מאמר:

החצב כנביא הגשם, מחווה לתחזיותיו של מאיר שלו/ אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב

 

מבוא

בספרות הבוטנית מקובל לכנות את צמחי הבצל והפקעת הפורחים ללא עלים, בסוף הקיץ, בכינוי "מבשרי הגשם" או "מבשרי הסתיו". נראה שהביטוי "מבשרי הגשם" מופיע לראשונה אצל אליעזר שמאלי (1948:6), המכנה כך את הגיאופיטים הפורחים באוקטובר (תשרי). יהושע אביזהר (1937:11), כינה אותם בשם "מבשרי החורף", ואילו את אלו הפורחים בנובמבר-דצמבר (מרחשון) הוא מכנה "בני היורה".

בכרזה שהפיקה ההסתדרות הציונית (1955?) בשם "מבשרי הגשם" מתוארים כמה פרחי סתיו (עם עלים) וגם חצב ללא עלים (איור מס' 1). (https://www.palestineposterproject.org/poster/the-forerunners-of-the-rain) לא ברור לנו מתי הופיע לראשונה הביטוי "מבשרי הסתיו".

בכל מקרה החצב נחשב כסמל המובהק של סוף הקיץ וההיערכות לסתיו. כבר בגן הילדים נהגנו לדקלם "החצב פורח, הסתיו אורח והקיץ בורח". זיוה בן-פורת (1991:21), שחקרה את הסתיו בשירה העברית, מצאה שכאשר נתבקשו ילדים ובני נוער לרשום במהירות את עשרת הדברים העולים בדעתם כאשר הם שומעים את המילה "סתיו" - זכה החצב במקום הראשון אצל ילדים ובמקום השלישי אצל בני 15 ומעלה. מסקנתה החד-משמעית היא: "החצב נחרת אפוא בזיכרון, כקשור לסתיו"... אולי אין בכך ממידת ההפרזה לכנות את החצב כ"סמל לאומי של הסתיו" לאור כיכובו בבתי הספר בארץ בכל שיעורי הטבע.

הקישור לפריחת החצב והערכת הגשמים בעונה הקרובה תואר לראשונה, בעברית, על ידי אפרים וחנה הראובני בשנות הארבעים למאה שעברה (ראו להלן) ומאז רעיון זה נעשה נחלת הכלל, לדוגמה,  מעיד יהודה עמיחי:

 "שוב חצב. אתה מביט בו

במבט חטוף, כאדם בשעונו

בלי שהתכוון לכך. יפים המקומות הקדושים

בהרי יהודה שעננים באים להם ממערב.

עננים כאלה הופכים אותך לנביא – יהיה גשם

לשעת נבואה קלה, בלי יסורים."

 (יהודה עמיחי / סתיו בהרי יהודה. מאחורי כל זה מסתת אושר גדול , עמ' 63)

 

ברשימה זו נעסוק בהיבטים הקשורים בתכונות עמודי הפריחה של החצב, שפעת הפריחה וחיזוי טיבה של עונת הגשמים הקרובה כפי שהם משתקפים בשמותיו הערביים של החצב בארץ. זאת, לאור הספרות וכמחווה לדבריו של מאיר שלו על פריחת החצב וחיזוי הגשמים.

 

החצב פורח שלוש פעמים?

כבר תיאופרסטוס, הבוטנאי היווני (371-287 לפנה'ס), העלה את הרעיון שיש קשר בין פריחת החצב לגידולי השנה הבאה. לפי מקור זה החצב פורח שלוש פעמים, הראשונה מציינת את העונה הראשונה של הזריעה, השנייה את אמצע העונה והשלישית את סוף העונה (בסתיו ובתחילת החורף), כך בהתאם להתרחשות פריחות אלו, יופיעו הגידולים. (Theophrastus, Inquiry, VII,xiii,6).

לפי תיאורי ה- skilla (כך נקרא החצב ביוונית) אצל תיאופרסטוס. ברור שהוא הכיר היטב את הצמח המכונה חצב מצוי, את מבנה הבצל, העלים, אופן הצמיחה הפריחה ואת העובדה שהוא פורח ללא עלים (Negbi 1989:24). מידע זה שולל את האפשרות שהמדובר בשלושה מיני צמחים המכונים באותו השם אך הפורחים בעונות שונות כפי שהוצע על ידי אחד החוקרים (Jermyn 1951:58). לאור זאת עולה הבעיה לאלו "שלוש פריחות" התכוון תיאופרסטוס.

 לפי משה נגבי המדובר בשלושה גבעולי פריחה היוצאים מאותו הבצל ((Negbi, 1989:24, נציין כי במאמר המוקדש לאופן הצמיחה של עמוד הפריחה של החצב לא מוזכרת כלל האפשרות שקיים יותר מעמוד פריחה אחד (Mitrakos et al., 1974) וגם לא ידוע לנו על תצפיות או אזכורים בספרות ליותר מאשר עמוד פריחה אחד לבצל. לאור זאת נראית מאד ההצעה של תיאודורה פטנידו (10.3.23, מידע אישי) שהמדובר בחלקים שונים של אותה התפרחת התחתון, האמצעי והעליון. בכל עמוד פריחה אפשר לראות, כדי מהלך הפריחה פרחים בשלושה מצבים: פרחים נבולים, פרחים פורחים וניצני פריחה ( איורים 2 ו-3) אך אין בכך משום "שלוש פריחות" נפרדות. עוד אפשרות היא שבקבוצה צפופה של חצבים (שמוצאם מאותו בצל האם) יפרחו כמה עמודי פריחה, סמוכים, שמקורם בבצלים שונים.

תאופיק כנעאן, חוקר הפולקלור הפלשתיני, מדווח שהפריחה עשויה להתרחש בשלוש עונות שונות (הנקראות רבטאת ربطات או ברוג' بروج). אם העונה הראשונה מסומנת על ידי פריחה שופעת זו סגולה ליבולי החורף. פריחה שופעת ברבטה השלישית היא סימן טוב לגידולי הקיץ (Canaan 1928:133). בעוד דבריו של כנעאן דומים למובא אצל תיאופרסטוס, מעידים אפרים וחנה הראובני : "...לא שמענו, כמעט, שהערבים יחלקו את הפרחת החצב לשלוש עונות, כמו בדברי תיאופרסטוס, כי אם במקומות בודדים בהרי אפרים. הם יחלקו בכלל את הפרחת [כך במקור] החצב לשניים ואומרים: אם יפריח יפה חלקה התחתון - סימן יפה הוא לתבואות החורף, ואם חלקה התחתון יצליח - אות הוא לברכה לתבואות הקיץ...." הראובני והראובני (1938:369). אביו (יליד 1904) של המחבר השני של רשימה זו, סיפר לו ששמע בילדותו מזקני הכפר שהפריחה לאורך העמוד מלמדת על כמות הגשמים באותה עונת גשמים הקרבה. תחתית העמוד מלמדת על חודשי החורף הראשונים והחלק הגבוה של העמוד מלמד על חודשי סוף עונת הגשמים.

 

שפע הפריחה וכמות הגשם הצפויה

אישבילי (עמ' 438) שפעל במאה ה-13 בסביליה שבספרד, מציין שפריחה רבה של החצב מעידה על שנה ברוכה וגורמת לאנשים להיות אופטימיים.

מקור מקפריסין מוסר שעבור החקלאים תפרחת החצב היא סמל לחיזוי מזג האוויר בחורף הבא (כלומר כמות הגשמים), אם הפריחה שופעת ובעלת עמודי הפריחה חזקים ובריאים וייצור הזרעים מרובה - הם מאמינים שתהיה שנה טובה לחקלאות (2000:503 Zanettou-Panteli).

במלטה, האיכרים הזקנים אומרים שאם עמודי הפריחה של החצב זקופים וארוכים אז תהיה שנת גשמים טובה, אבל אם עמודי הפריחה לולייניים, עקומים ודי קצרים אז תהיה שנה יבשה. מוסר המידע מעיר "לעתים ראיתי את שתי הצורות באותו אתר" (סטפן מיפסוד, מידע אישי, 10.4.23). שני מקורות אלו משלימים היטב את הערתם של הראובנים: "....ועוד יש אומרים, שאם קנה התפרחת של החצב יתכופף יפה ויזדקף חזרה סימן הוא לשנה טובה (יש קנים בחצב שאינם מזדקפים חזרה, משום שכרסם אותם זחל החצב) הראובני והראובני (1938:369).

 

שמות החצב וחיזוי עונת הגשמים

 

 הראובנים כבר העירו: "בגלל התעוררות החצב לפריחה מיד עם התחדשות השנה לרוויה היה החצב לעובדי האדמה למבשר השנה אם תהי גשומה או שחונה... הערבים שבארץ ישראל-משני עברי הירדן- מאמינים שהחצב הוא סימן לשנה" (הראובני והראובני 1938:369). בכתביהם (הראובנים 1938 ,1941) הם מביאים את השמות הבאים הקושרים בין פריחת החצב לגשמים:

1.    "קנה הרטיבות" (עוּד אֶלְרַי, عود الرّي) הראובני והראובני (1941:139, 1938:298).   הראובני והראובני (1938:299) ציינו כי המילה 'רי', מציינת רטיבות ומצויה בעברית המקראית: "אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ" (איוב ל"ז י"א). רשמנו שם זה, פעם אחת, בחוף הכרמל (מוחמד אחמד חסן סעידה, בן 100. שיך בורייק. חוף הכרמל 21.8.80). שם זה ידוע גם מירדן

http://royalbotanicgarden.org/plants/urginea-maritima-squill

 

2. "קנה השקיה" (קַצִ'יבְּ אֶלְרַי, قضيب الرّي) הראובני והראובני (1938:298, 1941:139)

3 "אות השנה" (דַלִילְ אֶ-סִנִה", (دليل السنة) - הראובני והראובני (1938:369,1941:140).

4 "מאזני השנה" (מִיזָאן אֶ-סִנִה, ميزان السنة); "אשר על פי אותותיהם ישקל גורל יבולי השנה הראובני והראובני (1938:369).

5 "מאזני האיכר" (מִיזָאן אֶלְפַלָּאחְ, ميزان الفلاح) "מאזני הזרע לשנה" (כך במקור) הראובני, והראובני (, 1941:140,1938:369).

6 "המורה על הגשמים" (דַלִילְ אֶלְאַמְטָאר, دليل الأمطار). "דליל אל- אמטאר" (שם זה שמענו ברבת עמון, הראובני והראובני ,1941:140,1938:369).

הראובנים (1941:139 ) מציינים, במפורש כי את השמות 1, 2 הם שמעו ב"בעבר הירדן מזרחה" .לפיכך משתמע  ששאר השמות נרשמו ממערב לירדן.

אורי אליאב (מידע אישי, (16.6.80), שמע מפי הבדואים בעמק הירדן התחתון את השם "מִיזָאן אֶלְרַי" (ميزان الرّي) כלומר מאזני הרטיבות ולפי  דבריו "הבדואים טוענים שאם התפרחת ארוכה-תהיה שנת ברכה ומכאן שם החצב. הערבים ממשילים את החצב למעין ברומטר שימדוד אם השנה שנת גשמים היא או שנת בצורת".

המחבר השני, של רשימה זו,  שמע, בירדן, את השם זַנְבּוּט אֶ-רַיְ زنبوط الريّ (זנבוט = עמוד פריחה. שם זה שכיח כאשר מדברים על עמוד הפריחה של בצל הגנּה).

 

 

 

 

 

 

 

אחרית דבר

מאז ימי תיאופרסטוס שימש החצב כ"נביא גשם" כאשר בארצות שונות במזרח הים התיכון הושם דגש על היבטים שונים בתפרחת החצב. תיאופרסטוס מדגיש את מהלך הפריחה אותה הוא מחלק לשלוש עונות ובעקבותיו גם תאופיק כנעאן בעוד הראובנים מדווחים על שתי עונות. לפי התצפיות בארץ משלנו ומשל אחרים לא נראה שאפשר להבחין באותו עמוד הפריחה ב"שלוש עונות" נפרדות.

אישבילי (שחי בספרד במאה ה-13) היה, ככל הנראה, הראשון שקישר בין עוצמת הפריחה של החצב וטיבה של עונת הגשמים הקרבה. בקפריסין מדגישים את שפע הפריחה ואת ייצור הזרעים, בעוד במלטה מקנים חשיבות לגובהו וזקיפותו של עמוד הפריחה. במחקר שנערך בקפריסין בשנות ה- 70 למאה שעברה מדווחת החוקרת שהכפריים מחשיבים את החצב כברומטר (כך במקור) של מזג האוויר, אך ללא פרטים נוספים במה המדובר (Arnold, 1985:1619).

אפרים וחנה הראובני (1941) מציינים ששה שמות הקושרים את החצב לחיזוי כמות הגשם, רק אחד, ככל הידוע לנו, רק השם עוּד אֶלְרַי (عود الرّي ) מופיע בספרות מירדן. את הפער הזה, מדוע שמות אלו אינם מופיעים בשום מקור אחר הידוע לנו, אפשר להסביר בשתי סיבות: שמות צמחים עשויים להיות מקומיים, לפעמים אפילו לכפר מסוים (הראובני והראובני, 1941:140) ולכן אפשר שלא להיתקל בהם ולכן לא יופיעו בספרות. עדות מסייעת לדעה שעדיין קיימים שמות מקומיים ונדירים  היא  כך שהמחבר השני  שמע את השם ז"ַנְבּוּט אֶ-רַיְ  زنبوط الريّ"(בירדן) ומפי אורי אליאב רשמנו את השם "מִיזָאן אֶלְרַי ميزان الرّي" (בעמק הירדן התחתון)  - עד כמה שידוע לנו שני שמות אלו לא תועדו עד כה.  מידע רב שנאסף בארץ לפני כ-100 שנים הולך ונעלם בשנים האחרונות, אפילו באותו הכפר בו תועדו אותם הצמחים בעבר (Hanna et al., 2022). נוסיף על כך את העובדה שעד שכמה שידוע לנו עבודתם המקיפה של הראובנים (1941) היא היחידה שנעשתה על החצב ושמותיו.

במילון השפה הערבית האנדלוסית (2022:18 (Corriente,  השם היחידי הנתון עבור החצב הוא "אישקיל" أشقيل הגזור מהשם היווני Skilla. המסורת, הקושרת בין פריחת החצב וחיזוי הגשמים, כפי שציין אישבילי, אינה מוכרת כיום לא בספרד (גוירמו בניטז, מידע אישי 23.5.23), לא במרוקו (יאסין מקלאך, 27.5.23) ולא ברחבי המזרח התיכון (שהינה גזנפאר, העורכת הראשית של צמחיית עירק ב-Kew Garden, מידע אישי 12.5.23).

ככל הנראה, שהאמונה שפריחת החצב עשוי להעיד על עונת הגשמים הקרובה, מקורה ביוון העתיקה. משם היא נדדה למזרח ועקבותיה נותרו כיום בישראל, ירדן, קפריסין, ובמלטה. מבין כ-300 שמות החצב (כולל כ-40 שמות בערבית) בשפות שונות, סביב הים התיכון, לא מצאנו ולו גם שם אחד המשקף את הקשר בין פריחת החצב וחיזוי הגשמים (דפני ואחרים, בהכנה).

אם נבחן את שמונת השמות הערביים הקושרים את החצב לגשמים הקרבים, אף אחד מהם לא מתייחס לעונתיות הפרחים או לכמותם. במקרים מפורשים אפשר להראות שקהה המידה  הוא אורך עמוד התפרחת  כפי שמשתמע מהשמות בהם מופיעה המילה "מאזניים" .

*

מאיר שלו הגה חיבה רבה לחצבים המחיים את הסתיו והמפליאים בכושר התחדשותם ובפריחתם האמיצה בסוף הקיץ ולפי דבריו: " [החצב] אולי אינו ההדור בפרחים אבל יש בו פער יפה בין עדינות ובין חוסן והיום שבו מתנשאת תפרחתו מבין העלים המתים – הוא יום שממלא את הלב בהתרגשות" (ידיעות אחרונות 9.9.2005). בראיון לקובי מידן בתוכנית ״חוצה ישראל״ (2.3. 2017) סיפר מאיר שחוץ מלכתוב ספרים, הוא עסוק במדידת החצב הגבוה במזה"ת (1.67 מ') ובניבוי מזג האוויר על פי פריחת החצבים – מלאכה שלמד מ״זקני הבדואים בכפר הסמוך״.

ובמקום אחר: "טיב פריחתם של החצבים הוא תוצאה של החורף הקודם ולא של החורף הבא. בצל שקיבל די גשם, גדל והעמיק שורשים, הצמיח עלים גדולים ורבים שסיפקו לו מזון בהטמעת אור השמש - צבר די מזון וכוחות ויכול לפרוח פריחה מרשימה, אך זו מעידה על גשמי העבר ולא מנבאת את העתיד. שמעתי, הרכנתי ראש, הודיתי שמבחינה מדעית הם [הבוטנאים] צודקים, אבל כבר כמה שנים התחזיות השנתיות שלי מדויקות יותר מתחזיות של חזאים מקצועיים, ועם הצלחות אינני מתווכח, בעיקר אם הן שלי" ( "גינת בר" עמ' 21).

אפשר להתווכח עם הטענה הזו באמצעות פתגם ערבי: (بِغِلّها ع جَمِر وبِمْحِلْها ع نهر בִּעִ'לּהָא עַגַ'מִר וּבִּמְחִלְהָא עַנַהִר) כלומר הקב"ה מביא יבול טוב מאד בשנה שחונה (ג'מר=גחלים) או ללא יבול כלל בשנה שהגשם שלה כמו נהר. כלומר – ברצות האל, אין קשר בין כמות הגשמים והיבולים.

 במקום לעמוד על טיבם וטבעם של הנתונים, הנמצאים במחלוקת מאז ימי יוון הקדומה, מעדיף מאיר שלו את דרך ההומור כפתרון. זה, כמובן יתרון עצום על פני החוקרים החייבים להתמודד עם עובדות.

תודות

תודה לד'ר שרל'ה אורן על ההערות וההארות.

ספרות

 אביזהר, י. 1937 מוסף לילקוט הצמחים: רשימת צמחים לתקופות השנה בהרי יהודה, בשפלה ובשרון, בעמק יזרעאל, בגליל ובעמק הירדן בלווית הוראות ליבוש צמחים וסידורם. מועצת המורים למען הקהק"ל. ירושלים.

אלאשבילי, אבו אלח'יר. 1995. עֻמְדַת אֶלְטַבִּיבְּ פִי מַעְרִפַת אֶלְנַבָּאת. דָאר אֶלְעַ'רְבְּ אֶלְאִסְלָאמִי, ביירות 1995 (الاشبيليّ، أبو الخير. عمدة الطبيب في معرفة النبات لكل لبيب. بيروت: دار الغرب الاسلاميّ، 1995)

בן פורת, ז. 1991. הסתיו בשירה העברית. האוניברסיטה המשודרת. מודן. תל אביב.

הראובני, א. וח. הראובני .1938. החצב ובני לויתו. הטבע והארץ י"ח: 295-300, 369-370.

הראובני, א. וח. הראובני. 1941. פרשת החצב והיבלית. אוצר צמחי ארץ ישראל. הוצאת המחברים. ירושלים.

שלו, מ. 2017. גינת בר. עם עובד. תל אביב.

שמאלי, א. 1948. מחזור הצומח והחי בארץ ישראל. הוצאת מסדה. תל אביב.

 Arnold, N. 1985. Contribution à la connaissance ethnobotanique et medicinale de la flore de Chypre. Université René Descartes, Paris.

Canaan, T., 1928. Plant-lore in Palestinian superstition. Journal of the Palestinian Oriental Society B 8:129-168.

Corriente, F., 2022. A dictionary of Andalusi Arabic. Brill. Leiden -NewYork - Köln.

Hanna, E.M., Friborg, K.G. and Qumsiyeh, M.B., 2022. Temporal change in traditional knowledge and use of wild plants in Artas, Palestine. Palestine Exploration Quarterly, 154:81-94.

Jermyn, L.A.S., 1951. Weather-Signs in virgil. Greece & Rome, 20: 209-59.

Mitrakos, K., Price, L. and Tzanni, H., 1974. The growth pattern of the flowering shoot of Urginea maritima L.(Liliaceae). American Journal of Botany, 61:920-924.

Negbi, M., 1989. Theophrastus on geophytes. Botanical Journal of the Linnean Society, 100:15-43.

Theophrastus. Enquiry into plants, vol. I. & II. Hort, A.F. (translator, 1916 & 1926), William Heinemann - Harvard University Press, London, Cambridge, Mass.

Zanettou-Panteli K. 2000. "I therapeutiki dynatotita ton pharmakeutikon phyton tis Kyprou" (Η θεραπευτική δυνατότητα των φαρμακευτικών φυτών της Κύπρου). Larnaca, private publication, In Greek).

 

Prof. Arnold Lardos (Zurich תודה ל- (

על ההפניה למקורות היוונים ועל התרגום. ול-

Prof. Theodora Petanidou (Greece); Prof. Guillermo Benitez (Spain) ;

Dr. Yassin Meklach (Morocco) and Dr. Sfephen Mifsud (Malta) , Dr. Shahina Ghazanfar, Britain)

על המידע האישי. תודה לאורי רוזנברג על המידע אודות "מבשרי הגשם"