שיר:

 

השקט ואני / אלן פרסונס ואריק וולפסון  מאנגלית מארי רוזנבלום

 

 

ציור: מארי רוזנבלום

לוּ יָכֹלְתִּי לִפְרֹק  אֶת בִּכְיִי ,

 

לְהַעֲמִיס צַעֲרִי וְסוֹדוֹתַי

 

עַד כַּמָּה

 

זֶה הָיָה מֵקֵל עָלַי

 

 

 

אֲבָל לֹא .

 

שְׁתִיקָתִי וַאֲנִי

 

שְׁנֵינוּ זֵהִים,

 

 יוֹם אֶחָד יִמָּצֵא הַשְּׁבִיל

 

לָגַעַת, לְדַבֵּר.

 

 

 

תָּמִיד פָּחַדְתִּי

 

מִצְּלִיל צְחוֹקָם שֶׁל יְלָדִים

 

וְחִיּוּכוֹ שֶׁלְּ הַלֵּיצָן.

 

אֲנִי עוֹצֵם  אֶת עֵינַי, עַד כְּלוֹת  הָאוֹר,

 

מִתְחַבֵּא מִצְּלִילוֹ.

 

 

 

אֲנִי שׁוֹמֵעַ

 

אֶת בִּכְיוֹ שֶׁל עָלֶה,

 

מַקְשִׁיב  בְּעֵת נוֹפְלוֹ לָאֲדָמָה,

 

הִדְהוּד קוֹלוֹ

 

וְאֵין מוֹשִׁיעַ.