שיר:
חישוקים בתנועה שנעצרה/ יוכבד בן דור
אני פוסעת על המדרכה משתיקה את קולי
גרוני צרוד מקריאות של געגוע על הזמן שנגזל
ואלוהים שולח שפיפות עטופה בשכבות צעדים
של שבעה אנשים מאירים כל תנועה בגופם
בצניעות וענווה לוגמים מיץ של עשב קצוץ
ושפע הפריחה בבשרם עושה צל על חייהם.
אני מניחה את נפשי למרגלות השבעה
האחד מוציא צורות למראות העיוור
השני מוציא המיה מקול האילם
השלישי מוציא משק כנפיים באוזן החרש
הרביעי מוציא שורשים מאמינים שאפשר לצמוח שוב
בקומץ עפר ובאפיסת גבו של הגיבן
החמישי מוציא דקלום ציפורים מכבד הפה
השישי מוציא סדק באדמה דרכו עובר עקום הצוואר
השביעי מוציא מעשה של בריאה בצלם משותק הידיים והרגליים.
הבוקר פגשתי את שבעת הקבצנים
אצורים בתנועתם שנעצרה
התימהון שלי ביקש את ידם
לשאת את הכבוד בגופם שלא ייפול לעולם.
פרשתי מטריות גבוהות כנגד כוחה הצהוב של השמש.
