סיפור:
צ'יפס עם קטשופ/ חיים סֶפְטִי
הכלב הלבן הגדול , מטופח וחלק פרווה, התקרב אל צלחות הקרטון הגדולות, שבהן ערימות פיסות צ'יפס ולצִדן ערימות קטשופ, שהיו מונחות בין שתי הצעירות על ספסל האבן האפור, מלבני וארוך וחלק כשיש, שעליו ישבו. התקרב אל הצלחות עד כדי עשרות סנטימטרים בודדים מהן וניצב דומם כספינקס, נועץ מבטו ללא הרף בערימות הצ'יפס והקטשופ. שתי הצעירות, האחת שחורת שיער ובהירת עור, נראית אירופאית, וחברתה, עדינת פנים ויפה, נראית יפנית, המשיכו באכילת הצ'יפס, טובלות בקטשופ פיסה אחר פיסה באכילה איטית, מחליפות ביניהן מילים באנגלית. לאחר רגע ארוך, הכלב נסוג לאחור ורבץ על משטח המרצפות, עיניו אינן משות מצלחות הצ'יפס והקטשופ. לאחר רגע ארוך, שוב התקרב, כמעט עד כדי נגיעה באפו ובפיו בדופן ספסל האבן שמתחת למשטח העליון אשר עליו היו מונחות הצלחות. שתי הצעירות המשיכו באכילה האיטית של פיסת צ'יפס אחר פיסת צ'יפס טבולות בקטשופ, מוסיפות להתעלם כליל ממנו וממבטיו.
האיש שבגיל העמידה, גבר נאה, נראה מוזנח, ובשיערו ניכר כי זמן רב לא נחפף, לובש ז'קט שניכר כי היה פעם הדור וכעת צבעו מהוה, מכנסיים מרופטות משהו ומקומטות, שניכר שלא גוהצו זה ימים רבים, על הז'קט מונח מעיל פשוט שצבעו דהה, קצר באורכו מאורך הז'קט, התקרב אל הצעירות ואמר באנגלית: "אני חושב שהכלב רוצה לאכול". הצעירות המשיכו באכילה ולא השיבו לדבריו. "זה כלב שלכן?", שאל. "לא", השיבו. האיש נראה כחוכך בדעתו מה יָעשה, הביט בכלב במבט מלא רחמים, הביט שוב בצעירות האוכלות פיסת צ'יפס אחר פיסת צ'יפס טבולות בקטשופ לנגד עיני הכלב, הרובץ בדממה ומבטו אינו מש מן האוכל שלנגד עיניו, נסוג לאחור והחל סובב אנה ואנה בין ספסלי האבן כמחפש דבר-מה, וכעבור רגע שב אל הצעירות והכלב בידיים ריקות. הכלב עדיין עמד בסמוך לצעירות, ראשו כמעט נוגע בדופן ספסל האבן שמתחת למשטח העליון, אשר עליו הצלחות, ומבטו נוקב את הצ'יפס והקטשופ. "אני חושב שהכלב רוצה לאכול", אמר שוב. הצעירות המשיכו באכילתן, מתעלמות מן האיש ומן הכלב.
האיש נראה כאובד עצות. אחר כמה שניות נסוג שוב לאחור, הרחיק לכת מן הצעירות והחל סובב לאורך הרחבה הקרובה ולרוחבה, עיניו תרות אחר דבר-מה.
הכלב חזר לרבוץ על משטח המרצפות, מבטו אינו מש מצלחות הצ'יפס והקטשופ. הצעירות המשיכו באכילה האיטית, טובלות בקטשופ פיסת צ'יפס אחר פיסת צ'יפס ומכניסות אותן אל פיותיהן לנגד עיניו.
