מסה:

על משמעות המצאת הצילום/ שרה אברהמי סולמון

צילום: שרה אברהמי סולמון 

המצלמה והמצאתה שינו את תפיסת העולם מאמצע המאה ה- 19 לא רק בהיבט התיעודי הנגיש אלא ככלי פולשני וזום ככלי נשק וכסמל פאלי פולשני שאף טקסט לא יכול להמחיש.

מעבר לכך שהמצלמה היא חלק ממהפכה טכנולוגית ותעשייתית ששינתה את פני שוק העבודה באירופה יש בנוכחותה היבטים חברתיים, תרבותיים והגותיים שנחקרו הרבה מעבר לתהליכים האמנותיים המייצגים.

חוקרים רבים חקרו את הנושא אנתרופולוגית, אחד הידועים שבהם הוא בארת' ("מחשבות על צילום" 1980), שפיתח תבנית בינארית לפיענוח שני יסודות מהותיים בצילום: סטודיום ופונקטום – באמצעותם יצר יחס של הבנה אינטלקטואלית לצילום, עסק בקודים תרבותיים-פוליטיים, שגרמו לתרבות לעסוק, ללמוד ולהתעניין בצילום.

בסטודיום – נדרשת מהמתבונן הבנת כוונת הצלם – למעשה "המתווך" ויצרן המשמעות שהופכת את הצילום לגורם מלמד לא פחות מטקסט אם לא יותר, הסכמה, הכחשה או ויכוח וכיו"ב בניית תובנה. מאידך הפונקטום תובע מהמתבונן רגש, עונג מההתבוננות.

חוקר מודרני שקדם לבארת' הוא וולטר בנימין שבין השאר טען שהידע היה קיים מאז "הקמרה אובסקורה" אך נשמר בסוד בשל ההבנה מה המשמעות הנרחבת של נוכחות הצילום בחברה.

בספרו "היסטוריה קטנה של הצילום" מ1931 טען שהתחלת הצילום היא ריבוי אירועים, ממציאים, טכניקות, מטרות, יישומים שהבשילו להתחלה חברתית חדשה.

ויגודר (ההיסטוריה ראשיתה בבית, 2002) הוא חוקר עדכני יותר וערך אנלוגיה בין אבחוניו של בארת' באשר לתפקיד הצילום בחיינו, רובן ככולן עוסקות ביחסי הגומלין בין הצילום, הצלם והצופה, בפועל תפקידה הבסיסי של האמנות אך בהיבטים הצילומיים העדכניים והייחודיים לצילום, בהדגשת תפקיד המוות בחיים ותפקיד הצילום ב"הקמה לתחייה" עולות סוגיות כמו האם הצילום יכול לייצג מהותו של אדם ולשדל אותנו לזכור אדם, חברה, תרבות וכיו"ב סיפורי חיים וההתגלגלות לדיגיטליזציה העכשווית.

הכותבת: שרה אברהמי סולומון על פי מחקר שערכה באוניברסיטת תל אביב, החוג לתולדות האמנות.