סיפור:

שש בש/ צדוק עלון

חבריא, תשמעו סיפור על אולימפיאדת שש-בש...

במילואים במוצב בבקעה (40 דקות מירושלים ורבע שעה מגיהינום, בגלל החום והאין-צל והמזגנים המעפנים של הצבא לפני שלושים שנה...) חברי המילואימניק דוד משה (או משה דוד... לא זוכר...) ביקש להעביר את הזמן (העומד... תמיד הזמן עומד במוצבים...) והפציר בי לשחק עימו שש בש.

בכלל אני זוכר שזה התחיל מכך שהוא ביקש לרתום אותי למשימה – ארגון אליפות שש-בש בקרב המילואימניקים, "אולימפיאדת שש-בש" כך קרא ליוזמתו.

עודדתי אותי למען לא ירפה מיוזמתו, אך לא מיהרתי להסכים לשחק עימו (לא הייתי בראש של שש-בש; קראתי צ'כוב במילואים...), אך הוא ניסה בכל דרך ובסוף אמר לי כך, "17 שנה לא ניצחו אותי בשש בש". אני הבנתי שכך הוא רוצה לגרות אותי ועל מנת לא לאכזב אותו "שיחקתי" אותה כאילו הוא הצליח לשכנע אותי ואמרתי לו, "אז בוא נשחק".

אני נשבע שעשיתי הכול על מנת להפסיד... ניסיתי בכל כוחי להפסיד (רציתי שגאוותו על ה-17 שנה לא תיפגע), אבל  למרות כל נסיונותיי להפסיד - ניצחתי משחק אחר משחק. תאמינו לי שלא הייתה שטות אחת שפסחתי עליה והכול על מנת להפסיד, אך כאילו ירד הניצחון מן השמים, ולא הפסקתי לנצח...

כשהתוצאה הייתה 74:3 לטובתי התעייפתי וסיכמנו שזה יהיה המשחק האחרון הקובע, כך שאם הוא ינצח ייחשב הדבר כאילו  ה ו א  זכה בכלל המשחקים (הוא היה כל כך מדוכא עד שהסכים להצעה המשונה הזו שלי...).

והנה אני עושה את כל השטויות על מנת להפסיד ושומו שמים - הקוביות תמיד לזכותי...

הסוף היה שנשארו לו שתי קוביות להוציא, האחת על ה'שלוש' והשנייה על ה'אחת', ולי ארבע קוביות על ה'שש'. תורו לזרוק והוא כבר מחייך שניצח אבל... יצא לו 2:1 ועל כן נשארה לו קוביה. אני משליך ומתפלל שלא ייצא לי 6:6 כי רק בזאת אנצח... והנה הקוביות מתגלגלות ומתגלגלות ומתגלגלות ו... שומו שמים והשימוה -- 6:6...

מסכן דוד משה (אולי שמו היה דוד חיים... לא זוכר); במשך כל אותם מילואים לא ביקש אפילו פעם אחת לשחק עימי.

במילואים הבאים (לאחר שלושה חודשים... במוצב שכן...) שמעתי את דוד חיים (או דוד יוסף... לא זוכר) מספר למילואימניק החדש שהצטרף לפלוגה (שלמה חיים או שלמה דוד) שעשרים שנה לא ניצחו אותו בשש בש...

אני זוכר - וזוכר היטב - את ההתעצבות שהתעצב אל ליבו דוד משה (דוד חיים?), ועד היום אני מצר על כך שגאוותו נפגעה, אבל לא מזמן קראתי באיזה מקום שבצה"ל שוקלים לארגן טורניר שש-בש למילואימניקים, והתנחמתי כי אני משוכנע שידו של ידידי המילואימניק בדבר...

ואני? אני למדתי דבר חשוב: ככל שאני רוצה יותר להפסיד כך אני יותר מנצח...