רשמי מסע ליסבון

צביה ויצמן כספי

צילום: צביה ויצמן כספי 

לפני שש שנים הייתי בפורטוגל במסע בן כ10 ימים ומאז אני יודעת שאחזור לשם. כמו חוטים נסתרים מושכים אותי לרחובותיה המכושפים של ליסבון. רציתי שוב לנסות לאתר מומרים, ללחוש להם על עברם, לברר מה הסוד של מרינה פינטו ולהמשיך את השיחה עם מוכרת הבדים. לברר את מקור האגדות האורבניות שנלחשים  בבתי הקפה הסמוכים לחנויות הספרים היפים באלפאמה

.הפעם מתוך הכרת השטח.

 

טיסת אל על ישירה, סוף אוגוסט, יש עיכוב. בשל פקק אווירי או עומס טיסות. ופספסתי את ההגעה לליסבון בשעות האור. וגם מתוך החושך בהק בנוכחותו גשר המיתרים הארוך ביותר על שמו של ואסקו דה גמא, ממגלי הארצות החשובים ביותר. כשחזר ממסעותיו, פורטוגל הפכה להיות מדינה חזקה ועשירה. בניינים דמוי אוניות ופסלי עוגנים בכל פינה

חייכתי לעצמי, כמו אני פוגשת חבר מפעם. קלוואטרה, כמו בכניסה לירושלים. אותה נסיעה במעלה שדרות העצמאות של הפורטוגלים. נדמה שכל מדינה יוצאת לעצמאות מתישהו. נהג המונית לא מדבר אנגלית, הרדיו אצלו משדר כדורגל.

המלון באזור סולידי .רחוק מהמולת הדאון טאון. לכאורה במרכז. רחוק מהנהר ומהמרכז הססגוני. פקיד הלילה המתלמד התנהל בעצלתיים איבדתי את סבלנותי והחלטתי לא להישאר פה מעבר ליומיים שבוקינג מחייב. עם כל הכבוד לכוכבים, לפרקט, למהגוני לסדינים הנעוצים למיטה

כעבור יומיים עברתי למלון קטן מקסים נטול כוכבים ויקר יותר. XLRossio סמוך לשער אוגוסטה, מרחק צעדים

 

ליסבון עיר מרגשת. בסוף מערב. מוקפת ים ומרהיבה בנופיה. מכונה ״עיר שבע הגבעות״ כמו רומא. הרים סביב לה:  חומות, טירות, ארמונות ומבצרים מלחמות כיבושים ספנים, מגלי ארצות, מלכים ואגדות. כל החומרים מהם יוצרים אגדה. נהר הטאז׳ו הנשפך לאוקיינוס צעיף חינני כחול לצווארה. המעגן מתקשט בשחפים בתנועה מתמדת.

‏Praça do Comércio

לפני עידן המטוסים במקום זה עגנו ספינות ומלכים ורוזנים פסעו ברחבה המרוצפת אבן לארמון.

בלב הכיכר ניצב גאה פסלו של המלך ז׳ואו הראשון מי ששמר על עצמאותה של הממלכה במאה ה14.

משער אוגוסטה, ימצא עצמו התייר העכשווי זורם במעין נהר אנושי שוצף חיים. המוני תייריםץ מסעדות, חנויות, אומנים, נגנים. הפנינג מרהיב ורחש חופש מפעים. הפוסעים בשדרה היפיפיה צועדים על פסיפס אבני גיר ובזלת מעשי ידי אדם. מדרכות העיר מסותתים ריבועים קטנים מה שמקנה למדרכות מראה מבהיק וחגיגי

 

הפעם אני פה להוציא דרכון אחרי תהליך ארוך שנים. המטרה הושגה לאחר תיאום ותשלום ביעילות ביורוקרטית. והנה אני בעלת ת. זהות ודרכון פורטוגלי. למה אני צריכה את זהה… שיהיה במגירה. סוג של צדק פואטי

היום השלישי, סיימתי הליכים בירוקרטיים, מצויידת בזהות פורטוגלית, בצ׳ק אין במלון הבוטיקי. הכל מתנהל, הצוות מסביר פנים. החדר אומנם קטן אך נקי וחלון ענק. הסדינים לבנים WiFi יש פירות ויין והתבייתי בחדרי לשבוע הקרוב

הצטרפתי לסיור ״חינמי״ אחד מרבים שמארגנת חברת פורטוגו. כל שנדרש זה להירשם מראש ולהינות ממדריכים ישראליים צעירים נעימים המספרים בעברית את רזי העיר ואנשיה. הסיור הראשון שבחרתי ״ליסבון הקלאסית״. המדריך, מוסיקאי צעיר שחי בליסבון כבר כמה שנים, אוהב אותה ומכבד את עברה. נפגשים בכיכר הקומרסיאל, שהיא חצר ארמון המלך. פסל מורם, מבטו לימין, רכוב על סוסו רגלו מונפת, אות וסימן שחזר מן הקרב מנצח

בד״כ שער נצחון זה נצחון בקרב. פה הניצחון מסמל את ניצחון האדם על הטבע, המסעות הימיים והבניה אחרי רעידת האדמה 1755. רוב בתיה של ליסבון נבנו מחדש לפני כ300 שנה בסימטריה אדריכלית מרהיבה מהשדרה דרך שער אוגוסטה, ניצב המונומנט ומנגד הנהר. מאות שנים של מסחר ימי וגילויים העצימו את השלטון.

בזכות המלך ג׳ואו הראשון ובנו אנריקה הספן, שצלחו את ג׳יברלטר, כבשו את צפון אפריקה ובכך נפתח נתיב המסחר לאפריקה. והחל עידן התגליות ופורטוגל היתה למעצמה ימית.

 

מאז לכאן ועכשו, אנחנו בשדרות אוגוסטה

מתהלכים על פסיפס שהוא שילוב גיאומטרי של חמסה והקלשון של פוסידון אל הים.

מדרכות הפסיפס זו האומנות שלהם. הם שומרים על המסורת מאות שנים. שלא כמו בתל אביב עשרות שנים הייתה כיכר מלכי ישראל ושינו את שמה. אם תרצו להוציא פורטוגלים מדעתם תגידו להם צאו מהמסורת…! המדרכות היפות יכולות להיות גם מפגע, לדבריו, בימים גשומים יש סכנת החלקה. לכן נשות ליסבון נטשו את הסטילטו ועברו לסניקרס…הפסיפס לא מאפשר נגישות לתשתיות שמתחת. פה לא קודחים. מסירים בידיים, מתקנים וסוגרים. כמו ניתוח כירורגי. הוא מעיד על עצמו שהוא בר מזל שנטמע בתרבות המכובדת והמכבדת שלהם.

 

בדרך אל העיר העתיקה מאחת הסמטאות היוצאות משדרות אוגוסטה ניצבת בגאון ״המעלית״. העירייה מנגישה מדרגות נעות ומעליות רחוב לטובת התושבים. אבל זו מעלית אחרת, מגונדרת. היא אתר תיירות. עולים אליה לרגל. מבנה אדריכלי יפה יצוק ברזל עם עיטורי זהב נבנה ב1901 בסגנון ניאו גותי ע״י יד ימינו של גוסטב אייפל ואכן יש אלמנטים שמזכירים  את מגדל האייפל. בין כיכר קארמו Carmo שבאזור שיאדו Chiado לאזור הבאישה. תור ארוך של תיירים ישלם 5 יורו לתצפית מרהיבה וגם כדי להצטלם סלפי על רקע מפגש רחובות תלולים כשברקע עובר טראם צהוב. ואז יש לך פריים מושלם של ליסבון לאינסטגרם.

 

  Praça do Rossio

אם גמעתם את אוגוסטה שממנה יוצאים רחובות ציוריים מימין ומשמאל תמצאו את עצמכם

במרחב מרוצף לובש ופושט צורה כמו היה במה גדולה פעם מארח שוק אוכל למחרת דוכני אומנות או מופע מוסיקלי. מעל לכל תראו את מצודת המורים שעל גבעת סנט ג׳ורג׳ הנוגעת בשמיים אדומים במיוחד הערב. משם שאב דיסני השראה לסרטי דיסני. המקום שוקק חיים. מסעדות דגים, בוטיקים המציגים מלבושים בצבעים עזים על בובות ראווה שחורות. נעלי השפיץ חזרו לאופנה ואפילו בנטון מתגעגע לעבר, סמל הפלבוי מופיע אצלו על כל דגם. במרכז הרחבה לוחם עם סוס רגלו הימנית מונפת כלומר המצביא והסוס שבו בשלום מהקרב. מנציחים את המנצחים.

 

אלפאמה אלחמה,

 השכונה העתיקה ביותר. אזור מפתיע אוצר בתוכו מהכל, היסטוריה ומודרנה, אדריכלות ואומנות אוכל ואופנה.

סמטאותיה צרות ונפתלות והיא מזמנת הפתעות כמו במשחק מבוכים, חיפשתי דרקונים. לא נראו בסביבה. בכל קצה רחוב אתה נדרש לבחור בין ימין לשמאל הכל קורץ, ההליכה מבטיחה מסע בזמן. לתקופת שלטון המורים בין המאה ה8 למאה ה12. סגנון הבניה האריחים הצבעוניים. יחסי השכנות האופייניים לתרבות הזמן והמקום שהיו. מסחר סמוך לבית מלאכה קרוב לבית קפה ולבית. האזור נקרא אל חמה בשל המרחצאות שהיו בה. תלול וגבוה שרד את רעידת האדמה מ1755 אלפאמה נותרה עדה, כמו דוקומנט היסטורי נאמן לספר את סיפורה. היום הולם לה בתי קפה מודרניים, על רקע בתי אבן ישנים ויפים, כתובות גרפיטי חנויות מעצבים, גלריות מוזיאונים, מוסיקאיים בכיכרות. ההליכה בה מייגעת, אתה מחפש מקום לנוח בו ואין. אז התיישבתי בבית הקפה העתיק ״ברסילרייה״ שהמשורר פרננדו פסואה נהג לפקוד מידי יום. פסל יצוק בדמותו יושב נינוח, רגל על רגל מזמין אורחים להצטרף לשולחנו. גם אני הצטרפתי. רבים מצטלמים לידו מבלי לדעת מיהו או לנסות להבין שורה משיריו (במאמר שקראתי מצוין כי יש תיעוד מטופס שמילא פסואה על תולדות חייו ובו ציין: ״בין אבותיי היו יהודים ובני אצולה״) והקפה פה יקר.שווה. זה זמן מנוחה. פה אין צורך לקיים את הפסוק, הסר ישן בפני חדש. הם מסונכרנים בנעימות ובחן

לאלפאמה כדאי להגיע ללא תוכנית מוגדרת, בסופשבוע נגנים וליצנים קבצנים וכייסים מתקבצים בה. תנו לרגליים וללב להוביל אתכם.

 

הפנתיאון של ליסבון נבנה מיד אחרי שלטון המורים. זהו המבנה הנוצרי הראשון מעין הפגנת נוכחות של הכנסיה הקתולית. קבורים בה ספנים, מלכים, קדושים, מרטירים פרננדו פסואה ואמיליה רודריגז בין היתר.

סגנון הבניה משלב גותיקה ורנסנס.

 

ביקור בכנסיה השרופה ״סנטו דומינגו״ בדיוק כשהעוגב מנגן. בריפ מידע על מה שאירע פה לפני 500 שנה. כשאחד המומרים בדרשה העז לערער על דיברי הכומר, נעשה בו לינץ׳ ההמונים. זמן מה אחרי, הכנסיה עלתה באש, עדיין ניכרים בה צלקות אש על הקירות. ואלפי יהודים הומתו במקום. לזכרם הקימה עיריית ליסבון מונומנט צנוע

סיפורם של האלפים שהומתו במקום מתומצת על אבן מעוגלת. כל מדריך מסביר לקבוצה

שלו גירסה מפוזיציה. אני בסקרנותי מתגנבת כתלמידה שלא מן המניין לקבוצות נוספות.

 

קרון 28 מוביל את הנוסעים מהעיר התחתית למצפה ולהיפך, העדפתי לרדת רגלית לאמץ שרירים. הירידה תלולה מאוד, המעבר צר נצמדתי לקירות כשבדיוק היה קרון שעולה וקרון שיורד. בקצה נחשפתי לשדרה רחבה יפיפייה

״הבולוור דה ליבררדדה״ Avenida da Liberdade שדרת החירות. השדרה הראשית החוצה את ליסבון מזרח מערב מדרום לצפון, מרובת נתיבים, נדיבה וחסה על הולכי הרגל מעט רוכבי אופניים ודו גלגליים נראים בעיר הגבעות.

שדרה נבנתה בהשראת השאנז אליזה הפריסאי. נטועים בה עצים רבים. בקצה העליון פארק לכל אורכה מזרקות שבילי הליכה וחנויות מעצבים. הפורטוגלים אוהבים את התרבות הצרפתית. ההליכה בשדרה מוצלת ונינוחה. בכיכר ניצב פסלו של מרקש דה פומבל - ‪Parque Eduardoאדריכל שבנה את העיר. מהכיכר צפונה, פארק וגנים

 

מטפסים לתצפית.המראה מפעים. אני מבקשת לנצור את הרגש מרחיב הלב

מורו דה סאו פאולו Morro de São Paulo, "הגבעה של פאולוס הקדוש. אחת מ7 הגבעות. מתחנת הרכבת של Rossio, העיר יורדת בשיפוע עד לקו המים של הנהר הנקודה הכי גבוהה. רואים את העיר את הגשר וזה בחינם. מפה רואים את השאנז אליזה של ליסבון שדרות דה ליברדה. כמו בכל כיכר מתויירת. גם פה נגני רחוב, מסעדות.

הזמר מנגן ושר No women no cry… ואחר כך מבטיח הכל יהיה בסדר Everything will be okרגע של שקט והוא עובר ללאונרד כהן ומזמין את אהבתו , ריקדי עימי Dance me to the end of love והוא לא ידע על הרקע המצמרר של השיר.

ונח ללגום מכוס הבירה שלצידו. התיירים מתרחקים שלא לזרוק מטבע לכיסוי הגיטרה. על הגבעה שקט. איוושת העלים הרוקדים שרוח הים מביאה לוקחת אותי לסתו הקרב.

 

 מפה הכי נכון לסיים סיור קדושים והיסטוריה אדריכלות ומיתולוגיה בשוק הפישפישים שתקליטים ובגדים משנות ה80-90 הם הישן של בני דורי...

ואני תוהה ומשתפת את בן שיחי האקראי, מה היו אומרים פרננדו ואיזבל אם היו קופצים לביקור בליסבון של 2023.

המשך יבוא