שיר:

קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וַתָּבֹאנָה/שושנה קרבסי

 

  

״קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וַתָּבֹאנָה

וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ

וַתָּבֹאנָה״

                       יִרְמְיָהוּ ט, ט״ז

 

קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וַתָּבֹאנָה

וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ

וַתָּבֹאנָה,

הָבִיאוּ אֶת הַנָּשִׁים הַזּוֹכְרוֹת

אֵיךְ מַכִּים אֵין מַעֲצוֹר

עַל הֶחָזֶה,

עַל הַשּׁוֹק וְעַל הַיָּרֵךְ,

הַשּׂוֹרְטוֹת בְּצִפָּרְנַיִם עַד זוֹב פְּנֵיהֶן,

הַקּוֹרְעוֹת בְּבִגְדֵיהֶן הַשְּׁחֹרִים,

הַמּוֹרְטוֹת שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁן

הַדּוֹפְקוֹת בְּאֶגְרוֹפֵיהֶן עַל הַקִּיר,

הַמְּקַפְּלוֹת אֶת גּוּפָן קָדִימָה

וּמְטַלְטְלוֹת שִׁבְרָן לְאָחוֹר.

 

הֵבִיאוּ אֶת עֲדְרָת מְשׁוֹרְרוֹת הַמָּוֶת

אִמְרוּ לָהֶן:

״הִנֵּה תַּחַת הַדֶּגֶל וְהַכּוֹכָב

שׁוּב בּוֹרוֹת,

אִמְרוּ לָהֶן לֹא אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם,

כִּי הֻכֶּנּוּ בָּרְבָבוֹת,

אִמְרוּ לָהֶן לַחֲצֹב

מֵיטַב הַקִּינוֹת

בְּטֶרֶם יִבְשׁוּ הָעֲצָמוֹת״.

שָׁאֲלוּ אוֹתָן

עַל טַעֲמָן הֶחָסֵר שֶׁל הַמִּלִּים

אֶל מוּל גֵּיא הַצַּלְמָוֶת

הַמְּפַכָּה מִדָּמִים.

 

אִמְרוּ לָהֶן:

״שְׂאוּ זְרוֹעוֹת לַשָּׁמַיִם

וְזָעֲקוּ בִּשְׁמֵנוּ:

 

 "חַי חַי,

אֱלֹהֵי מִצְרַיִם

 לָמָּה עוֹד פַּעַם, לָמָּה?

 

חַי חַי,

לָמָּה עוֹלָלֵינוּ מְנֻפָּצִים אֶל הַסְּלָעִים

וּמָה חֶטְאָם?

 

חַי חַי

לָמָּה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַמְּחֻלָּלוֹת?

 

חַי חַי

לָמָּה נְשׁוֹתֵינוּ?

 

חַי חַי

עַל זְקֵנֵנוּ הַחֲכָמִים!

 

חַי חַי

עַל בָּנֵינוּ הַיָּפִים!

 

חַי חַי

עַל גּוֹרָלֵנוּ

וְהַקְּבָרִים הַפְּעוּרִים.

 

חַי חַי

עַל אֶלֶף הַמִּיתוֹת הַמְשֻׁנּוֹת,

עַל הָאֵיבָרִים הַכְּרוּתִים.

 

חַי חַי

עַל עוֹלָם וְלוֹ יָדַיִם שְׁתַּיִם -

הַיָּד הָרוֹצַחַת וְהַיָּד הָרוֹחֶצֶת.

 

חַי חַי

עַל בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים הָעוֹלְזוֹת.

 

חַי חַי

עַל מְשׁוֹרְרֵי הָעֲרֵלִים

הַקּוֹרְאִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרֵנוּ.

חַי חַי

עַל אִוְּלוֹתֵנוּ אָנוּ

הַקּוֹרְאִים בְּשִׁירָתָם

וּמְהַלְּלִים יָפְיָהּ בַּכַּחַשׁ,

״לֹא אֶת בְּשָׂרֵנוּ מְבַקְּשִׁים הֵם לֶאֱכֹל

כִּי אִם לֶחֶם,

וּמָה דָּשֵׁן לַחְמָם״.

 

חַי חַי

עַל כִּי מִדַּת הָרַחֲמִים עַל אַכְזָרִים

עָשַׁתְנוּ לְ״טֶרֶף אָדָם אָכַל״.

 

חַי חַי

כִּי יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ,

עַל דַּרְכֵי צִיּוֹן הָאֲבֵלוּת עַתָּה.

 

חַי חַי

עַל כִּי פָּרְשׂוּ רֶצַח

עַל כָּל מַחְמַדֵּינוּ.

 

חַי חַי

עַל הַמְּדַמְּמִים

אֲשֶׁר בִּכְיָם קָפָא

בְּעֵת יָשַׁן אוֹתָם הַמָּוֶת.

 

קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וַתָּבֹאנָה

וְאֶל הַחֲכָמוֹת קִרְאוּ וַתָּבֹאנָה

כִּי אֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים מְאוֹד.

 

לִמְּדוּנוּ הַדּוֹרוֹת -

יְהוּדִים מוּטָב לָהֶם

כִּי יִבְכּוּ בְּשֶׁקֶט מוּל דָּמֵיהֶם,

כִּי טוֹב לִנְשֹׁךְ שְׂפָתַיִם

בְּאָסְפָּם חַלְלֵיהֶם

וּבַחֲרִיקַת שֵׁן בְּשֵׁן

לְצַחְצֵחַ מִזְבְּחוֹת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם,

וּלְהַנִּיחַ שׁוּב אֶבֶן

לַמִּזְבֵּחַ חָדָשׁ.

 

קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וַתָּבֹאנָה

לַהֲגוֹת שְׁמוֹת הַמֵּתִים

בִּיפִי שִׁירָתָן,

לְכַסּוֹתָם בְּתַכְרִיכֵי מִלִּים וַחֲלִילִים,

לַעֲנֹד עַל הַגּוּפִים הַחֲרוּכִים

עֲטֶרֶת מַשְׂכִּיּוֹת,

בַּעֲלוֹת נִשְׁמָתָם בַּסֻּלָּמוֹת

אֶל כֵּס הַכָּבוֹד

הַמְּבֻיָּשׁ.

 

קִרְאוּ, קָרְאוּ לַנָּשִׁים הַמְּשׁוֹרְרוֹת

לְמַשֵּׁשׁ בְּחֶמְדָּה

אֶת בִּטְנֵי הַנָּשִׁים הַהֲרוֹת,

לֶהָמוֹת שׁוּב בָּתֵּינוּ בְּתִינוֹקוֹת.

 

חַי חַי

עַל זוֹ נִקְמַת הַדַּלִּים

הַמְּבַקְּשִׁים עַל הָאַהֲבָה

מוּל גֵּיא הַהֲרִיגָה

בְּאֶגְרוֹפִים חַסְרֵי אוֹנִים.

 

בשיר זה אני מבקשת להחיות את מסורת הקינה העתיקה שתכליתה מלבד הבכי על המתים, להעלות נשמתם השמימה בלווי שירה ולגרום למלווי המת לבכות ולשחרר רגשות, וזאת לנוכח התרבות המערבית המבקשת איפוק ונהי של אדם אל תוך עצמו.

 

המילים ״חי חי״ הנאמרות בפי מקוננות הן נוסח קבוע בקינות מרוקאיות, המקנות לקינה קצב ורפטטיביות – חזרתיות האוספות את המילים הספונטאניות הבוקעות מפי המקוננות לכדי שירה.

 

ציטוטי המקורות בקינה זו מקינות תנ״כיות:

מספר ירמיהו, מספר שמואל ב׳, מספר יחזקאל, מספר עמוס, ממגילת איכה, מספר תהילים.