מאמר:
על הספר בזמן אמת-אדם יצחק / עמיקם יסעור
ביוני 2024 הופיע ספרו הראשון של אדם יצחק בזמן אמת עורך : ראובן שבת. ליווי בכתיבה: שגית אמת.
לדעתי זהו אחד מספרי הפרוזה הטובים שקראתי בהוצאה זאת. ספר בולט נוסף היה רומן מסוג אחר , "חרמש טיכו" מאת נסים נהרדעא.
כמה תכונות מאפיינות את היומן המיוחד הזה 1. אופי וידויי. 2. אומץ בכתיבה. 3. דינאמיות ותנועה ברבה אין הוא סטאטי כמו יומנים רבים מוכרים. 4. הטון אומנם מז'ורי בניגוד לטון מינורי של יומנים רבים אך הכתיבה טובה. 5 . המז'וריות הזאת היא בעלת טון של הטחה בפרצוף. 6. הכתיבה כאן היא גם תהליך של שחרור 7. אותנטיות רבה בכתיבה. ללא זיוף ופוזות. 8.מקוריות בכתיבה. 9. כוחן הרב של חזרות 10. השילוב של פרוזה ושירה מבחינת הניסוח . 11.ה יומן הוא מעבר לטריוויאלי. 12. לדעתי יש קרבת רוח מסוימת בינו לבין השירה הביטניקית.
הספר מעורר יותר מסקרנות ורכילות .יש בו התוודעות לאישיותו של אדם יוצר. יש בו מימד של התפתחות אינטלקטואלית. מעניין גם כיצד הוא רואה את המלחמה האחרונה .אין כאן תיעוד אלא תיאור התייחסותו האישית. יש כאן גם עדויות על מצבו הגופני. אין בו פחד להודות בחולשותיו. להצהיר על אהבתו. יש כאן דיוק בבחירת הפרטים, ואין בפירוט הזה דבר מלאה. הקצב התכוף מעורר את הקורא. הדגש הוא לדעתי על המצב הקיומי של הכותב. למרות המבנה הפרגמנטארי , אין כאן דגש על אפיזודות ,אלא התמקדות בתודעתו האישית וראייתו את העולם. מתוך הכתיבה, אנו למדים גם על עולמו הספרותי. מעניינים גם תיאור וראייתו את העורכת שלו. ניתן לומר כי האדם הכותב והכתיבה הם צירים מרכזיים בעלילה. אפיון מרכזי של הכותב הוא על פי תגובותיו לעולם שסביבו. יש קשר ישיר למדי בין המתרחש מסביב לבין תגובותיו ומצבה של תודעתו. האיפוק בכתיבה והסלקציה שעשה המחבר יוצרים איפוק אמנותי והימנעות ממצבים מלודרמטיים שאולי היה כותב מישהו אחר .חווית ההתמודדות המתמדת היא חשובה כאן.
אין זה יומן רגיל הצמוד לתאריכים. רק בחלק קטן מן היומן בהתחלה מופיעים תאריכים. הסדר הכרונולוגי של מה קרה ,מתי, ואחרי מה, איננו חשוב כאן. היומן כמתרחש בעיקר בנופי התודעה של המספר. ההתחבטויות שלו .הרצון להשתכלל ולהתפתח לצד איזו אמירת "דווקא תראו שאני כזה". עניינו של המספר הוא באישיות היוצרת והוא מכוון את הקורא להתמקד בכך. למרות הדווקאיות והטון התוקפני לעתים מזומנות, נמצא הגיבור בתהליך של למידה. פעמים הוא מנהל כעין דיאלוג עם העורכת. רוב הזמן הדיאלוג הוא עם הקורא.
והספר כולו הוא הצהרה על עצמיות ועצמאות של המחבר בעל האישיות המיוחדת והכתיבה המיוחדת מעניין גם לקרוא מתוך הטקסט את היחסים בין מחבר לבין עורך.
סיפורת הווידוי החלה ב"וידוייים "של אוגוסטינוס. המשכה הוא בווידויים של רוסו. ובמאה העשרים גבר היסוד הווידוי. כך למשל המחזות של אלבי, סיפור כגן החיות. מי מפחד מווירג'יניה וולף. כך למשל בשירה הביטניקית. ואצלנו חטאות נעורים של ליליינבלום . החיים כמשל של פנחס שדה הרומן. שני חיי יעקב של יעקב בוצ'ן. ספריו של יותם ראובני. פלונטר של מנחם בן. סיפורת הווידוי מעניינת אותנו גם בגלל פתיחת הצוהר לכותב וגיבוריו ...
כמה שאלות לעורר עניין בספר
מה ניתן ללמוד מן העלילה על בעיותיו של אדם כותב? מה קורה בין המחבר לבין הפסיכולוגית? מה קורה בין המחבר לבין העורכת? כיצד עברה עליו ילדותו לאור יחסיו עם אביו? כיצד מתקשרים לעלילת הספר : תרצה אתר, אלי אליהו, יחזקאל רחמים, נועם פרתום, צ'רלס בוקובסקי? האם יש בספר גבול לחשיפה העצמית? כיצד מתואר הסקס בספר? איזו פעילות בלתי חוקית מתוארת בספר?
התשובות לשאלות אלו ואחרות בספר הטוב הזה של אדם יצחק
המחבר:
אדם יצחק , עורך דין ועובד סוציאלי. נולד ברמת גן ומתגורר בגבעת שמואל.
לרכישת הספר:
קראו גם את הריאיון שערך חברי, רון גרא, עם המחבר בגיליון אחר של האתר "בכיוון הרוח".
https://bkiovnhroh1.com/PAGE7607.asphttps://bkiovnhroh1.com/PAGE7607.asp
