רשימה:
על הספר שלום לך איראן/ יוסף כהן אלרן
פאריסה דניאל: "שלום לך, איראן", הוצאה עצמית 2001 198 עמודים.
פעם היה טוב באיראן, לפני עלותם של האייטולות הדיקטטורים. לא טוב ממשי זה היה, אבל כנראה טוב יחסי. אך גם זה תם, גם בקרב התושבים היהודים עצמם. גורלן של הנשים היה בנפרד מזה של הגברים שידעו לגעור בהן ולהכותן עוד בגיל צעיר, ביחוד בני משפחה ששמרו כביכול על משמעתן ועל צניעותן אך בעיקר על היותן נשים חסרות ערך. ספר זה מסביר את החיים בארץ שיכלה להיות מדינה שאפשר לחיות בה ובית שיכול להיות בו מעט חום, אך לא. "בתוך כל התוהו הזה הגחתי לאוויר העולם. אימי ניסתה לעשות הפלה, אך ניסיונותיה כשלו, ואני התחלתי את חיי במאבק על קיומי הנמשך עד עצם הים הזה." ועוד היא מספרת: "אני זוכרת את עצמי בת ארבע-עשרה בוכה מול המראה בחדרי אחרי הצעקות והמלקות שחטפתי מאחיי המתעללים." לכן כשהיא מתבגרת, דהיינו בהיותה כבר כבת שבע-עשרה, היא מרמה את הוריה וטוענת על אהבתה לגבר מכוער, שאינה נמשכת אליו ואינה אוהבת רק כדי להימלט מביתם, ולרוע מזלה גם כאן לא שפר עליה הגורל. השיממון חיכה לה והיחס המר והגבר שכינה את הסבל שגרם לה בשם נישואין ובשם אהבה. הספר לא כתוב בסגנון נובלי, הוא מסופר מפיה של אישה שסבלה רבות מצורת חיים בלתי אפשרית, הרבה בפן האישי מידי המשפחה והבעל והרבה בפן הכללי מידי השלטונות. היא ידעה כי את חירותה לא תימצא טרם הגיעה אל הארץ ואל קרוביה, לכאן היו פניה, וההרפתקה של בריחתה מאיראן מתחילה. זהו כתב עדות וגבורה מצמרר, על חייה של אישה יהודייה באיראן ועל מעללי הגברים והשלטונות שם. ספר שהוא כמעט חובה לכל אלה שלא מכירים את החיים באיראן, ורובנו כך. ובכלל. טוב שנכתבו הדברים והובאו לעיניהם של רבים, וטוב שאישה עשוקה כמו פאריסה מצאה מקומה לבסוף בהגיעה עם שתי בנותיה לכאן. עוד רבים מעללי חייה ובריחתה מאותו שעטנז מדמם הקרוי איראן, אך לכו אתם וקראו את הדברים כולם.
