מדרש תלמוד: 
שמונים מכשפות/  מתוך מסכת חגיגה תלמוד ירושלמי

כְּשֶׁנִּתְמַנָּה שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח נָשִׂיא בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ שְׁמוֹנִים נָשִׁים מְכַשְּׁפוֹת בִּמְעָרָה בְּאַשְׁקְלוֹן.

מִיָּד עָמַד שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח בְּיוֹם סַגְרִיר וְכִנֵּס שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים בַּעֲלֵי קוֹמָה וּנְטָלָם עִמּוֹ, 

וְנָתַן בְּיַד כָּל אֶחָד כַּד חֲדָשָׁה וְטַלִּית נְקִיָּה מְקֻפֶּלֶת בְּתוֹכָהּ, וְכָפוּ אֶת הַכַּדִּים עַל רֹאשָׁם.

אָמַר לָהֶם: אִם אֲצַפְצֵף לָכֶם פַּעַם אַחַת – לִבְשׁוּ טַלִּיּוֹתֵיכֶם;

וְאִם אֲצַפְצֵף לָכֶם פַּעַם שֵׁנִית – הִכָּנְסוּ כֻּלְּכֶם כְּאֶחָד לַמְּעָרָה.

וּכְשֶׁתִּכָּנְסוּ – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יְגַפֵּף אַחַת וְיַגְבִּיהֶנָּה מִן הַקַּרְקַע,

שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל מְכַשֵּׁף: הִגְבַּהְתָּ אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ – אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה.

אָמַר לָהֶן: אוֹיִים, אוֹיִים! פִּתְחוּ לִי, מִשֶּׁלָכֶן אֲנִי.

אָמְרוּ לוֹ: הֵיאַךְ בָּאתָ נָגוּב לְכָאן בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל גְּשָׁמִים?

אָמַר לָהֶן: בֵּין הַטִּפִּין הָיִיתִי מְהַלֵּךְ.

אָמְרוּ לוֹ: וּמָה בָּאתָ לַעֲשׂוֹת כָּאן?

אָמַר לָהֶן: לִלְמֹד וּלְלַמֵּד; וְכָל אַחַת מִכֶּן תַּעֲשֶׂה, מָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת.

אָמְרָה אַחַת מָה שֶׁאָמְרָה – וְהֵבִיאָה פַּת,

אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה בָּשָׂר,

אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה תַּבְשִׁילִין,

אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה יַיִן.

אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה מָה אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?

אָמַר לָהֶן: יָכֹלְנִי לְצַפְצֵף שְׁתַּיִם וַאֲנִי מֵבִיא לָכֶן שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים עֲטוּפִים טַלִּיּוֹת נְגוּבוֹת, הֵם יִהְיוּ שְׂמֵחִים בָּכֶן וּמְשַׂמְּחִים אֶתְכֶן.

צִפְצֵף פַּעַם אַחַת – לָבְשׁוּ טַלִּיּוֹתֵיהֶם;

צִפְצֵף פַּעַם שְׁנִיָּה – וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד.

אָמַר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִבְרֹר בַּת זוּגוֹ.

טָעֲנוּ אוֹתָן וְיָצְאוּ וּתְלָאוּן.