made in Italy

צביה ויצמן כספי 

צילומים: צביה ויצמן כספי 

הנה עוד מהמעט על אוכל איטלקי לפני שהוא מוגש לצלחת. מעט מידע על מושגים וכל מה שהמותג Made in Italy עושה לנו נעים. אסתטיקה, אוכל, עיצוב, תרבות, מכוניות. פכים וסתם פרטים שתופסים לנו מקום בזכרון.

במסע הקבוצתי לצפון איטליה, שאליו הצטרפתי, למדתי מפיה של שרית זפרן המדריכה המקסימה על דברים חשובים יותר ופחות, חלקם נפלאים: מהפארמז׳ן של פארמה, דרך הריזוטו מחבל הפו. תנאי המחיה של הבקר והאקלים בעמק. (ואף לא מילה על משבר האקלים).

הטיול הקבוצתי המודרך יתרונות לו: כדי להעביר את זמן הנסיעה ואת שעות ההמתנה, המתיקה לנו שרית טיפים, ערוך ומוגש כמו  ארוחה איטלקית. באופן מדורג: 

האפרטיבו, (משקה המכיל מעט אלכוהול, מוגש לפני הארוחה לפתוח את החיך) אצל שרית זה בא בתחילת הנסיעה בצורת סיפור רוחני קצר עם מוסר השכל, 

הפרימי פיאטי (מנת פתיחה) הביא עימו פרטים כללים על הלוקיישן הבא שאנחנו הולכים לפגוש. הארוחה העיקרית 

הסקונטי פיאטי (מנת דג, בשר) הביאה מידע היסטורי תבול במעט תרבות ומוסיקה, כתוספות למנה העיקרית. ולבסוף קריצה, מנה אחרונה הדולצ׳ה, משהו שמשביע את הצורך במתוק דבר רכילות זה יכול לימנצ׳לו עטור סוכר לרענן את הפה, או טרמיסו עוגת גבינה או צלחת פורמג׳יו, הג׳לטו הידוע באיטליה (את הגלידה האיטלקית מכינים מחלב לא משמנת).

העגבניה למרות מה שמקובל לחשוב, היא פרי ולא ירק. עגבניות הגיעו לראשונה לאיטליה מפרו לדרום המגף בסביבות המאה ה16. עגבניות נחשבות לחלק בלתי נפרד מן המטבח האיטלקי. בכתבים מכונה העגבניה pomi d'oro תפוח זהב. במשך שנים רבות התייחסו לעגבניה כפרי רעיל ומסוכן שאסור לאכילה. היא הונחה בקערה כקישוט. כשפשטה שמועה שאכילת עגבניות מעוררת חשק מיני, היא קיבלה לגיטימציה (ואולי הגיע אייל שני של הדור ההוא והאליל אותה) עגבנייה בעברית מרמזת על משמעותה ״פרי עגבים״.

מאמריקה, קיבלו האיטלקים בצפון את התפ״א החיטה והתירס, מה שמרכיב את עיקר המטבח.

הפיצה היא בעצם הצדעה לדגל האיטלקי ומסמלת את העושר הקולינרי שבה: 

צבעיה לבן אדום ירוק: לבן משפע הגבינות

האדום רוטב הפומדורי שנמרח מעל הגבינות  

(העגבניות הכי אדומות ומתוקות שטעמתי)

 והירוק הבזיליקום המפוזר מעל הכל. 

פיצה מרגריטה על שמה של אשת המלך אומרטו הראשון, ששמה מרגריטה (אז היה מקובל ונהוג להתחנף לאשת המלך…) כשהגיע הזוג המלכותי לביקור בנפולי, הוכנה עבורם הפיצה כמחווה פטריוטי, שמאז נושאת את שמה. אולי זו הסיבה שנאפולי ידועה בפיצה הנפלאה בעולם. 

אנטיפסטי זה לא רק ירקות. אנטי פסטי זה כל מה שהוא לא פסטה. כמשמעו. יש אנטי פסטי בשר ואנטיפסטי גבינות ועוד.

אל דנטה: (לא קשור ולא נגד הפילוסוף האיטלקי…)

את הפסטה באיטליה מכינים ב8 דקות. כתבו על זה קודם. שלא יהיה רך מדי ולא קשה. הכנת הפסטה דומה לתהליך העיכול לגוף וכך יותר קל לעכל. גם את הריזוטו מומלץ לבשל ביין לבן אל דנטה. הרוטב נדבק יותר טוב לרכיב והגלוטן נמוך יותר בשלב בישול זה. ותחושת השובע ארוכת טווח

אפרול שפריץ

משקה ורדרד מוגש בכוס על רגל גבוהה לנשים ארוכות רגליים. ואל תעליבו את האיטלקים עם שמן זית מיוון או ספרד או תורכיה. החותמת ״מייד אין איטלי״ מוטבעת על מוצר מקורי בלבד והפיקוח על זייפנים מוקפד ברמה של משמעת צבאית, הזייפנים משלמים קנסות.

את יין הגרפה מכינים משאריות ענבים שכבר נוצלו ליין, מקליפות וגרעיני ענבים. יין הגרפה משכר, מכיל כ50% אלכוהול נועד לפשוטי הים לחמם בימי החורף.

וינו רוזה קאזה כמשמעו, הוא יין אדום ביתי. הוא זול ונפלא בעיקר כשמוגש בכוס גבוהה על מפה לבנה בתזמון מדוייק עם לחם לבן חסר טעם שטובלים בשמן זית משובח וחומץ בלסמי. לזוקיני האיטלקי לפעמים יש זקן הוא צהוב או ירוק כהה, הקישוא האיטלקי נקטף בתחילת הקיץ, כשקליפתו חלקה. 

תרבות האופרה נולדה באיטליה בתקופת הבארוק. ולא נייגע בפרטים, יש הרבה  מידע על כך ברשת. בקצרצרה: התיאטרון הוסיף לדיבור טון מוסיקלי. לבוש ורגש עז. האופרה הראשונה עלתה ב1600 בפאלצו פיטי בפירנצה שהיה מרכז העושר המעמד והתרבות של איטליה. במאה ה18 פרחה האופרה הרומנטית שבאה לידי ביטוי אומנותי באריות, היא מבטא רגש עז ומפיחה חיים בסיפורי אגדה. במאה ה20 התקופה המודרנית, הפכה האופרה לחלק בלתי נפרד מהחיים, יחסים אסורים, אהבה, בגידה, קינאה ורכושנות ויש לה ביטוי עמוק לדת הנוצרית בכמה יצירות. על האופרה ״לה בוהם״ ניצח ארתורו טוסקניני. (שהיה בין מקימי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בתל אביב), 

הפסנתר הומצא באיטליה ומילים רבות נכתבו על בונה הכינורות מקרמונה, אנטוניו סטרדיווריוס הכינור היקר מאוד משמש נגנים הכי נחשבים. הבניה המושלמת והלכה שמרח הם אולי הסוד הגנוז על איכות הצליל שמפיק הכלי. ואיך אפשר בלי הנקודה היהודית על הכנר ג'ושוע בל שמנגן בכינור כזה מאז שנבנה ב1713 ו(שנגנב ממנו כבר פעמיים וחזר אליו תמורת כסף רב) ואותו כינור ממש היה שייך קודם  להוברמן  הכנר שייסד את התזמורת הפילהרמונית הישראלית. שמו מתנוסס בכיכר הבימה בתל אביב.

סמלים הם חותמת חשובה כמעט כמו דגל, או הטבעת דמות בבולים, ציון דרך ומורשת משפחתית. יש שם לאום, אסטרולוגיה ואריסטוקרטיה דימוים של עוצמה כל אלה מסייעים לעסקים. וחברות משקיעים מחשבה בעיצוב הלוגו ומי כאיטלקים יודעים לעשות זאת, הנה למשל:

מזארטי חברת בת של פיאט הענקית

לאחים מזארטי היה מפעל ליצור מנועים למכוניות מרוצים לתחרויות בתחילת המאה ה20. בהמשך עברו לייצר מכוניות יוקרה. סימלה טרידנט: כתר משונן וחץ נורה. משגר עוצמה, סמל נפטון המייצג כח ומרץ כסימבול לתחרויות ה״גראנד פרי״

בעידן מוסילני הצטרפו האחים למאמץ המלחמתי האנטישמי וסיפקו מכוניות למשטר ששיתף פעולה עם הנאצים - לא בדיוק חובבי ציון

פרארי מכונית ספורט ומירוץ.

סמל הפררי סוס צוהל זנבו כלפי מעלה, סמל הסוס היה מוטבע על מטוס קרב. על שמו של אנצ׳ו פרארי הסוס כסמל אצולה. הרקע צהוב סמל עירו מודונה ללמדכם שלאיטלקים מורשת, גאוות לאום וקתוליות מושרשת.

אלפא רומיאו - אלפא Alfa בר״ת: מפעל לייצור מכוניות. כשרומיאו חבר לאלפא, התקבע שמה. סימלה נחש מכונף בולע אדם (הנחש והנשר - משמעות הסמל של סקורפיו) גם הצלב של סנט ג׳ורג׳ מאבירי המקדש, בתוספת רמז לסמלה של העיר מילאנו וסמל האצולה של משפחת ויסקונטי. יש סברה כי אבותיהם היו רופאים והרי הנחש הוא סמל הרפואה מוזכר בגמרא ובתנ״ך (במדבר כא׳:[ט] וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ-וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וראה אותי וחי״. 

אחרי מאות קילומטרים ויופי משתרע מעל ולצידי הדרכים ומידע רב מפיה של שרית. היה טוב ונעים לחזור למלון המשפחתי San Vito, הנטוע בין מטעי זיתים ויקבים שופעים, הסמוך לעיר ורונה.

המלון שייך למשפחה מקסימה שרוב אורחיה יהודים או ישראליים הם. המלון הוקם ב1985. רוברטו, ראש השבט, רעמת שער לבן לו ועיניים כחולות טובות, סיפר כי הוא עובד עם חברות ישראליות כ״השטיח המעופף״ ובין יוני לאוקטובר 90 אחוזים מהתפוסה אצלו הם מישראל. הוא מתאים את המקום לאורחים,מפרידים חלב מבשר. הוא מקבל מזון כשר מונציה, כשהרב המקומי מטביע חתימתו מידי יום על המשלוח. בנו ובתו בקבלה ועל החשבונות. הוא למד מעט מילים בעברית ולאחרונה אירח משפחות של חרדים והוא למד מהם ריקודים חסידיים והתחשב בשמירת השבת שלהם והשאיר אור גולק על מנת שלא יחללו את השבת. הכל במאור פנים ביכולת הכלה, בסבלנות תוך הכרת תודה.״זה עסק ואחרי משבר הקורונה אנחנו מברכים על האורחים מישראל ואוהבים אתכם״. 

שדה התעופה - זו מדינה אחרת. יום ולילה נמהלים לזמן אחר. אוספים עוד טעמים וניחוחות בשקית וכמהים הביתה. מטוס ממריא מבעד לדימעה שקופה כתב מאיר אריאל, ואני כבר מתכננת מתי לחזור בפעם ה10 לבקר באיטליה אהובתי, והפעם לדרום.