מסה:

החתול של שרדינגר הוא ניסוי מחשבתי בתורת הקוונטים. חלקיק הנמצא במצב של ״סופרפוזיציה״, כלומר יכול להופיע כשני מצבים אפשריים למרות שהוא מוגדר כעובדה. ניסויים מצאו תופעות הקשורות בחלקיקים, על אף זה שאותן תופעות אופייניות לגלים. שרדינגר גילה מתאם בין מקום השיא של גל לבין מיקומו של חלקיק. מקס בורן הציע שמדובר בקשר הסתברותי, כלומר, שעצמת הגל תבטא את ההסתברות שיופיע חלקיק בכל מקום וזמן. אלא ששרדינגר ואיינשטיין התנגדו לפירוש ההסתברותי המפר את עקרונות היסוד של הפיזיקה הלא קוונטית: דטרמיניזם, סיבתיות ומקומיות.

לפי פרשנות קופנהגן למכניקת הקוונטים שהגה נילס בוהר, ניתן לדעת מצבו של חלקיק קוונטי רק בעקבות מדידה שהיא תוצאה חד משמעית. מכאן ניתן לומר שהתרחשה קריסה של פונקציית גל ממצב רב משמעי אל המצב אותו מראה המדידה.

עד המדידה, החלקיק נמצא בסופורפוזיציה של כל התוצאות האפשריות.

בניסוי שני הסדקים נמצא האלקטרון בכל המקומות האפשריים, כלומר מתנהג כגל. קריסה של פונקציית הגל, כלומר של כל התוצאות האפשריות לתוך הופעתו כחלקיק, מתבצעת רק כאשר צופה מן הצד מבצע מדידה של האופי החלקיקי של האלקטרון.

שרדינגר ניסה להראות את האבסורד שבתפיסה שחוקי הטבע משתנים כאשר מספר האטומים הוא גדול כמו אצל חתול.

הניסוי המחשבתי מתמקד בחתול המונח בקופסה עם אטום בודד של חומר רדיואקטיבי. כמוסת רעל עלולה להתפרק ולהרוג את החתול אם הגלאי שלה מופעל על ידי האטום הרדיואקטיבי בטרם תיפתח התיבה. רק כאשר נפתחת הקופסה יודעים אם החתול חי או מת, כלומר, פתיחתה היא המדידה. עד פתיחת התיבה, החתול, על פי פרשנות קופנהגן נמצא במצב הסתברותי של חצי חי וחצי מת, או בסופרפוזיציה של חי ומת בעת ובעונה אחת.

מי היה שרדינגר?

רודולף ארווינג יוזף אלכסנדר שרדינגר היה פיזיקאי אוסטרי שחי בין השנים 1887-1961. הוא זכה בשנת 1933 בפרס נובל. בשנת 1914 קיבל את התואר האקדמי הגבוה ביותר ״הביליטציה״. באותה שנה התגייס ליחידת הארטילריה האוסטרית שנלחמה במלחמת העולם הראשונה. ב-1920 התחתן עם אן-מארי ברטל ומונה בשנה זו גם למשרת פרופסור באוניברסיטת שטוטגרט. ב-1926 פרסם את ״משוואת שרדינגר״ בתחום מכניקת הקוונטים, ומאמר זה פתח שער לעבודות נוספות שלו שהוכרזו כמהפכה במכניקת הקוונטים בפיזיקה ובכימיה. בשנת 1933 עזב את גרמניה לאוקספורד בשל התנגדותו למדיניות האנטישמית של הנאצים. הוא עזב את אוקספורד כי חי עם שתי נשים; סגנון חיים שלא התקבל יפה באוניברסיטה השמרנית.

הוא עזב לאוסטריה ואף פירסם הצהרה בה הוא חוזר בו מהתנגדותו לנאצים שסיפחו את אוסטריה (הוא הצטער  והתנצל על כך בפני איינשטיין), ובכל זאת נחשד כמתנגד, פוטר ממשרתו וברח בשנת 1940 עם אשתו לאיטליה. הוא עבד בדבלין עד יציאתו לגמלאות בשנת 1955 ושב לוינה.

לשרדינגר היו מאהבות רבות בידיעת אשתו או-מארי, שלה עצמה היה רומן עם חברו הרמן וייל. התאהבותו של שרדינגר באשתו של הקולגה ארתור מרץ׳ הביאה אותו לבקש ממנו להיות העוזר שלו.

הלדה מרץ׳ נכנסה משרדינגר להריון כאשר שהו בדרום טירול עם מדענים רבים שעזבו את גרמניה בשנת 1933. היא ילדה לו את בתו, והוא חי עם שתי נשים בפרינסטון כאשר התבשר על כך שזכה בפרס נובל. אורח חייו כאמור, לא התקבל יפה והוא עזב את משרתו.

ניסוי המחשבה שבמרכזו החתול הנמצא בסופרפוזיציה של חי-מת, על אף, ואולי דווקא, בשל הבנייתו כמחזה אבסורד ביחס לחוסר ההיגיון שבמצב הסופרפוזיציה כאשר מדובר בגוף המורכב ממולקולות רבות, מלמד אותנו משהו על ההיגד, כלומר על הפוזיציה ממנה נהגתה המחשבה.

יש משהו בעולם הגליאני שעובר Aufhebug, כלומר, העלאה או שלילה על מנת להתקיים. הוויית התינוק הופכת לקיום לא רק בשל ההיסטוריה הקודמת לו, אלא גם בשל האופן בו הוא מגיב למה שהוא נתקל בו.

האדם נמצא בסופרפוזיציה המממשת את ה״פוטנציאל״ הגלום בו, או לא. לכך יקרא לאקאן, בהתאם לתרגום אפשרי של Aufhebung כהשללה; חסר.

החסר שמקבל הסובייקט על עצמו עם כניסתו אל השפה, הופכת אותו למתאווה. נהייתו אחר איוויו הופכת את הווייתו לקיימת. הוא מקבל על עצמו את העולם כפי שמבנה אותו ה-אחר, על החסר שבו ועל הפרדוקסים והפערים שבו; הוא אומר לו ״כן״ (כפי שאמרו ניטשה ופרויד), ובכך הופך לעץ ביער שקול נפילתו נשמע. מובן שאין אנחנו יודעים מהו אותו ״פוטנציאל״, והאם הוא גלום באדם או ב-אחר או בשניהם, אך המפגש ביניהם עשוי לממש משהו מהסופרפוזיציה של הסובייקט במצבו המיתי כטרום-סובייקט.

אפשר לדמות את מצבו של האדם הבא לעולם, כקלפן שקיבל מספר מוגבל של קלפים מסוימים ואיתם עליו לשחק. הוא יכול לבחור לשחק או לא לשחק, ולכך יקרא לאקאן ״בחירה כפויה״. הדחיפה לשחק תיקרא ״איווי״, ומובן שהסובייקט הבוחר יתקל בחייו במקרים קונטינגנטיים רבים איתם יהא על איוויו להסתדר. האם הוא יחמיץ את ההזדמנויות הנקרות בדרכו לממש את איוויו?

הדבר תלוי בבחירתו.

אותה חירות צרה העומדת לרשותו כסיבה.

שרדינגר חי עם שתי נשים. האם בכך הוא הפר את הפראזה הלאקאניאנית הידועה: ״אב ראוי לכבוד ואולי אף לאהבה, אם עשה מאישה אחת אובייקט סיבת האיווי שלו״?

לאו דווקא. האם עם אישה אחת הוא היה החתול המת ועם השניה היה החתול החי? אין לנו כל סיבה לחשוב שכך היה. אבל גבר אשר לא עושה מאישה אובייקט לסיבת האיווי שלו, ימצא שהוא חתול מת כאשר יפתח את תיבתו שלו עצמו. מי שמעדיף לאגור באופן אנאלי את כל האפשרויות העומדות לרשותו מבלי להסכים לאובדן, כלומר להמר על מימוש של ״איווי אחד״, ובכך לאבד את אפשרויות (אי) המימוש של השאר, משאיר את עצמו כהוויה ללא קיום בתוך קופסה הידועה יותר בשמה ״קבר״.

לא לחינם, אדם שכזה יקרא חי-מת; ללמדנו  שסופרפוזיציה שלא מומשה היא למעשה בחירה במוות.