מאמר:

להקות אנושיות - פסיפס צבעוני בתנועה מתמדת/ נטע ענבר סבן

צורך הישרדותי של בני ובנות אדם הוא להיות חלק מלהקה אנושית, אבל לא רק יכולת קומוניקטיבית מכתיבה את המין האנושי וכבר מזמן לא מדובר ביכולת לשרוד בלבד, אלא ברצון להיטיב את חיינו מבחינה פיזית ורוחנית

 נטע ענבר סבן, פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, מחברת הספרים "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור)

צורך הישרדותי של בני ובנות אדם הוא להיות חלק מלהקה אנושית. אין לנו הכוח של הלביאה לטרוף, אין לנו הארס של הנחש לשתק את טרפו, אין לנו מעוף הכנף של הציפור לאתר את מזונה או לברוח מהטורף האורב לה. מבחינה גופנית לא היינו שורדים בג'ונגל הטבע לולא התפתח בנו המוח בכיוון שמאפשר קומוניקציה מורכבת. זו נותנת לנו את היכולת להתקבץ ביחד למען שיפור היכולת שלנו לשרוד. אבל לא רק יכולת קומוניקטיבית מכתיבה את המין האנושי אלא גם הצורך המולד להיות חלק מקבוצה, לראות את האחר ושהוא יראה אותי, לחלוק עם האחרת חוויות, להתחזק דרך הכוח שיש לאחרים ולאחרות שאיתם אני בקשר במהלך החיים.

כבר מזמן לא מדובר ביכולת לשרוד בלבד אלא ברצון להיטיב את חיינו מבחינה פיזית ורוחנית. לשם כך אנחנו משייכים את עצמנו במהלך החיים ללהקות אנושיות שונות. כתינוקות אנחנו זקוקים לאחרים כדי לשרוד פיזית. ולא רק פיזית: תינוק או תינוקת מחפשים את מבט עיניה של האם, את החום והאהבה של האב: הם מחפשים קשר רגשי שהוא חלק מרכזי בתהליך הגדילה וההתפתחות. יותר מאוחר אנו זקוקים לאנשים סביבנו כדי לחוש נאהבים ומשמעותיים ותהליכים אלה הם חלק חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית שלנו. כך למל, כילדים נראה בגאווה את הציור שעשינו בגן להורים, כי האישור שלהם חשוב לנו מאוד. בגיל ההתבגרות נחפש אישור ליכולות שלנו מקבוצת השווים בני גילנו. כבוגרות ובוגרים נחפש את ההכרה ביכולות ובמעשים שלנו מהאחראית עלינו בעבודה, מקולגות, מהמשפחה ומאוחר יותר גם מהילדים שלנו. הצורך הרגשי להיות חלק מלהקה מאפשר לנו לחוש משמעות ושייכות, ביטחון וגם עוזר לנו להגדיר את עצמנו.

הורים ואחים, סבים וסבתות, דודות ובני דודים – כל אלה מהווים את הלהקה הראשונה של חיינו – להקת המשפחה. ואז נוצרים קשרים חברתיים ראשונים ואנחנו חלק מלהקת גן הילדים, הכיתה בבית הספר. ממהרים להתקבץ לחבורות בעלות עניין משותף וליצור את החברויות הראשונות שלנו. החוויות שנחווה בלהקות הילדים שהתחברנו אליהן תלווינה אותנו כל חיינו. עם הגדילה וההתפתחות השאלה לאיזו להקה אנושית אני משתייכת הופכת להיות חשובה יותר ויותר: מיהם החברים והחברות שלי? איפה אני משרת בצבא, אולי אני בשירות לאומי? באיזו אוניברסיטה או מכללה אני לומדת? האם בחרתי ללמוד או למלצר כדי לחסוך כסף לטיול לחו"ל? איזו זוגיות לטפח ואיזו משפחה לבנות? תעסוקה, לימודים, מקצוע ומקום עבודה, הבחירה היכן לגור, ההורים האחרים בגן שילדיי הולכים אליו, השכנים והשכנות – מבלי משים אנחנו חברים בלהקות אנושיות רבות. שלא לדבר על להקת הלאום שאליה אני שייכת, המדינה שבה אני חיה, ההשתייכות הפוליטית או התרבותית. גדולות מהן להקות הדת שאנחנו משתייכים אליהן. הלהקה הגדולה ביותר אליה אחנו משייכים את עצמנו היא להקת המין: זכר או נקבה ובתוכן להקות המגדר: איש,  אישה או מגוון מגדרים המופיעים היום אצל צעירים וצעירות.  

כמה מחשבה, רגש, אנרגיה ועשייה אנחנו משקיעים בתוך להקות אנשים בהן אנחנו שותפים. על מנת להיות חלק מלהקה מסוימת עלינו להתלבש בצורה מסוימת, לבלות במקומות מסוימים, לקרוא ספרים ולצרוך תרבות מסוימת, לנסוע לטיולים בארץ ובחו"ל, להגיש מאכלים מסוימים, לרכוש מכונית מסוימת, לגדל צמחים מסוימים, ללמוד לימודים גבוהים או לא – ההשתייכות ללהקה אנושית בעלת משמעות עבור עצמנו ומספרת עלינו לאחרים, היא מגדירה אותנו ואיך אחרים יתייחסו אלינו.

באחת ההרצאות שהעברתי במוזיאון בנושא יצירה ואומנות ככלי לריפוי נפשי פנתה אליי אישה לפני ההרצאה ואמרה לי: "עלייך לדבר בשפה שכולם יבינו אותה, אני תרבותית אולם לא כולם כאן כאלה". היה חשוב לאותה אישה להוציא עצמה מלהקת הא.נשים שהתקבצה באותו מוזיאון לשמוע את דבריי, היה חשוב לה להרגיש וגם לומר לי שהיא אחרת, מלומדת ומשכילה יותר, תרבותית. כן, כמה שחשוב לנו להיות חלק מלהקה גם חשוב לנו להגדיר עם מי אנחנו לא מתחברים.

עולם הלהקות האנושיות, ככל שהוא מורכב הוא מעניין יותר. פסיפס הא.נשים המרכיבים כל להקה צבעוני ומרתק. השאלה מה מביא איש או אישה להכניס את עצמם ללהקה מסוימת, מה היא נותנת להם ומה הם מעניקים לקבוצה בחזרה, מהם החוקים המיוחדים של כל להקה  והקונפליקט התמידי המובנה בין חוקי וכללי הלהקה שנועדו לשמור על קיומה והתנהלותה לבין המאוויים האישיים של מי שנמצא בתוכה – הם אלה שצובעים כל להקה בצבעים המיוחדים לה.

כוחה של כל להקה אנושית טמון ביכולתה לתת ביטוי למגוון הצבעים שבה, למגוון הדעות, היכולות  והרצונות של מי ששייך אליה. במהלך שנות האנושות להקות אנושיות שהכריחו את חבריהן להיות דומים, שהצמיתו וניסו להרוג את המיוחדות ואת הרצון האישי – לא שרדו. כך אנחנו רואים בכתות למיניהן וגם באומות גדולות. הקומוניזם, לדוגמה, לא החזיק מעמד בדרישתו לשוויון והכחדת היצר הבסיסי להישג אישי ולקיום מובחן ומיוחד מאחרים. ברגע שלא היה מקום להישגיות ירדה מידת המחויבות, היצירתיות והעבודה הקשה. מתוך הצורך למלא את השאיפות האישיות עלה הסיאוב ותפס את מקום ההתפתחות התקינה  והגוש הסובייטי הענק התפרק למדינות ולתתי מדינות.

כוח נוסף של הלהקה האנושית הוא בתנועתיות שלה, ביכולותיה להגמיש את מטרותיה, את הכללים הנהוגים בה, את הנבדלות והמובחנות שלה מלהקות אחרות. כל העת הלהקה משתנה, נוספים חברות וחברים חדשים ואחרים עוזבים.ות. כללי הלהקה משתנים על פי צרכי השייכים אליה וצורכי התרבות והחברה. המחול המיוחד של כל להקה משתלב עם אלה של אחרות וכולן נעות, משתנות ונעות לכיוון של שינויים.

בשנת 2004 הוקם אתר אינטרנט חדש, שלא היה ברור מה טיבו ואם אנשים יתעניינו בו. זו הייתה הרשת החברתית "פייסבוק". היא הוקמה על ידי סטודנטים אחדים באוניברסיטת הרווארד ובראשם מארק צוקרברג כדי לענות על צורך חברתי בלהקת הסטודנטים באוניברסיטה באותו הזמן. עד מהרה פרצה את מחסום הלהקה הראשונית וגדלה לשלב מיליארדי משתמשים בלהקה החדשה שנוצרה: להקת הפייסבוק העולמית. פייסבוק וגם רשתות חברתיות אחרות נשענות על הצורך האנושי להיות "חלק מ...", להשתייך, להיראות ולראות. הן עונות על הרצון לשמוע ולקבל מידע ולהגיב עליה. הרשת באה לענות גם על הצורך בקשר ישיר בין אנשים מעבר למיקום גיאוגרפי, להשתייכות תרבותית או לאומית. רשתות חברתיות מקימות להקות אנושיות חדשות לבקרים. הן משמשות בעיקר צעירים וצעירות אבל גם מבוגרים והן הפכו חלק ממרקם היחסים הבין-אישיים והחברתיים העולמי.  

כתבתי לעיל על החשיבות של אישור והכרה, של שיתוף בחוויות שלנו את הסובבים אותנו. עצם כתיבת המאמר הזה מוכיח את הצורך הקיים בנו לשתף ולהיות חלק. השקעתי מאמץ כדי לבחור נושא, לכתוב, לשנות, להביע באופן מדויק את שאני רוצה לומר. כל זאת כדי להביע רעיון ודעה וכדי שאתם.ן קוראות וקוראים תקראו, תחשבו, תצדדו או תשללו את מה שאני חושבת. האתר מאפשר לי ולנו השתלבות בלהקה אנושית נוספת. אשמח לשמוע את המחשבות והדעות בעקבות הדברים הכתובים כאן.

קישור לרכישת הספרים "פסיפס אנושי" (הוצאת צמרת) ו"מחול התודעה והנפש" (גלילי הוצאה לאור) מאת נטוע ענבר סבן:
https://neta-inbar-saban.com/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/