שיר:

אקדח במערכה הראשונה/ טובי סופר 

 

 

אֶקְדָּח בַּמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה תָּמִיד יוֹרֶה עַד סוֹף הַמַּחֲזֶה.

כָּךְ קָרָה שֶׁבְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר חִסֵּל אֶקְדָּחוֹ שֶׁל ו'

שְׁנֵי מְחַבְּלִים לְיַד מוֹשַׁב יָכִינִי.

פָּצוּעַ בִּמְכוֹנִיתוֹ

בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַחוֹלִים

עוֹד חִלֵּץ שְׁנֵי נִצּוֹלִים

מִמְּסִבַּת רֵעִים.

 

מֵעַכְשָׁו גַּם אֵלֶּה לְעוֹלָם חֲבֵרָיו.

 

אַחַר כָּךְ קָבְעוּ רוֹפְאָיו:

הוּא אִבֵּד מֵאֶצְבְּעוֹתָיו,

אֲבָל עֲדַיִן יוֹרֶה לִבּוֹ אַהֲבָה.