מאמר:

משה חן סמל של מורשת / הרצל ובלפור חקק

דברים שמספרים את סיפור חייו, את הצוואה הרוחנית שלו

משה חן ידע לסַמל בחייו/ את כל מה שיפה ונשגב/  משה היקר ביטא כאיש לבבי/ את כל מה שיפה וחיובי/  וכל מי שנחשף ברבים למעשיו ולאישיותו הכובשת/ הבין את דרכו – משה האיש הקדיש את כל חייו למען המורשת.

הכתיבה שלו, הפעילות הציבורית שלו – זו מורשת, הַנְחָלה לדורות/ כי זו הייתה בקשתו - להדליק עוד אורות/ הכול בצִנעה, והכול בענווה/ מה לא עשה משה בחייו למען מורשת אהובה?

אכן אלה מעשיו, ומוּלם כל העם נפעם/ משה חן הוכיח תמיד - שהוא נאמן לְסיפור המשפחה, למורשת העם/  נאמן תמיד ליהדותו ולַכּבוד של כל אדם.

מי שקורא, למשל, את שיחותיו על פרשת השבוע/ נקשר למסורת, חש שמשה חן ביקש אותו גלגל קדום וידוע, ביקש ברוחו שאור הישן תמיד נועַ ינוּע/ משה חן הביט בכּתבים העתיקים/ ובהם ידע למצוא לקחים מזוקקים/ לימינו שלנו, לדור העתיד/ כי אכן בעיניו זה כוחה של מורשת אמיתית.

 אצלו המושג 'חביב אדם שנברא בצלם אלוהים' / לא היה סיסמא ריקה, כי אם תורת חיים./ לאורך כל עבודתו ב'קול ישראל' - הוא היה הקול של כולם/ ידע לחבּר בין העם לבין מורשת רבה כַּים/ פניו המאירות היטיבו לגלות שיש לו מטרה –/ יותר מורשת, יותר אורה.../ מי שהכיר אותו, חש מיד: משה ניחן באהבת אדם, איש  של חסד/ למען מטרות נעלות נרתם כל חייו לפעילות טהורה ותוססת.

המוטו שלו היה תמיד – לבנות גשרים ולא חומות/ תמיד לתווך בין העולמות./ ואכן רואים זאת בחזונו ובמעשים/ המורשת שהותיר היא נפלאות ונסים: משה חן גישר בין דת לחול, בין בנים לאבות/ שהרי זו הייתה מטרתו - לקרב לבבות/ הכול נפרש בכתביו ובמעשיו בפנים מאירות, בדרך נעימה/ ובלשון הקסמים שלו הזכָּה, התמה/ חשנו עד כמה היטיב לקרב את המסורת אל הנאורות והקִדמה/ יצירתו ידעה לחבר בין העבר ובין שנות האלפיים/ ויותר מכול חשבנו כמה היה מחובר לעיר ירושלים.

משה חן נולד למשפחת המקובלים חַבָּה/ וכל משפחתו הרעיפה עליו הרבה אהבה/ האב ושני אֶחיו הצדיקים היו ידועים בצניעותם/ דיבורם היה נועם, לבּם היה תם/ האב ואֶחיו עלו ארצה מבגדד/ לבם נכסף לציון, ומשם לבם נדד/ הם נטשו את ארץ הנהריים/ האמינו תמיד שיום יבוא ויגיעו לירושלים./ בתום מסע ארוך, מסע תְלאות/ הם הגיעו לארץ הקדושה לְתוֹר הַפְּלאות./ נדדו מעירק לסוריה, ומשם לארץ ישראל/ נחלצו מכל הסכנות – ברכו על בואם לארץ,  בחסד האל.

לאחר שנקלטו בקהילת ירושלים הקדושה/ ידעו כל איש בתורו, לתת לקהילה דרשה/ לימדו את הקהל הצמא למורשה/ פיוט ומדרשים ודברים על ה'פרשה'./ דברי תורתם היו מאירים כפנינים/ והם עשו מעשיהם בנדיבות ובמאור פנים.

משה חן לָמד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה/ תורה צרופה ומזוקקת, כדבש מתוקה/ מפי מורים הידועים להלל/ זכה להיבחן על ידי  הרב אייזיק הרצוג והרב עוזיאל/ משה קיבל הכול באהבה/- ותמיד ידע להכיר טובה/ שבחים הרעיף על הרב עדֶס, מייסד הישיבה/ וזכה מן הרב לברכה שיהיה לאלפֵי רבבה.

כל מעשיו וזיכרונותיו על הישיבה היו לו אש תמיד/ בדרכו הזכה ידע להאיר את דרך תלמידי 'פורת יוסף' באותם ימים/ דרך הייתה להם, הם לא נסחפו להגנה והפלמ"ח/ אלא דווקא לז'בוטינסקי, מייסד הצ"ח/ קרי: הרביזיוניסטים, האצ"ל- ארגון צבאי לאומי/ וכך נהג גם משה חן, שהתנדב ואמר – אעשה למען עַמי/ ב-1948 הוא הצטרף לשורות הצבא ויצא עם חייליו והמחלקה/ להילחם על שחרור העיר העתיקה. / הוא נפצע בקרב, וראה בזה שליחות/ אך בתום הקרבות היה נכה לצמיתות (24%).

ימי קול ישראל

סיפור חייו נשזר בענווה ובפלא – ממש 'חיים שכאלה':

בשוך הקרבות התקבל לעבודה ב'קול ישראל' כשַדר/ ובכל יום ביקש עוד חידוש ועוד אתגר/

 משה ערך והפיק אלפי תכניות במלל ובצליל/  הגיש תכניות תפארת, והישגיו נראו בעליל / בדברי הימים כל מעשיו הפכו לאגדות/ כמה הפליא להגיש תכניות פולקלור ומסורת עדוֹת/  משה חן כתב תסכיתים לילדים ובני נוער/ עשה מלאכתו בחן ובטוהר/ אֵלו היה ימים תמימים שלפני עידן ה- טִי וִי והמסך/ הכול היה בהקרבה ומסירות למען היעד המבורך/ תחילה שידרו מן הדואר המרכזי, בתנאים של מבוקָה/ ואחר כך באולפנים מסודרים ברחוב הלני המלכה./ הכול עשה בחן, בשפה מרגשת/ שילב תמיד ידע ומורשת/ עשה הכול בלב אוהב/ בשפה שווה לכל נפש ולכל לב./ בכל מעשיו כיוון לַטוב ביותר, והכי גבוה/ כוונותיו היו טובות, וקֵרבו גם בני נוער./ צנוע וענו בכל מעשיו, עושה הכול באֵלם/ ברוח הפסוק "חביב אדם שנברא בצלם"/ ללא הבדל דת או עדה/ ועל זה אמרו תמיד: אין זו אגדה.

לצד התכניות "קבלת שבת" ו"מלווה מלכה"/ הוא החל בתכנית "אזמר בשבחין" שחוללה מהפכה/ מדובר היה בתיעוד ובהקלטות/ של מסורות בעל פה, של תיעוד עדוֹת/ פרקי חזנות ממערב ומזרח/ זו הייתה פריצת דרך, לא היה לזה אח./ לא היו אז עדיין בארכיון/ פיוטים כאלה ושירי זֶמר/ מסורת עָבר שאין לה גֶמר./ הוא יזם אז וגם שיבץ/ "מי ומה מאחורי התשבץ"/ זו הייתה תכנית תשבצים וחידונים/ ובאו אל המערכה המתחרים והעוֹנים:/ על הפרק היו מועדי ישראל וחגיו/ תולדות ירושלים ומורשת הקרב/ מורשת השמות של כיכרות ורחובות/ פכים קטנים על גיבורי עבר ואבות.

כִּתבי החידה, שהוצגו בתכנית, יצרו המון משוב/ מכתבי מאזינים זרמו יום יום, לאלפים ולרוב/ מאזינות ומאזינים אמרו תודה/ ביקשו הרחבה ומדרשי אגדה/ ביקשו להעמיק בסיפורי העבר/ נפשם איוותה יותר מורשת,  נהרות מִשֶכּבר./ הכול נָתן להם משה בסבלנות/ וכמובן בקירוב לבבות וגם סובלנות.

הפרסים ואותות ההוקרה היו עדות לדרכו המאירה: משה חן זכה, על כן, לפרס "זיו" לעיתונות חיובית/ והנמקת הפרס שופעת שבחים, חמה ולבבית./ הוא זכה לתהילה על תכניות מוסיקליות שיזם וניהל/ אך גם על ניהול התקליטייה והסרטייה של 'קול ישראל'.

פעילות ציבורית

מֵעבר לעבודה המחייבת בשידור ובתכניות/ משה חן קיים פעילות מסועפת של התנדבות רוויית חוויות: / היה חבר המועצה הציבורית של "מכון רננות"/ לחקור ולהפיץ מוסיקה של העדות השונות/ היה שותף להקמת  תנועת "חיבה"/ הפצת מורשת ישראל מתוך קירוב לבבות ואהבה/ הוא ארגן אז שבתות וימי עיון מיוחדים/ הפקת ספרונים וקלטות של שירים ופיוטים./ התמסר במיוחד למורשת הפיוט של יהודי בבל/ ואף תרם מעטו ומכישרונו לחבּר פיוטים בחסד אל./ היוזמות המשותפות עם יו"ר חיבה,  אלי גבאי / קצרו תשואות חיוביות וקריאת 'כה לחי'!!

עם צאתו לגמלאות ב-1997 הקים 'כולל' לגמלאים בבית כנסת 'קהילת יעקב'/ שימש שם רכז ומרצה וגם יו"ר ועד שנותן מיֵינוֹ הטוב/ שימש בתפקיד למעלה מעשר שנים/ יקרה לכולם תורתו ודבריו פנינים.

משה חן חיבר עשרה ספרים של יהדות ומורשת/ ספריו זכו להסכמות גדולֵי תורה בשפה מרגשת./ הספר הנפוץ מכולם הוא הספר "מפּי אבי"- קובץ סיפורים/ ספר של מוסר השכל ודברים מאירים/ כל סיפור נופת צופים מתוק/ הספר הופץ כשהוא מתורגם לאנגלית לקהילה החַלבּית בניו יורק./ במורשתו תמצאו ספרים שגילו את אורו/ כך הספר האהוב "הפתגם ומקורו",/ ולמופת ואות קראנו בספרו "זאת ועוד"/  וגם הסדרה "אמרי חן" (שיחות לפרשה) אהובה מאוד./ זכרנו ולא נשכח את הספר הידוע /"פסוקו של שבוע"/ שהפך ספר יסודי / בכל משפחה, בכל בית יהודי.

משה חן הלך לעולמו בשֵׂיבה טובה – ולנו הותיר מורשת כצוואה כתובה. בעיני רבים נותר האיש משה, כאיש של אהבה וחן, שפע של אורות – ואת הדרך הטובה הזו ננצור לדורות.