שיר:
שני שירים / אלחנדרה פיסרניק מספרדית יונה קרנץ
בְּמָקוֹם אֵלָיו לִבְרֹחַ מִן הָעַצְמִי
מֶרְחָב. הַמְתָּנָה גְּדוֹלָה.
אִישׁ לֹא בָּא. הַצֵּל הַזֶּה.
לָתֵת לוֹ מָה שֶׁכֻּלָּם:
מַשְׁמָעוּיוֹת עֲמוּמוֹת,
לֹא מִשְׁתּוֹמְמוֹת.
מֶרְחָב. דּוּמִיָּה בּוֹעֶרֶת.
מָה נוֹתְנִים זֶה לָזֶה הַצְּלָלִים?
קוֹל קַבְּצָנֵי
וַאֲנִי עֲדַיִן מְעִזָּה לֶאֱהֹב
אֶת צְלִילוֹ שֶׁל הָאוֹר בְּשָׁעָה מֵתָה,
אֶת צִבְעוֹ שֶׁל הַזְּמַן בְּקִיר
נָטוּשׁ.
בְּמַבָּטִי אִבַּדְתִּי כְּבָר הַכֹּל.
כֹּה רָחוֹק הַלְבַקֵּשׁ. כֹּה קְרוֹבָה יְדִיעַת הָאֵין.
