מאמר
על הספר ברית מאת אמוץ דפני/ חגית בת אליעזר
השנה, לקראת הגיעו של אמוץ דפני, פרופסור לבוטניקה ומשורר, לגבורות, יוצא לאור ספר שיריו השישי "ברית – 80 שירים ל-80 שנותיי" בהוצאת "ספרי עיתון77". בספר מכונסים שירים חדשים, בנוסף למבחר מחמשת ספרי שיריו. מקורות השירים מצוינים במרוכז בסוף הספר, דבר שעוזר להתמצאות במכלול יצירתו של אמוץ דפני.
בשנות השבעים של המאה ה-20 אמוץ דפני השתתף בסדנאות שירה בבית הסופר בירושלים בהדרכתם של המשוררים הדגולים, דוגמת יהודה עמיחי, ט. כרמי ודן פגיס. זו הייתה חוויה מכוננת, שנטמעה והניבה שירים, אשר כונסו בספריו של אמוץ דפני למִן ספרו הראשון "היום הארוך בשנה" משנת 2008.
בעמוד האחרון של "ברית" ישנו טקסט מהודק, ומעמיק "על השיר הקצר", אשר מסכם את תפיסתו המלוטשת של המשורר מלימודיו בסדנאות השירה ומניסיון
כתיבתו האישית . "שיר קצר הוא חלוק אבן ששויף מהמילה הראשונה עד האחרונה ממקורו בסלע האם ועד הגיעו לחוף הים.", אומר אמוץ דפני, ומדגים זאת בשיר יפהפה, שפורסם בספרו הראשון:
הַיּוֹם הַקָּצָר בַּשָּׁנָה
בַּיּוֹם הַקָּצָר בַּשָּׁנָה,
הִתְאָרְכוּ הַחֲלוֹמוֹת
מֵעֵבֶר לַנִּקְצַב
בְּסִדְרֵי עוֹלָמוֹת.
חָפְזָה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ
וְשׁוֹרְשֵׁי הֶחָצָב
הִמְשִׁיכוּ לִבְקֹעַ
סַלְעֵי תְּהוֹמוֹת.
נימת השיר חיובית להפליא. לילה ארוך של חלומות מפצה על היום הקצר, ובמילה המלבבת "חפזה" מתגלה ה"פז" של השמש. שתי מחרוזות חריזה מקשטות את השיר: נקצב – חצב, החלומות – עולמות – תהומות.
אמוץ דפני כותב על הטבע מתוך ידע מקיף, עם הערכה רבה למקומו המרכזי והמיטיב של הטבע בחיי אדם.
סְתָו
סְתָו-
כּוֹנֵס אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי
וְאִיֹש אֶל חֶלְקָתוֹ הַנּוֹתֶרֶת,
מַדְֹשֵא אֶרֶץ חֲרוּכָה
בִּירַק עָלֶה וּפִרְחֵי שָׁנִי.
רוֹחֵץ מֵחֲטָאֵי שָׁנָה אַחֶרֶת
לְבוֹא בִּרְכַּת שָֹדֶה כַּאֲרוּכָה.
השיר מבהיר, שסתיו לא רק מעביר בין עונות, אלא גם מחליף בין שנים בלוח השנה העברי. החריזה בשיר הזה מלאה, והיא עדינה-צנועה, שאינה משתלטת. כך גם בשיר "גשם ראשון", אשר, כמו "סתיו", לקוח מספרו השני של אמוץ דפני "לדבר אביב" משנת 2009.
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
עָמוּס הָאֲוִיר לֵאוּת סְמוּיָה-
תִּקְרַת עֲנָנִים חַסְרֵי מַעֲשֶֹה,
אוֹר עָמוּם כְּמוֹ צִפִּיָּה
וְחוֹחִיּוֹת מְחַפְּשׂוֹת מַחֲסֶה.
עָמוּס הָאֲוִיר לֵאוּת מְתוּקָה
הָעוֹמֶדֶת לְהַבְשִׁיל בַּשְּׁחָקִים
מַבָּטִים תְּלוּיֵּי מוּעָקָה
וִילָדִים בִּמְשׁוּבָה מְשַֹחֲקִים.
עָמוּס הָאֲוִיר לֵאוּת מְאֻחֶרֶת
מְרֻקֶּנֶת מִכָּל חֲרוֹנָהּ,
קֶרֶן אוֹר זוֹהֶרֶת
בִֹּשְלוּלִית מְאֹד רִאשׁוֹנָה.
הביטוי "עָמוּס הָאֲוִיר לֵאוּת" יפהפה, מחדש, מעורר קשב ומחשבה, ואז הוא מתפתח עם תוספת של שם תואר משתנה ופורט על מיתרי הרגש. החריזה מַעֲשֶֹה – מַחֲסֶה, חֲרוֹנָהּ – רִאשׁוֹנָה נעימה לעין ולאוזן.
משוררים כותבים על הטבע, על פרחים – על אלה, שמכירים טוב, שמעוררים אותם רגשית. מתוך היכרות קרובה ומשמעותית הן עם עולם הצמחים והן עם המשוררים העבריים, אמוץ דפני כותב שיר יפה ביותר מספרו "זרימת הרקפות" משנת 2014:
חֶסֶד זִכְרוֹנוֹת לְבָנִים
הַחֲבַצֶּלֶת שֶׁל זֶלְדָה
לֹא גִּלְּתָה לִי
אֶת סוֹד נְשִׁימַת הָאֹשֶׁר.
הָרַקֶּפֶת שֶׁל רָחֵל
מַאֲדִימַה
עַל סֶלַע אָפֹר.
הַכַּלָּנִית שֶׁל חַיִּים גּוּרִי
לוֹהֵטֵת בְּדָמָהּ
מִידֵי שָׁנָה.
שׁוֹשַׁנַּת הַנָּהָר שֶׁל דָּלִיָּה רָבִיקוֹבִיץ
פּוֹעֶרֶת אֶת פִּיהַ
מְאַיֶּמֶת לִבְלֹעַ.
הֶחָצָב שֶׁל נָתָן יוֹנָתָן
דּוֹלֵק וְכָבֶה
בְּחֶסֶד זִכְרוֹנוֹת לְבָנִים.
הָאֹרֶן שֶׁל דָּן פָּגִיס
הִכָּה שֹׁרֶשׁ
בִּמְקוֹם תְּפִלָּה.
בֵּין הֶעָלִים וְהַפְּרָחִים
אֶמְצָא מְחִילָה.
לאורך השנים והספרים אמוץ דפני כותב על ענייניו המשפחתיים הסבוכים. ב"ברית" השירים האלה מרוכזים בשני שערים: "בעקבותיה" – שירי ההורים ובשער "מחבואים", האחרון, מכמיר הלב, על בנו שמת בטרם עת. אביא כאן שירים חדשים בשני הנושאים.
סַיְסְמוֹגְרַפְיָה
נְדִידַת יַבָּשׁוֹת נַעֲלָמָה
הוֹלִידָה אֶת
הַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי-אַפְרִיקָאִי
שֶׁסָּדַק אֶת בֵּית הוֹרַי.
מִדֵּי כַּמָּה שָׁנִים
רוֹעֶדֶת הָאֲדָמָה
הַר-גַּעַשׁ
אֵינוֹ מַעֲמִיד פָּנִים.
אִי-שִׁכְחָה.
נִזְכֹּר אֶת כָּל הָעֲנָנִים
יָבוֹאוּ מִדֵּי שָׁנָה לְבַקְּרֵנוּ
צֵל שֶׁלֹּא עוֹבֵר
נֵרוֹ יָאִיר.
עַנְנֵי חַיֶּיךָ
נָפְלוּ
גֶּשֶׁם צַעַר,
אֲדָמָה
בְּקוּעָה
רָוְתָה גַּעְגּוּעַ,
נֶחָמַת הַפְּרִיחָה
זֵר
אִי-שִׁכְחָה.
נפילת הבנים וזרים הם נחלת חיינו בהווה הסדוק. לעולם אי-שכחה.
החיים נמשיכים. גם בזכות היצירה בתחומי המדע והשירה. ביום חמישי 2.5.2024 אוניברסיטת חיפה תארח את אירוע הגבורות לפרופסור אמוץ דפני בהשתתפות בני המשפחה, פרופסורים מהאוניברסיטה, עמיתיו, ואנשי ספרות, חבריו: פרופסור רפי וייכרט, פרופסור אריאל הירשפלד ויהונדב פרלמן.
