שיר:
אבינו מלכנו/ יוכי בן דור
כיסיתי זרועותיי בטלית לבנה,
חותם שעיקרו געגועים.
נגיעות של רוח שהמתנתי לה פעמיים
ונותרתי במקומי.
נהרות משכו שירה חדשה וכפות ידיי
היו כבדות מלהכיל את כל מה ששלי
וכבר רחק ממני מעבר לניחוח שדות
צבוע כמו טקס פולחן בשעת הרחמים
של זמן החגים, בסתיו באור
כמו חום גופי מכוסה טלית לבנה בשעת הרחמים.
