סריקת מערכות עצמון ד' יניב הוצאת צבעונים בעריכת אביב חזק
"הגידו חבריא כל מה שתגידו..." אבל מזמן לא עשה לי ספר שירה מה שעשה הספר "סריקת מערכות" של עצמון יניב (הוצאת צבעונים) (עריכה: אביב חזק).
הספר הגיע אלי אתמול, דווקא באחד מן הימים בהם הבטחתי לעצמי להיצמד אך ורק לענין אחד ו"לשים בצד" דברים אחרים. נטלתיו לידי "להתרשמות ראשונית". ואז נפל דבר.
תוך דקות ספורות של קריאה, נשרו לנגד עיני כקליפות כל התבניות: משלבי לשון, סמלים ומשלים, מסמנים ומסומנים, חרוזים ומשקלים ועגלות (מטאפורות) נושאות מסרים מושכלים. זאת ועוד, שורות השיר כמו הלכו וטפחו בפניי לאמר: "בן אדם, דע כי עד כה לא ממש הכרת את המשורר שחשבת שהכרת."
לכל אורך הספר, ההרגשה היא שאיזו יד חמה נוטלת את ידך ולוקחת אותך אל המקומות שלה, "בוא בוא", אומרת, "רק תעיף מבט". והלכתי - עד סוף המסלול.
הלכתי עם הדובר אל הטבע על זריחותיו ושדמותיו, האזנתי לשיחו עם המוזות ולהתרסתו כלפי מלכות שמים, ראיתי אותו מפוקח ובוטח וחמלתי עליו חושש ודומע, השקפתי עליו כאמן ולא ניסיתי להשקיט חשקו כמאהב לטיני רומנטיקן.
שירי הספר טעונים מנה גדושה של אהבת אדם (של משורר שבחייו יכול להיות ברגע אחד נינוח וחייכן וכעבור רגע זועם ורעמן), ויש בו חמלה עמוקה ואהבת החיים בכָּכוּתם.
פס-קול של ארון הספרים היהודי מלווה את הכתיבה כניגון מימיו של נהר. כך כשהוא מדבר על ארעיותו של אדם, חולשותיו, נדודי שנתו, הלמות ליבו, וכך כשהוא מקרב אל חושינו ריחן של אהבות וחבצלות, קצף אדווֹת וזֵּעוֹת, צבעים של זכרונות, ופרוסות דקות של שמחות. הלוא אלה הם אבני היותנו.
בחרתי שלא להרבות במובאות. הינה אחת:
/ לֹא בְּמִקְרֶה / עוֹמְדוֹת הָאַגָּדוֹת / עַל עֶרֶשׂ הַיַּלְדוּת / מְטוֹפְפוֹת בְּרֹךְ / עַל אֹזֶן דַּרְדַּקִּים / אֲפִלּוּ / שֶׁאַחַר כָּךְ / הַחַיִּים / אֵינָם פִּלְאֵי פְּלָאִים / אֶלָּא טְלַאי טְלָאִים (עמ' 39).
על דף הפתיחה של הספר שנשלח אלי כתב המחבר: "בידידות רבה" וחתם. לא אכחד, ידידותי שלי מכאן ולהבא היא לאיש שונה, לא במעט, מהאיש שחשבתי שהכרתי ולא ממש הכרתי.
זהו ספר שבו אלומות אור בשלות וחומלות, שופכות אור רך על טביעות שֶׁעָלָיו של המחבר, שֶׁעָלֵינוּ אנו, על פני האדמה."
