מאמר:
על הספר בין תהום לכנפיים/חוה שחם
״בין תהום לכנפיים״
הוצאת פיוטית 2023
אני קוראת ברצף שיר אחר שיר ונפעמת. המילים עטופות בקסם של אגדה מהולה בחרדות קיומיות מוכרות ובקשיים שחיי אדם מזמנים. ובמבט אופטימי המשוררת לוקחת אותנו לצד המרגש של החיים, הצד של הפרפרים והפרחים, וכשאין פרפרים המשוררת אוספת מילים ובעזרתן היא מציירת פרפרים בכל מקום שאפשר, גם במראה שבמקלחת המכוסה אדים. פרפרים מצוירים באצבע קטנה.
אבל לעיתים היא אוספת פרפרים באזורי סכנה ומסתכנת לשווא.
פרְפָרִים / עמוד 9
אִסְפִי פרְפָרִים כְּמֹו אָז בְּאֵדִים —
עַל הַמַּרְאָה בַּמִּקְלַחַת
בְּיָדֵך הַקטַנָּה סִמַּנְתְּ,
אִסְפִי פרְפָרִים כְּמֹו אָז עַל הַגַּג —
שָם, הָיָה מְסֻכָּן.
לֹא מָצָאת
לֹא מָצָאת
בכל פעם שהחיים הופכים קשים מנשוא היא משתמשת בדמיון ובוראת לה מציאות חילופית וכותבת אותה, היא מפליגה למחוזות ילדות ומוצצת זיכרונות קסומים:
למשל,
בַּת יָם / עמוד 11
דִּמְיַנְתְּ שֶזֹו אַבְקַת קְסָמִים
לְתֻמֵּך
וְהָלַכְתְּ בְּעִקְבֹתֶיהָ
וְעַל חֹוף זָהֹב הָפַכְתְּ בַּת יָם.
במחוזות ילדות היא מוצאת את סיפור חייה ומצרפת צרופים, ומחברת חיבורים וטווה סיפור על ילדות של ילדה משוררת שמדמיינת ומציירת לעצמה מציאות קסומה לצד תיאור הסכנות והצורך לקיים את המשפט : "ונשמרתם לנפשותיכם."
יָמִים / עמוד 15
רגְלַיִם מְקַפצֹות בְּחֶבֶל
ושְאֵרִיֹות גִּיר שֶל
קְלָאס חֲרּוטֹות עַל
אַסְפַלְט ׁשָחֹר.
וְאִמִּי קֹורֵאת לִי:
בּואִי.
סְתָו / עמוד 17
שְתֵּי יְלָדֹות תּופְרֹות תַּכְשיט מִקֹוצִים,
יַלְדָּה אַחַת אֹוסֶפֶת שַלֶכֶת
פֹוצַעַת יָדֶיהָ .
טֹומֶנֶת בְּכִיסֶיהָ
מַזְכָּרֹות מִן הַקַרְקַע.
וכְשֶתָּשּוב לְבֵיתָה תְּפַזְרֵן
כְּאֹוצָר.
צריך הבנה אינטואיטיבית בפסיכולוגיה בשביל לפענח את הסמנטיקה שבשירים של עדן מיטל שפילמן. היא כותבת אינטואיבית. היא משוררת שנוטלת את תפקיד השירה בעולמה וממנפת את עצמה. לא מתוחכמת לא מתחכמת, ולא מתיימרת. בפשטות ובלשון עכשווית ציורית היא מצליחה להעביר חוויות של ילדות בתיאורים מוחשיים, אך גם במטאפורות חושיות. בשירי הילדות היא לוקחת אותנו ל"גן עדן של ילדות" לוקחת אותנו לילדה שאוספת פרפרים וגם יוצרת אותם ומכינה תכשיטים מקוצים. בתוך גן העדן.
החיים נתנו לה לימונים? היא תכין מהם לימונדה. תמיד יש קשיים. לעדן מיטל יחסים אמביוולנטים עם החיים. היא נלחמת עליהם ונלחמת בהם ומשוררת את החיים ומיטיבה איתם. במובנים רבים השירים של עדן הם שירי ריפוי. ריפוי עצמי אבל גם ריפוי למזדהים עם השירים ומוצאים בהם נחמה.
השירים בספר לוכדים חוויות, חלקן קסומות וחלקן קשות, ומזככים אותן, את אלה ואת אלה. הכתיבה עוזרת לחבק את הקושי, לחבק את הצער.
אֲנִי / עמוד 37
בֵּין שָמַיִם לָאָרֶץ מְרַחֵף אֱלֹהִים
בֵּין שְמָמָה לְמַיִם גּופִי עֵירֹם
בֵּין חַיים לְמָוֶת צִפֹור
מְטִילָה מַזָל.
וְשִירָתִי כְּלּואָה בְּעִכּולֵי מֵעֶיך
אֲנִי זֹועֶקֶת בְּחֵן, בְּחֶסֶד ובְרַחֲמִים:
אֵינִ י רֹוצָה לְהִפָרֵד.
עדן מיטל רואה את חצי הכוס המלאה ומודעת לעצמה. היא רואה שצמחו לה כנפיים חדשות, אבל לדבריה היא לא יודעת לעוף. השירים שלה נתנו לה כנפיים ועכשיו היא יכולה לפרוש אותם ולעוף. שיהיה בהצלחה
תהנו.
בּוכָה, הַרְבֵּה בּוכָה.
נִתְלְשּו הַכְּנָפַיִם וְרַק
אֲנִי רֹואָה אֹותִי בּוכָה.
רַק שֶלֹא אֶתְקָרֵב
שֶאֵשֵב שֶאֵשֵב, שֶאֵשֵב.
אֲנִי יֹושֶבֶת.
וַאֲנִי יֹודַעַת שֶכְּנָפַיִם
יְכֹולֹות לִצְמֹחַ מֵחָדָש.
אֲנִי יֹוׁשֶבֶת.
הֵן צֹומְחֹות.
רַק שֶלֹא אֶשְכַּח
שֶלא אֶשְכַּח, שֶלֹא אֶשְכַּח
שֶאֲנִי לֹא יֹודַעַת
לָעּוף.
