אפרת חולה במחלה ממארת סופנית ולפי רופאיה נותרו לה כמה חודשים לחיות, היא מרבה להרהר על חייה כחד הורית ואם ליובל הלומד בכיתה ו'. אפרת מעולם לא נישאה ולא ספרה ליובל מיהו אביו, דבר שגרם להצקות חוזרות ונשנות מצד חבריו לספסל הלימודים. בשנת 1959 פגשה אפרת הרווקה את אלעזר שהרבה לחזר אחריה אך התחמק מלגלות את מצבו המשפחתי. לאחר חיזורים עקשים הוא זוכה לאהבתה של אפרת ומתנה עמה אהבים במשך כמה ימים ובתום אלה,  הוא מבטיח לשמור על קשר אך מפר את הבטחתו ונעלם מחייה. אפרת נכנסת להריון ונושאת ברחמה את בנם המשותף. אפרת שוכרת חוקרים פרטיים שמתקשים בתחילה לאתרו אך לבסוף מתברר שהוא מתגורר בצרפת והוא נשוי ללא ילדים. היא מנסה ליצור קשר ללא הצלחה. אך לאחר שהוא מתגרש ומגיע לגור בארץ היא מחליטה ליצור עימו קשר בטרם תלך לעולמה, למען בנם יובל, בן שאלעזר לא יודע על קיומו. לאחר חלופת מכתבים ופגישה שלא יצאה לפועל, הם נפגשים. וכך אלעזר כותב לאפרת לאחר פגישתם: "אפרת היקרה, פגישתנו בביתך התקבלה אצלי ברגשות מעורבים, מצד אחד שמחתי מאד לראותך אך מצד שני נוכחתי במו עיני בסבלך והדבר העציב אותי מאד... אני סבור שכעת תדמיתי בעינייך השתנתה מאד...  צר לי שלא התאפשר לי לראות את יובל בנך באותה פגישה... הוא נראה חמוד ויפה ועיניו דומות לשלי וכבר אני מתגעגע אליו...  הרהרתי רבות והחלטתי שאין לי צורך בבדיקת רקמות..."