האתגר המשמעותי שלנו כמחנכי בני דור העתיד הוא להאיר להם את דרכם לאי האנשים הטובים ולהעניק להם כלים משמעותיים ומיומנויות עתידיות על מנת להבין את העולם הגלובלי טוב יותר. שילוב דברי שירה חיה ביתר שאת בבתי הספר יפתחו בפני תלמידים צוהר לדפוסי חשיבה פואטית שיעמדו להם באופן מיטבי בעת קבלת החלטות חשובות וגורליות.

 

           החברה מקדשת כיום את תחומי המדעים והטכנולוגיות ,חומריות ורדיפה אחר הון, ידע רב ערוצי וכמובן עולם הנינג'ות. המתמטיקה זוקפת ראש בסדר ההיררכיה הפדגוגית, כאילו אין תחומי דעת רלבנטיים אחרים. לאיטם מתפוגגים הקסם המהלך, חווית החושים, רגשות עמוקים וההנאה שבחשיפה לאמנות טהורה שעיקר כוחה בחינוך בני אדם למורכבות וראייה רבת מימדים.

 

           בני הנוער עסוקים ברשתות החברתיות, פיתוחים דיגיטליים ומותגים עדיפים. רבים מהם עוסקים בפיתוח דימוי גוף וחוסן פיזי לקראת שירות צבאי או לצורך קבלת כרטיס כניסה לחברות במועדון קבוצת השווים. "נערי רוח"  מעטים הם ואינם מוערכים דיים.

 

           יותר מתמיד ברור לנו שאבני חינוך הן יסודות קריטיים לבניין חברה פלורליסטית וערכית יותר. מלאכת החינוך מתקיימת בכל מקום: בבית, ברחוב, בשכונה, במגרש הכדורגל. במציאות כזו, על בתי הספר להיות הגוף המוביל והמרכזי שיאפשר לבני הנוער לפתח בקרבם כישורי התבוננות פנימית וחיצונית, בדיקת התנהגויות, מיומנות שאילת שאלות והטלת ספקות. הטמעת ההבנה המשמעותית כי העולם מורכב ופנים רבות ומגוונות לו, אשר חוסר הוודאות הוא חלק בלתי נפרד ממנו. התשובות אינן חד משמעיות כמו בתורת מספרים  אלא מכילות מספר פתרונות.

 

           השירה והאמנות בכלל הן בעלות תפקיד חשוב ורב ערך בחינוכו של אדם. שירה המקפלת בתוכה עושר שפתי, ערכי ורגשי, משפיעה על הפרט, אומרת את מה שאין מדברים ורואה את הבלתי נגלה וכשכזו היא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה לחיזוק מרכיבים קוגנטיביים וחוסן רגשי. יש בה כדי לחשוף בני נוער לערכים חברתיים מוסכמים של הומניזם, אהבת המדינה, אזרחות טובה ועידוד ליצירתיות וחשיבה ביקורתית עניינית. יש בה, בשירה, אמירה ומראה חברתית, תרבות שיח, סובלנות ורגישות כערכים ראויים לחברה דמוקרטית ובריאה.

 

           חשוב לקיים חשיבה מערכתית  חדשה כדי לחזק את מעמד האמנות בכלל והשירה בפרט על מפת החינוך בארץ ובמסדרונות בתי הספר. יש לפתח תוכניות הוראה רב תחומיות נרחבות  ולהקצות שעות לימוד. מוצע לאפשר למורים חופש פעולה ועצמאות רבה בבחירת שירים והזמנת משוררים, פעילויות פואטיות כחלק בלתי נפרד ומוכר, ללמד שירה שלא נלמדת לבחינת הבגרות ואף לא אצל ההורים בבית. מהפכת השירה תורגש באופן ממשי בשיפור תנאי אקלים בית סיפרי.ול

 

           התובנה החברתית חייבת להיות ששירה אינה מותרות, העשרה, קישוט תרבותי  או כלי טיפולי אלא היא הכל. אין זכות לאדם לעצב אדם אחר, אך כאנשי  חינוך מחובתנו לחזק בנוער תחושת שייכות, לעודד ולהניע אותם ליצירה ולחשוף בפניהם דרכים שונות לחינוכם העצמי בהדרשם לדילמות מוסריות וערכיות והכרעות פוליטיות. כדברי המשורר  אלי אליהו :"הַחוֹלְמִים תָּמִיד יֵשְׁבוּ בַּסַּפְסָלִים הָאַחֲרוֹנִים. בַּהַפְסָקוֹת תְּגַלִּי שֶׁהַחַיִּים הֵם נֻסְחָה עִם הַרְבֵּה נֶעֱלָמִים."