רשימה:

להישמר מבגידה עצמית/ אריק בלום

 

 

שם הספר: הרמב"ם בק.ג.ב.

 

שם המחבר : זאב פרידמן

 

מספר עמודים: 218

 

הוצאת ספרים : סטימצקי

 

תאריך הפקה: שנת 2023

 

"אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?"
(ציטוט של הילל הזקן - עמוד 170).

 

"הרמב"ם בק.ג.ב." הוא ספר אוטוביוגרפי עוצמתי המתאר את מסע חייו של יליד רוסיה, חוויותיו בילדות ובבגרות, תלאות וייסורים תוך עימות מתמיד עם כוחות הדיכוי של הק.ג.ב. הרומן משקף את חייהם של יהודים רבים שחיו תחת המשטר הרודני בברית המועצות, וזכו ליחס שלילי ורדיפה מצד השלטון כאשר חוו התעוררות יהודית וציונית.
"אצלנו בבית לא הייתה דת, לא הייתה מסורת. הסבים והסבתות זכרו כמובן את הכול מהילדות שלהם, אבל לא קיימו דבר בעצמם, ובכל זאת היה משהו..." (עמוד 83).

זאב (ולדימיר) פרידמן ז"ל נולד ב-1960 ברוסיה הסובייטית, בעיר בלאיה קליטבה. הוא סיים את האקדמיה למוזיקה במגמה לקלירנט בעיר רוסטוב על הדון. הוא עבד בתזמורת הסימפונית של הפילהרמונית ברוסטוב ובאקדמיה למוסיקה, ובהמשך ניגן במשך 20 שנה בתזמורת הסינפונייטה בבאר שבע עד ליום פטירתו בגיל 49 לפני 13 שנה.

בגיל צעיר התעוררה בו משיכה ליהדות, הוא רכש ספר תנ"ך, למד עברית, ביקר בבית כנסת וחלם על עלייה לישראל. "אישורי הגירה היו נותנים רק לאלה שהיו להם בישראל קרובים מדרגה ראשונה. לנו לא היו שם כאלה" (עמוד 84).
בגיל עשרים (גיל הגיוס) התייצב זאב בלשכת הגיוס, ועם הגעתו הוא נלקח על ידי שני טיפוסים בלבוש אזרחי לחקירה של שעות במטה הק.ג.ב., וזאת בשל זיקתו ליהדות.
בשנת 1990 הוא עזב את ברית המועצות ועלה לישראל, והפך לנגן ולמרצה מצליח.
ריטה פרידמן, אמו של זאב פרידמן, גילתה יומן סודי ורומן, שאותם כתב במשך שנים בשפה הרוסית והחליטה להוציא לאור את כתביו בספר הזה. "אני צריך לכתוב, חייב לכתוב. אחרת אני אמות. מה שאני מתכוון לעשות – לכתוב, ליצור – צריך להיות ברמה גבוהה. אלה – חיי".

הרומן נפתח בתיאור אהבה נכזבת, אובדן אהובתו הרוסיה – אלינה, שהחליטה להינשא עם גבר אחר, והוא גם נפרד מסבתו האהובה שהלכה לעולמה. האם אלינה החליטה לעזוב את אהובה לאחר שחשף בפניה את החלום שלו לעלות לישראל?
"היה שלום, קוליה, דרך צלחה! אינני רוצה לראות איש, אינני רוצה לנהל שום שיחות. היום אני צריך להיות לבד, היום אני עורך משתה לזכר אהובתי" (עמוד 18).

בהקשר לאלינה מופיעות גם מחשבות אחרות, שאולי מתעוררות במוחו של כל מי שמתחייב לנישואים. "הינה, הגיע הסוף לחיי הרווקות המהנים, עכשיו תהיה לי רק אישה אחת, לכל החיים – אהובה, כן, יקרה, כן, אבל זה עלול להימאס בחלוף הזמן, האהבה תיעלם, יישאר רק ההרגל" (עמוד 117).

זאב חי באווירה של פחד משיכורים ברחובות, ומאנשי ק.ג.ב., שאורבים בכל פינה.
"שם למעלה מבקשים את נפשי שני טיפוסים אכזריים, הם בטח כבר פרצו את הדלת, נכנסו לדירה ושולטים בחדר שלי. כאן אני שבוי על ידי השלישייה המזויפת שצצה השד יודע מאיפה" (עמוד 37).

הוא חש ריקנות ועייפות כשהוא חולם על חופש, שוויון ואחווה ושלום עולמי, והוא רק בן עשרים ושבע. הוא שוקע בהזיות ודמיונות על העבר ועל העתיד...
האם הוא יצליח לממש את חלומותיו בישראל או שיחווה אכזבה קשה?

ישנם בספר קטעים המתארים את הסבל שזאב חווה מצד שירותי הביטחון החשאיים של המשטר הסובייטי, שראו בו בוגד במולדתו לאחר שנהנה מרכישת השכלה על חשבון המדינה. "אתה דוקטורנט, מרצה צעיר באוניברסיטה סובייטית, חבר קומסומול – ומגיע בקביעות לבית הכנסת, לומד עברית וחולם להגר לישראל... הם רוצים שאני אהיה מלשין, מוסר, כמו זה שהלשין עליי..." (עמוד 66).
מיהו היהודי שהלשין על זאב? האם הוא יצליח לאתר אותו ולסגור איתו חשבון?

בק.ג.ב. טרחו להסביר לזאב את יחסו של החוק להתנהלות שלו. "לפי החוק יש לך זכות לחופש פולחן ולחופש תנועה, כולל הגירה לישראל – במסגרת איחוד משפחות... וברית המועצות היא מדינה דמוקרטית" (עמוד 67).
זאב נשאל שאלות קשות מאוד על דעותיו ונטייתו הפוליטית, כאשר הוא מודע לשנאה של החוקרים אותו לקפיטליזם המערבי. "אם תתחיל מלחמה וישראל תילחם לצד אויבינו, איזה צד תיקח?" (עמוד 73).

הק.ג.ב. הציעו בלחץ לזאב להיות שומר לילה ללא נשק בבית הכנסת, להיות מרגל...
בהמשך זאב נזכר באותו אדם שהציג עצמו בשם: יוסף, והוא זה שהלשין עליו ועל מעשיו בפני השלטונות, וכעת ביקשו לצרף אותו לרשימת המלשינים.
האם הוא יכנע לדרישה הזאת? האם אפשר לעמוד בלחץ של הק.ג.ב.?
הרוסים המשרתים את הממסד המוצגים בספר, הם שונאי יהודים, והאנטישמיות בולטת בהחלטות הממשל ובחיי היום יום. "הרי כה ברור שלהיות רוסי – טוב, ולהיות יהודי –
הספר מזכיר אלימות מן העבר בימי הצאר, את רדיפת הארמנים על ידי התורכים, ואת הפוגרומים ביהודים, בעיקר כלפי מי שחגגו את חגי ישראל, ובפרט חג הפסח.
האנטישמיות, ההפלייה והמגבלות על היהודים לא ערערו את תמיכתם ואהבתם במולדתם רוסיה ובקומוניזם. "סבתי הייתה קומוניסטית נלהבת, שהאמינה ברעיון הקומוניסטי בלי לצפות לתמורה ועבדה ללא לאות - העיקר בשביל המדינה" (עמוד 59).
התמיכה האדוקה של היהודים בקומוניזם ובאתאיזם יכולה להסביר את הקושי של העלייה הגדולה בשנות ה- 90 מברית המועצות להיקלט בישראל, שכל כך שונה באופייה התרבותי מהתרבות הקומוניסטית שהכירו. התוצאה היא קהילה המשמרת את שפתה ותרבותה בתוך ישראל, כאשר ילדי הקהילה, שנולדו בישראל, הם דוברי רוסית וגם עברית.
זאב נתקל בתלמידי תורה, שביום עובדים ובלילות לומדים תלמוד וספרים יהודיים אחרים בבית הכנסת. שם הוא גם נחשף לדוברי שפת האידיש, ולביטויים חשובים, כמו: "כל ישראל – חברים", "כל ישראל ערבים זה לזה" (עמוד 168).
גם סוגיית השואה מופיעה בספר עם השאלה הקשה: היכן היה אלוהים כאשר הנאצים רצחו את לומדי התורה? "כי הם דווקא כן למדו, ידעו ללמוד. נשמות טהורות, במיוחד אלה שהגרמנים רצחו. הם מייד הגיעו לגן עדן כיוון שמתו על קידוש השם" (עמוד 168).
אני מתקשה מאוד לקבל את ההסבר האיום הזה...
הפרק "סיפורים מתקופות שונות" כולל אוסף של סיפורים קצרים, המתארים את העיר וחוויות מחיי השגרה בברית המועצות, חלקם מתובלים בהערות אנטישמיות.
"ז'יד ארור! מתי כבר תסתלקו כולכם לישראל!" (עמוד 208).
ישנם גם סיפורים ושירים על כמיהה לאהבה, אכזבות, בדידות, סיוטים, שתיית וודקה וקוואס, אלימות, זנות, מוות, חוויות סטודנטים בחוג למוסיקה, שנאת האחר (יהודי, צועני) והרבה כאב. כל הסיפורים מתמקדים בחיים ברוסיה, למרות שחלקם נכתבו בישראל.

הפרקים "כתבים בלתי גמורים" ו- "מהיומנים" כוללים סיפורים קצרים ושירים המתארים מחשבות ואירועים, רובם עצובים, ובסיום זאב מתאר את אישפוזו בבית חולים (עמוד 283).

הפרק "אימא והשאלה היהודית" מוקדש לתיאור חייה של אימא של זאב בקייב, וורונז' והמעבר לרוסטוב על הדון, שם למדה באוניברסיטה והכירה את אביו של זאב והתחתנו.
היא נאלצה לעבוד כמנקה בגן חיות, ונהנתה במגע עם החיות, ומאוחר יותר ניהלה מעבדה בבית חולים. היא חוותה אנטישמיות, גזענות ודחייה במקומות עבודה שונים. "השיוך האתני של אימא תמיד הוזכר והיה למטרה ללעג" (עמוד 323). בישראל האם, ריטה פרידמן, הפכה לעקרת בית ולפעילת סביבה באזור טעון טיפוח בעיר שלה.

הפרק "ישראל", שהוא הפרק האחרון בספר, מוקדש ל"עם היהודי הגדול" (עמוד 433), ומופיעה בו סקירה קצרה של תולדות עם ישראל עם פרשנות של זאב לנושאים המופיעים בתנ"ך, אליו הוא מתייחס כאל מסמך היסטורי, והוא מדגיש את ההפרדה לשתי מדינות היהודים: ישראל ויהודה והגלויות לאחר חורבן בית ראשון ובית שני.

שפת הכתיבה בגוף ראשון, יפה ומרגשת, מה שיוצר קירבה בין הדובר והקורא. הטקסט כולל קטעים קשים לקריאה ולהכלה בשל אווירת החיים העגומה והאפלולית.

אני ממליץ בחום על קריאת הספר לכל מי שמעוניין להכיר את הרקע התרבותי, הפוליטי והחברתי של היהודים שהיגרו מרוסיה לישראל בשנות ה- 90 מתוך הסיפור האישי המרגש של זאב פרידמן, שהצליח להגשים את חלום העלייה שלו לארץ ישראל.