מאמר:                                        

אמנות  פוליטית / עמיקם יסעור

 

אמנות פוליטית מעוררת ויכוחים.  כמה נימוקים בפי מתנגדיה : 1. סיסמת "אמנות לשם אמנות" – ראיית האמנות כמטרה בפני עצמה. כמו, למשל, העיסוק בפילוסופיה שהוא נעלה מאוד בעיני אריסטו בגלל היותו בלתי תכליתי.    2.החשש מרדידות של אמנות פוליטית.    3. החשש מצמידות לזמן מוגבל ואקטואלי.     4. הרצון בטוהרה של האמנות.     5. המשיכה לאסקפיזם.     6. המשיכה לממד המטאפיזי.    7. האינטרס השלטוני כי אמנים יעסקו רק באמנות.

 

גם לתומכים באמנות כזאת יש נימוקים.   1. האמן אינו אדם תלוש מהחברה.     2. הצורך במסר הומניסטי.      3. ראיית כוחה המחנך של האמנות לחנך ולעצב את האדם.     4  .הדגשת החשיבות של האספקט המוסרי בכלל. כמו בספרו העיוני של א.ב. יהושע ,"כוחה הנורא של אשמה קטנה. "       5. ראיית עולם מעמדית. על פי התפיסה המרקסיסטית  יש לאמנות תפקיד לבטא את יחסי הייצור וחלוקת הכוח בחברה וגם למתוח ביקורת עליהם.  כך מארקס ואנגלס בספר הליקוטים הקטן, על אמנות וספרות   כך פלכאנוב בספרו, על אמנות וספרות. כך לוקאץ' בספריו : הריאליזם בספרות, הרומן ההיסטורי. כך י. קוט בספרו ,בית ספר של קלסיקאים. כך ס. פינקלשטיין בספרו מגמות האמנות . כך א. האוזר בספרו. היסטוריה חברתית של האמנות והספרות. כך ג. פרייאר סבו של דן שביט ,, בספרו האמנות, התהוותה והתפתחותה. וכמובן נדגיש כאן את תפקידו של התיאטרון האפי של ברטולט ברכט.       6. חוקרי הספרות העממית יכולים להדגיש את תפקידם החברתי של אגדות ומשלים שונים      7. חשובה המסורת של שירי המחאה  במיוחד החל משנות השישים שירה ביטניקית        8. היצירה הפמיניסטית וחשיבותה הרבה.         9. התפקיד החשוב של פרובוקציות וסקנדלים אמנותיים המעוררים את החשיבה ואת הביקורתיות. סקנדלים כתוצרה מהצגת תיאטרון חי ופוליטי או תערוכת אמנות.

 

חשוב לציין גם את כישלון ההגזמה בתפיסה המרקסיסטית בדמותו של אנדרי ז'דאנוב שהיה שר התרבות בממשלת סטלין. במאה ה 20 אנו חווים ירידה איכותית בספרות הרוסית לאחר מעמדה במאה ה19 אם כי ישנם בה יוצרים בולטים ואיכותיים מאוד. הערה נוספת ג'ורג' אורוול  הקומוניסט שנותר סוציאליסט גם לאחר כתיבת ספרו "חוות החיות" .הערה נוספת  היחס הבולט של רודנות לאמנות. דנה אריאלי מדגישה בספרה ," רומנטיקה מפלדה,, את מאבק הנאצים במה שכינו אמנות מנוונת. בספר "אמנות ורודנות"  היא מתארת את יחס המשטרים הרודניים בגרמניה, איטליה ורוסיה לאמנות.

 

בקולנוע אזכיר שני במאים פוליטיים שונים זה מזה ,סרגיי אייזנשטיין המרקסיסט ולהבדיל לני ריפנשטאל שאהדה את הנאצים. ההיסטוריון דויד אוחנה כותב בעיקר ב "מסדר הניהיליסטים" על יוצרים פוליטיים ימניים כמו יונגר הגרמני ומרינטי האיטלקי.

 

אלתרמן היטיב לכתוב שירה פוליטית ושירה לירית. לדעתי נודעת חשיבות גם לכוח החשיבה ולכוח האידאולוגי של היוצר המביע עמדה פוליטית. שאלה בפני עצמה היא האם יש בכוח הימין להעמיד יצירה פוליטית בעלת עוצמה ואיכות. אפשר להתווכח על כך. המשורר הפוליטי הבולט בישראל, לדעתי, הוא יצחק לאור. היסוד הפוליטי בעייתי ,לדע,תי במיוחד בסיפור הקצר יותר מאשר בשירה, במחזה או ברומן.