מאמר:
גבורתנו הגדולה ביותר/ נטע ענבר סבן

שוב ושוב צמחו העוז והכוח, העוצמה, שהייתה חבויה בנו והופנתה רק יום קודם למאבקים חברתיים ופוליטיים, כאלה שפירקו את העם לשני מחנות, הופנתה להציל את המשפחה שלנו – משפחת העם.

בתאריך 7.10.2023 נפלו עלינו השמיים. בתחילה אזעקות וטילים שנפלו מהשמיים, ואז בכל רגע נחשפנו לעוד זוועות שהתחוללו בעוטף עזה. השמיים נפלו ואיתם רוחנו. רבים מאיתנו נכנסו להלם. היו גיבורים שברגע עברו למצב של תפקוד והגנה על משפחתם, על חבריהם, על אחרים ועל המולדת. כולנו עברנו לתפקוד במצב חירום.

מצב חירום מאופיין בתגובת "שלושת ה-F": Fight or Flight or Freeze. בעת סכנה קיומית הגוף מגיב באחת משלוש דרכים: אנרגיה עוברת לשרירים ואנחנו נכנסים למצב של לחימה למען שמירת החיים, או שבוחרים בבריחה עם אותה אנרגיה כדי להציל את חיינו. המצב השלישי הוא מצב הקיפאון שבו מופנית האנרגיה אל השרירים, אך אלו אינם זזים ואיננו מסוגלים לברוח או להילחם על חיינו.

עם גיוס המילואים הנרחב שהחל כבר בשעות הראשונות התחלנו להבין כי מדובר במאבק קשה וארוך שהעם נכנס אליו. עם ישראל התכנס אל תוך האימה וממנה, כפי שיודע עם ישראל לעשות שוב ושוב צמחו העוז והכוח, העוצמה שהייתה חבויה בנו. העוצמה שהופנתה רק יום קודם למאבקים חברתיים ופוליטיים, כאלה שפירקו את העם לשני מחנות, הופנתה להציל את המשפחה שלנו – משפחת העם.

מערך ענק של עזרה הדדית הציף אותנו. אוכל לחיילים, בגדים וציוד לחיילים ולמפונים, שנאלצו לעזוב את הבית ומי יודע מתי יוכלו לחזור אליו, אירוח משפחות שנצלו מהתופת, מתן עזרה ראשונה נפשית בהתנדבות על ידי אלפים רבים של אנשי ונשות בריאות הנפש. נרשמתי במספר קבוצות של מתנדבים על מנת לתת עזרה ראשונה נפשית לנפגעי העוטף, המסיבה ברעים, ומי שבן משפחתו גויס ולכל מי שצפה בו חרדה עקב המצב. בקבוצות הווטסאפ שהפנו את הזקוקים לעזרה צריך היה לענות בתוך שניות לכל פנייה, כיוון שמספר רב של פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות ענו מיד עם רצון לעזור ולו במעט למאמץ לשמירת החוסן החברתי והלאומי. 

המלחמה הייתה ועודנה לא רק בחזית. המלחמה היא באימה שמנסים כוחות הרשע ובראשם אירן, חמאס וחיזבאללה להטיל עלינו. בעזרת טרור מתמשך של שנים ופגיעה באזרחים בתוך ביתם ובאמצעות מסע הרצח הנתעב רווי הדם והרוע הם נטעו בליבות כולנו זרעים של פחד.

פחד הוא מנגנון נפשי חשוב שהתפתח במהלך האבולוציה וקיים אצל כל בעלי החיים. אם לא נפחד לא ניזהר, אלא שפחד יכול להביא כפי שכתבתי לתגובת קפיאה או בריחה. לא כך קרה לנו. אחרי ההלם הראשון הגייסנו לעשייה. ועדיין פחדנו. האמירות ששלטו היו: איך זה קרה לנו? כשלנו ועל האחראים לתת את הדין ולהתפטר. פה מתערב מנגנון נפשי אחר שנועד להתמודד עם תחושת חוסר אונים איומה שאפפה אותנו.

תחושת חוסר אונים היא אחת הקשות ביותר שעלינו להתמודד איתן. כדי להוריד אותה מעדיפים לעיתים א.נשים להאשים את עצמם ואחרים. מדוע אשמה 'עדיפה' על חוסר אונים? מכיוון שכאשר אנו אשמים או מטילים אשמה על אחרים יש לנו מה לעשות: אם רק נתנהג אחרת לא יקרה שוב האסון ולא נהיה שוב במצב של חוסר אונים. אלא שאשמה והאשמה מכרסמות כמו תולעת בנפשנו. הן אוכלות את החוסן והחוזק ומחלישות אותנו.

למרות הזוועה, למרות הפחד שעדיין אופף אותנו, למרות הקשיים והכעס – זו העת להתחזק. כיחידים, כמשפחות וכעם. זו העת להתגבר ולהיות גיבורים וגיבורות. גבורה מסוג אחר מאשר של אלה שנתנו את נפשם ונלחמו להציל את משפחתם, את השכנים וגם אנשים שלא הכירו ושפגשו בדרכם. אלה היו גיבורים של מעשה, כוח ושאר רוח. בימים אלו אנו כל העם זקוקים לשאר רוח שיניע גבורה חדשה, כזו שמחזקת את הרוח, שלמרות הקשיים והאימה והזוועה לא מרשה לנו להישבר הדוחפת לדאגה לאחרים, לעשייה למען ולעזרה מכול הסוגים.

גבורה זאת שקטה יותר ובכל יום צריך להעיר אותה מחדש. זו גבורת האימהות והאבות הממשיכים לטפל בילדיהם למרות הקושי. זו גבורת הא.נשים ההולכים לעבודה ומחזיקים את הכלכלה. זו גבורת החקלאים היוצאים לשדות כדי להביא מזון. זו גבורת בני ובנות הנוער המתנדבים בארגון מזון ובגדים למפונים שאבדו הכול, בחקלאות ובעזרה לקשישים. גבורה זו היא מסוג שמאפשר לנו להתעייף וליפול ובכל זאת לקום בכל פעם מחדש ולומר: עכשיו אנסה ואשתדל שוב.

עם ישראל מתגייס בהמוניו. עצם הגיוס והעשייה למען אחרים משרה חוזק פנימי. גם אם לפעמים ירעד הלב, הרי שאנו לומדים לשים את הרעד מאחור ולהמשיך לעשות, לתמוך, להעניק. אנחנו יודעים כי אין לנו ארץ אחרת וגם לא היינו רוצים ארץ אחרת, אין לנו עם אחר ואנחנו רוצים את העם שלנו. הנפלא, המתגייס, העם ששם מאחור את הקשיים והמחלוקות וגם אם הוא זוכר אותם הוא לא מתנהל על פיהם בעת הזאת. עכשיו חשובה האחדות ולפי זה פועל העם הנפלא שלנו.

עלינו לזכור כי אמנם עברנו זוועות שהדעת לא מכילה אותן. ישנם זמנים שבהם אנחנו חסרי אונים, אבל היכולת לקום מהם היא הגבורה הגדולה ביותר. עלינו לזכור כי איננו קורבנות חסרי אונים, אנחנו בוחרים לחיות בארץ שלנו, לחזק אותה, לאמץ אותה אל ליבנו ולדעת כי היא שלנו ואנחנו ננצח, פשוט כי כאלה אנחנו ואין לנו ברירה אחרת.

קישור לרכישת הספרים "פסיפס אנושי" (הוצאת צמרת) ו"מחול התודעה והנפש" (גלילי הוצאה לאור) מאת נטע ענבר סבן:
https://neta-inbar-saban.com/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/