שיר:

אָשָׁם תָּמִיד/ יצחק גוילי

 

 

 

 

הַבֵּן שֶׁל הַשָּׁכֵן חָזַר מִמִּלּוּאִים

שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּעִיר הָאֲרוּרָה,

שָׁקֵט, מְכֻנָּס בְּעַצְמוֹ, אִישׁ אַחֵר,

הָלְכוּ לִי שְׁנֵי חֲבֵרִים, הוּא לוֹחֵשׁ לִי,

לֹא הִכִּיר אוֹתָם לִפְנֵי,

אַחֲרֵי חָדְשַׁיִם לְחִימָה הָיָה מוּכָן לָמוּת בַּעֲבוּרָם,

אַתָּה תָּבִין, הוּא מְסַיֵּם,

אֲנִי מְחַבֵּק אוֹתוֹ,

כַּמָּה אֲנִי מֵבִין.

 

מִי שֶׁנָּפְלוּ רֵעָיו בַּקְּרָב

נוֹשֵׂא צַעַר שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה,

אָשָׁם-תָּמִיד,

פֶּצַע שֶׁאֵינֶנּוּ מַגְלִיד.