוצות  להיות,

והן  אינן  רוצות  להיות  אלא  הן  עצמן"...( שם, עמוד  44)

"ואידך  זיל  גמור"...