מאמר:

                              ספרות   בעת   מלחמה/ עמיקם יסעור

 

 

יש להבדיל בין ספרות הנכתבת בעת מלחמה לבין ספרות הנכתבת לאחריה.

סופרים שכתבו יצירות מופת אנטי מלחמתיות לאחר מלחמת העולם הראשונה : רימארק, האשק, ארנולד צוויג, סלין, טרמבו, בארביס ואביגדור המאירי. אלו אולי היצירות האנטי מלחמתיות הבולטות בכל הזמנים פרט למחזות "ליזיסטראטה", ו"השלום שכתב  אריסטופאנס . ברכט כתב את אימא 'קוראז וילדיה כ- 300 שנה לאחר מלחמת שלושים השנה שהסתיימה ב 1648. בוודאי נכתבו גם יצירות על מלחמה מקיפה וגדולה כמו מלחמת שבע השנים שהסתיימה ב 1763 ,אך לא ידוע לי. על ספרות אנטי מלחמתית כזאת.

על ספרות אנטי מלחמתית במלחמת העולם הראשונה ראו בספר העיון של מישקה בן דויד "מפלשת עד צקלג הרומן של מלחמת העצמאות"  "הוצאת ספריית תרמיל וגם בספרו של אבנר הולצמן על אביגדור המאירי.

 

בעת מלחמת הראשונה נכתב בין היתר המחזה של סטפן צוייג  , "ירמיהו ",שעורר סקנדל. הקברט הסאטירי של חנוך לוין  ,"מלכת האמבטיה" נכתב בשיא מלחמת ההתשה .הקברט שלו ,"הפטריוט" שנכתב בימי מלחמת לבנון הראשונה. השבוי וחירבת חיזעה נכתבו זמן קצר לאחר מלחמת השחרור.

 

ב 1983- בעיצומה של  מלחמת לבנון הראשונה הופיעו שתי אנתולוגיות של שירה :י  האנתולוגיה על מלחמת לבנון ששמה "ואין תכלה למלחמות ולהרג " בעריכת חנן חבר ומשה רון בהוצאת הקיבוץ המאוחד .האנתולוגיה "חציית  גבול "בעריכת יהודית כפרי,  הוצאת ספריית פועלים. הראשונה היא בולטת יותר וגילתה את כוחו הרב שלש לאור וכן את המשורר רמי דיצני. והיו בה גם שירים מתורגמים ופרקי עיון.

 

כמו כן יש לציין כמה שנים לאחר מלחמת לבנון את הופעת האנתולוגיה העיונית "גבול הציות" בהוצאת סימן קריאה ובעריכת יהודה מלצר. אנתולוגיה על סרבנות מצפון הכוללת גם הוגים מן העולם  מן העולם בהשראת תנועת "יש גבול".

 

בעת מלחמה נכתבים לרוב שירים לפעמים מחזה . הסיפורים והרומנים מגיעים לרוב מאוחר יותר

 

המשפט המעצבן , "כשהתותחים  רועמים המוזות שותקות," בא גם לסתום פיות. בת דודו היא אמירתו של עמירם ניר בלבנון 1982  "שקט יורים".  ולמי שלא מקבל את התקפתי על אמרה זו אציע אמרה אחרת מקורית -  " כשהתותחים רועמים האינטלקטואלים מדברים". אישית עייפתי מהסיפורים על בגידת האינטלקטואלים של ז'וליאן בנדה של מאקר לילה , של "האל שהכזיב" של היסטוריונים שאני מעריץ כמו:  אבינרי, טלמון, אוחנה זנד ועוד. 

טענת" כשהתותחים רועמים " נוסעת כעת  מאותו צורך שבטי של אחדות. וכאן המקום לברר מה טיבה של אחדות זו . ב 2023 זוהי חוצפה מצד מחנה אחד או מצד השלטון לתבוע אחדות מוחלטת בעת מלחמה המלחמה הזאת פרצה 9 חודשים לאחר פעילות ממשלתית מתישה אשר קרעה את העם.

 

כעת נכתבים שירים רבים המבטאים את הכאב על הזוועה. אני חושב שרבים מהם  לא ישרדו בגלל הפתטיות שלהם. לא כל אחד' הוא ביאליק שיכול להגיב ממרחק קצר על פרעות קישינב ביצירות מופת.  השירים גם  לא עומדים בסטנדרט של פחות מזה. אני מדבר על הפייסבוק. במוספים הספרותיים יש סינון וכותבים משוררים בולטים. שם זוהי אופרה אחרת. יש הטוענים כי שירים ביקורתיים פוגעים במורל ובאחדות. שירים במלחמה נכתבים ספונטנית ללא פרספקטיבה. יש בכך יתרון אך יש בכך גם חיסרון .

יש בעיה במידת הרגשנות כי שירה בת זמננו היא במידה רבה גם פרי השכל. יש גם הקושי להכיל את הזוועה. תיאודור אדורנו כתב כי לאחר אושוויץ מן הנמנע לכתוב שירה ובכל זאת נכתבו שירים רבים והופיעו אנתולוגיות שונות של שירה. גם של הדור הראשון וגם אנתולוגיה שערך עודד פלד  בן הדור השני "כותנתי הצהובה" . אנתולוגיה על שם ספרה הראשון של רבקה מרים. שגם היא בת הדור השני והופיע ב 1966  .

 דומה ששירים רבים הנכתבים על המלחמה הנוכחית עומדים בסימן שני רגשות יסודיים : התדהמה והכאב. 

 

מלחמה היא אירוע פוליטי וברור כי שירים ביקורתיים ינקטו עמדה פוליטית והדבר לגיטימי בהחלט לאור הנסיבות הקשות והמחלוקת. משורר לאומי יכול לאחד את העם בשירתו בעת מצוקה. משוררים אחרים אינם חייבים בכך.

 

נודעת חשיבות גם לכתיבה עיונית. מסות ומאמרים על המלחמה פרי עטם של דויד גרוסמן ויוצרים אחרים תורמים  לחשיבה הביקורתית

 

.