שיר:

זִקְנָה/ מיכאל רייך

 

"אַל תִּרְצַח לִי שׁוּב אֶת הַ'בֹּקֶר טוֹב' " -

הִיא אוֹמֶרֶת, יוֹרָה בּוֹ אֲרֶשֶׁת כַּוָּנָה חַדָּה כְּתַעַר

כְּמוֹ מֻנָּח עַל כְּתֵפֶיהָ הַיְּגֵעוֹת

מַשָּׂא כָּבֵד מֵאֵין כְּמוֹתוֹ,

דַּי בְּהֶבֶל פֶּה כְּדֵי לְהַפִּילָהּ אַפַּיִם אַרְצָה...

 

הַבֹּקֶר פּוֹסֵעַ לְאִטּוֹ

וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מֵסֵב רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר;

טוֹב אוֹ רַע

צוֹעֵד הוּא לְעֶבְרָם בְּלַחֲכוֹ שׁוּלֵי שִׂמְלַת הַלַּיְלָה

אֲשֶׁר נוֹתְרוּ לִפְלֵיטָה מִחוּץ לְבֵיתָם הַדּוֹמֵם,

לֹא פַּעַם הֵעִידָה בְּבַעֲלָהּ הַנִרְדָּם בִּשְׁמִירָתוֹ

וְסִפְּרָה לוֹ בִּשְׁנָתוֹ אוֹדוֹת הַשְּׂרָפִים הַמְּקַנְּנִים בְּמִשְׁכָּנָם הַדַּל;

 

כַּמָּה פְּעָמִים יִהְיֶה עָלָיו עוֹד לְהַסְבִּיר לָהּ

שֶׁמַּלְאָכִים אֵינָם הַתְּחוּם שֶׁלּוֹ, הוּא

אֵינוֹ דּוֹבֵר בִּשְׂפָתָם וְאֵינוֹ מֵבִין לְנַפְשָׁם הַמְּתַעְתַּעַת

"טוֹב" - הוּא מִתְרַצֶּה - "לֹא אֶרְצַח לָךְ אֶת הַ'בֹּקֶר טוֹב'

אֲבָל בִּפְנִיָּתֵךְ הַבָּאָה אֵלַי

אַתְנֶה זֹאת בְּהַבְטָחָה מְפֹרֶשֶׁת מִצִּדֵּךְ

שֶׁאַתְּ לֹא תִּרְצְחִי לִי אֶת הַ'לַּיְלָה טוֹב'

בִּבְחִינַת: מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי

הַמַלְאָכִים הַמַּמְתִּינִים עַל סַף דַּלְתֵנוּ

פּוֹקְדִים אוֹתָנוּ בַּלֵּילוֹת

רוֹשְׁמִים הַכָּל וְאֵין לָדַעַת מַה יָעִידוּ