שיר:

את גברת- משוררת ומי אתה מר-שיר ( מתוך 'הנשים הסמויות מאין') /נורית יעקבס צדרבוים

"כתיבה היא צורת קיום עמוקה יותר בחיים.

היא כמו חפירה עמוקה יותר בתוך המכרה"

 (קפקא – 'מכתבים אל מילנה')

ציור: נורית יעקבס צדרבוים 

כְּשֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת שִׁירָה, אוֹ מְצַיֶּרֶת אוֹתָהּ, אַת נוֹגַעַת בִּשְׁנֵי חֲלָקִים, יַחַד אוֹ לְבַד. רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן, כּוֹתֶבֶת כִּי אַת מֵרְגִישָׁה, מִלִּים מִסְתַּדְּרוֹת בְּטוּר עָרְפִּי, בְּאֹפִי, בְּיֹפִי מִשֶּׁלָּהֶן, יוֹדְעוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ, עוֹשׂוֹת בְּעַצְמָן עִם עַצְמָן כִּבְתוֹךְ שֶׁלַּהֵן, וְיוֹדְעוֹת לָצֵאת לִקְשֹׁר, לִשְׁזֹר לֵאמֹר.

הַשָּׁלָב בּוֹ אַת כּוֹתֶבֶת מֵרְגִישָׁה, זֶה הָרֶגֶשׁ הַיּוֹדֵעַ הַמַּרְגִּישׁ הַחוֹשֵׁב, הַמָּנוֹעַ וְהַמֵּנִיעַ, שֶׁמּוֹת לו שׁוֹנִים; שְׁכִינָה אֱלֹהָהּ אוֹ אֱלֹהִים, מוּזָה הַשְׁרָאָה, אוֹ דַּחַף. לְעוֹלָם יַגִּיעַ מֵהַמָּקוֹם הַהוֹדֵף, הַדּוֹחֵף, הַסּוֹבֵל או נֶהֱנָה. זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאַת עַצְמְךָ לֹא יוֹדַעַת מַמָּשׁ, הַמָּקוֹם שֶׁהַיְּדִיעָה הִיא חוּשׁ שֶׁחָשׁ. הַמָּקוֹם הַנִּרְגָּשׁ שֶׁעוֹטֵף עַצְמוֹ בְּמִלִּים, בְּצוּרוֹת, בְּסֵדֶר מִשֶּׁלּוֹ, הַמָּקוֹם הַמְּיֻחָד, סוּג שֶׁל מָתַּת, שֶׁאַת בְּעֶצֶם לֹא יוֹדַעַת, אַת שָׁם בֵּין נוֹגַעַת לְנִנְגָּעַת. זֶה הָרֶגֶשׁ הַנִּפְלָט אֵלַיִךְ כְּאֶל מִקְלָט, הַמְּקַשֵּׁט עַצְמוֹ בְּמִלּוֹת טוֹבוֹת אוֹ סְרָק. זֶה רֶגֶשׁ סָּגוּר הַמְּסַדֵּר לוֹ בִּכְתָב מֵרְחָב וּדְרוֹר, בְּעוֹדוֹ חָשׂוּף וְחָסוּי נוֹתַר חָתוּם וּמְצוּפַּן, כְּמִי שֶׁמְּצָנֵּף עַצְמוֹ לְהֶסְתֵּר ובּוֹ בַּזְּמַן מְחָרֵףְ נַפְשׁוֹ לְסַפֵּר.

כְּשֶׁהִשִּׁיר מֻנָּח, מְרֻוָּח, נָח עַל דַּף - נְיָר - מָסָךְ, הוֹפֵךְ לִהְיוֹת נוֹכֵחַ, כְּשֶׁהוּא מַרְאֶה לְעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ וְגַם לָךְ, כְּשֶׁרֶגֶשׁ כָּזֶה אוֹ אַחֵר הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יֵשׁ, אָז אַת עוֹלָה מִיַּרְכְּתֵי הַתֶּדֶר לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ סֵדֶר. אָז הָרֶגֶשׁ שֶׁלָּךְ, זֶה הֲמָתַת, זֶה שֶׁבָּעַט הוֹפֵךְ לִהְיוֹת דַּעַת. עַכְשָׁו תּוֹרֵךְ שֶׁלָּךְ, זוֹ הַיּוֹדַעַת. עַכְשָׁו אַת מוֹסִיפָה אֶת עוֹלָם הַיְּדִיעָה, וְהַסֵּדֶר, אֶת הַהִדּוּק וְהַחִזּוּק, אֶת הַנִּקּוּד וְהַנִּמּוּק. כְּמוֹ מְפַקֶּדֶת בַּרַת דַּעַת וְעֶמְדָּה, מֵעֲמִידָה אֶת הַמִּלּוֹת (שֶׁהָיוּ לְעִתִּים פְּרוּעוֹת) בְּסֵדֶר אוּלַי חָדָשׁ, לְעִתִּים מְיַשֶּׁרֶת מִלָּה לְחֲזוּת וּמַרְאֶה מְלֻטָּשׁ, מוֹרִידָה עִטּוּר נִקּוּד סוֹרֵר, מוֹסִיפָה לְהָפִיק פֹּה וְשָׁם פְּסִיק. מְתַקֶּנֶת מִלָּה שֶׁפַּרְעַה עַצְמָהּ מִבְּלִי מֵשִׁים, מְיַשֶּׁרֶת מִשְׁפָּט שֶׁשָּׂרַד מֵאוֹתוֹ רֶגֶשׁ שֶׁקָּרָאנוּ לוֹ מָתַּת, מְנַסָּה לֶאֱרֹז חָרוּז שֶׁנִּשְׁמַט, אוֹ חָרוּז שֶׁהִגְזִים עַצְמוֹ לָדַעַת.

כֵּן אַת הִיא זוֹ שֶׁפַּעַם מֵרְגִישָׁה וּפַעַם יוֹדַעַת, שֶׁמְּחַבֶּרֶת בֵּין עוֹלָמוֹת אֵלֶּה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעָרְבִים זֶה בְּזֶה, תּוֹמְכִים שׁוֹזְרִים אוֹרְזִים עוֹרְגִים וְאוֹרְגִים, וְלִפְעָמִים נִפְרָדוֹת דַּרְכֵיהֶם כְּדֵי שֶׁאַחַר כָּךְ יוּכְלוּ לַחֲזֹר וְלִהְיוֹת. כָּךְ את לוֹמֶדֶת שֶׁפַּעַם אַחַת הַשִּׁיר שֶׁנּוֹלָד לְהִבָּרֵא הוא הַמּוֹרֶה, הוּא זֶה שֶׁבָּךְ שׁוֹלֵט קוֹבֵעַ, וְתוֹבֵעַ מָקוֹם וְאוֹר. אָז אֶת הִיא הַנִּמְלֶכֶת בדעתך וְהוּא הַמּוֹלֵךְ שאותך מוֹבִיל, וּפַעַם אַחֶרֶת, לִפְעָמִים אַחֲרֵי את הַקּוֹבַעַת הַיּוֹדַעַת, הַמַּרְאֶה לְשִׁירְךָ אֵת הַשְּׁבִיל.  קוֹרְאִים לְזֶה רֶגֶשׁ מוּנָע, וְשֵׂכֶל מוּדַע וְעַל כָּל אֵלֶּה תּוֹדָה.

כְּשֶׁאַת כּוֹתֶבֶת שִׁירָה, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק (וְסִפּוּק)מוּכָח,  הִיא זוֹ הַכּוֹתֶבֶת אוֹתָךְ, אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהִיא גַּם חוֹטֶבֶת בָּךְ וְחוֹצֶבֶת, וְכָל מִלָּה בְּצוּרָתָהּ וְקוֹלָהּ הִיא סֶלַע.