שיר:

לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה/ אורית כרמל רפאלי

 

צָרִיךְ הַרְבֵּה כּוֹחַ, כָּתַבְתִּי לְחָבֵר

אַךְ לֹא בֵּאַרְתִּי מֵאַיִן יִמָּצֵא לָנוּ כּוֹחַ זֶּה.

הַתְּחוּשָׁה הַכְּלָלִית יְרוּדָה

הַהֵחָלְשׁוּת הוֹלֶכֶת וְתוֹפֶסֶת אֲחִיזָה

מִתְפַּשֶּׁטֶת כְּמוֹ כֶּתֶם שֶׁמֶן עַל בַּד

וְאֵין אֶלָּא לְהִתְבּוֹנֵן חַסְרֵי יֶשַׁע

אֵיךְ טַבַּעַת הַצַּעַר מִתְרַחֶבֶת וְאִי אֶפְשָׁר לְעוֹצְרָהּ.

בָּרֶשֶׁת הָאֱנוֹשִׁית בָּהּ תֶּפֶר קָשׁוּר בְּתֶפֶר

קָשֶׁה לִסְבֹּל אֶת הַפְּרִימָה גַּם כְּשֶׁהִיא בִּלְתִּי נִמְנַעַת

וּמָה בִּכְלָל יָכוֹל לְהִמָּנַע?

לִי עַצְמִי עֲדַיִן לֹא בָּרוּר אֵיךְ יֵרָאֶה הַהֶמְשֵׁךְ

מָה יְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל

אֲנִי מְרַחֶמֶת עַל הַמִּצְרִים שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם

תְּחוּשַׁת הַחֶנֶק, כְּשֶׁהַכֹּל סוֹגֵר עָלֶיךָ, מַבְהִילָה