מחזה טלויזיוני:
מאדם זי .... / זאב ליכטנזון
א .היום. יום ראשון 18:00
1.שני מרצדסים שחורים, משתי נקודות הרריות ומתפתלות שונות.[נוף מרהיב ושונה – מנהרות כביש הרריות, אגם רחוק ...] .הכבישים שוממים,
פה ושם על המורדות, בית כפרי מרחוק, פרות באחו.. מעונן מאוד, ערפל מסמיך ומקליש.. גשם עז. רעמים וברקים.
בכל התנועה לא רואים את הנהגים במבט קרוב. מזהים כלב זאב אחד על מושב נוסע אחד, ושני דוברמנים במושב האחורי של השני.
2.רכב אחד עוצר פתאום. כארבע מאות מטר לפניו ,פרה חוצה בנחת. האופנוען, מפלס הדרך, שנוסע לפניו ,רואה אותה ברגע האחרון .
הערפל. מגרש אותה ברעש מנועו המועצם ובצפירה עצבנית .הנהג ,היידריך, ממתין כנדרש ומזנק בפראות קדימה.
3.רכב שני ,אדולף ,בולם עם פגוש נושק לחבילת חציר על הכביש. הערפל. נאלץ לרדת ובמאמץ גדול ורטוב מפנה אותה, ומטיס עצמו קדימה.
המרצדס הלבנה שלפניו, רואה במראה מה קורה וטסה ברוורס אחורה. זה המפלס של אדולף.
מסמן לו שלא צריך ושימשיך לרוץ הלאה .החבילה נפלה אחרי שהמפלס עבר.
4.כשבע דקות לפני שעת המטרה, גם האופנוע, על הכביש שלו וגם המרצדס הלבנה, על הכביש שלה, מבצעים פניית פרסה ומתרחקים.
אסור שיוודע ,כי המתחרים הפעילו כוחות עזר. איש איש במסלולו.
5.[ גם לא נאמר מפורשות שזה אסור, נימקו לעצמם, כל אחד אל המראה שברכב,
כשהם מביטים במפלסים השועטים שלפניהם]
6. מתקרבים במהירות אל צומת לא גדול לפניהם, במישור על גדת אגם.
מבט בתוך הנוף, מעל ,מהצד וכד ,וחזיתית מחצר מלון קטן ואקסקלוסיבי.
7.מבט עוקב אחרי ההתקדמות המהירה של האחד ושל השני. מתקרבים. מתקרבים...אל הצומת. כל אחד מהכיוון שלו.
18:45
התנגשות בין שני המרצדסים השחורים. פיצוץ גדול. הכביש עצמו ברדיוס לא קטן מתלקח עם הרכבים.
מהמלון רצים שני עובדים עם מטפים בידיהם. נעצרים ומביטים. האש גדולה מידי, אי אפשר לגשת.
הגשם העז לא מצליח לכבות ולו במעט
ב. היום 17:00
1. מסיבת קוקטייל נוצצת. השפה המדוברת, גרמנית. ,.תזמורת בלהיטי שנות הארבעים. מרלן דיטריך וכיוב. גם שאנסונים צרפתיים.
דגש על שני גברים / גרמנים נאים ,כבני טרום חמישים. היידריך ואדולף.
לבוש מוקפד. מעודכן ומאופנן באיפוק מחושב. התנהגות מודעת לעצמה באינטראקציה עם גברים ונשים סביבם.
אין קשר ביניהם, כל אחד משוחח ומתנייד באזור אחר במסיבה.
גיבורת האירוע, יפהפיה מסתורית וממגנטת ,משייטת בין הקרואים באלגנטיות בשלה ועשויה היטב. איש אינו יודע מה שמה,[ למרות שזה שלושה חודשים היא נראית
בכל האירועים הכי נוצצים. מגיעה פתאום, חולפת ,מביטה, נעלמת.] מכנים אותה, ["היא"]SIE , מאדם זי.
2.אירועי חברה יוקרתיים ומגוונים, כאשר זי בולטת בכולם: מוזיאון, אופרה, קונצרט וכיוב......
השעה 17:30
3.זי תופסת את מיקרופון התזמורת., הס מושלך והיא נושאת דבור קצר להסביר את פשר האירוע ואת המשכו.
הקהל לוטש עיניים ,מסתודד במקבצים מגוונים. זוקף אוזניים .
מתח מחויך.
מסבירה: עוד מעט יצאו לדרך שני מתחרים למסע על כיבוש הטריטוריה האישית שלה. מתוודה שאינה יכולה לבחור בין שני ענקי אישיות והצלחות, ומפני שהיא אישה רק של גבר
אחד, ומודה שקשה לה להחליט, יזכה בה [הנהג] farhrer המנצח. הוא יהיה הפירר שלה אחרי שינצח נהג אחר. כי פירר , כמו שכולנו כאן יודעים, יש רק אחד.
כמה ידיים בקהל מונפות בקריאת "הייל" .מתעלמים מהרומנטיות שבהכרזה.
4. קוראת אליה את היידריך ואדולף ומכריזה חגיגית שאלה שני אבירי ליבה, המתחרים. הקהל מריע, טופח על כתפיים , מניף אגודלים וכיוב.
המשימה: להגיע משתי נקודות שונות על ההרים, אל נקודת הסיום האחת. מנצח מי שיגיע בתוך ארבעים וחמש דקות בדיוק. לא מהר יותר ולא לאט יותר. פונקט!
המרחק והזמן נמדדו היטב והם זהים. הניצחון יהיה על חודה של דקה, או פחות.
המסלול ידוע רק למתחרים ,כך שקהל סקרנים לא יפריע בדרך. היא, הפרס, מאדם זי.תקבל את המנצח בנקודת הסיום.
5. שני המתמודדים, היידריך ואדולף יצאו לדרכם, איש איש אל מכוניתו, שבחנייה, מניפים זה לזה חצי מועל יד מעורב במחווה ספורטיבית של מתמודדים בזירה אחת .
הקשת עקבים זה בזה ומנוד ראש קטן.
6.זי מכריזה על סיום האירוע. תוצאות תוכרזנה בעוד כשעתיים.
מניחה את המיקרופון, התזמורת מתקפלת. זי מסיעה את גופה המפואר בין הקרואים ,שמושיטים
לחיצות יד, חיוך מעושה ונבוך ועד לטפיחה קלילה על הכתף המתרחקת. אישה אחת אפילו מחבקת קלות ומתנצלת על הקירבה הבלתי קורקטית.
זי מתרחקת ונראית בכניסה לחניון.
ג. שמונה ימים קודם
7.מלון בוטיק יוקרתי במורד ההרים, במישור פורח שעל שפת נהר.
היידריך מחנה את המרצדס השחורה ונכנס. מפגין לעצמו בטחון עצמי של מי שעומד לנצח. כאן יוענק לו הפרס. קרוב מאוד לנקודת הסיום, לקו הגמר.
המקום חדש לו. מבלה במדינת איים רחוקה. כאן, מוכר מידי . הפפרצי ממש גרים על הזנב השמן שלו. נדמה לו שהצליח להתחמק לפה. טס במטוסו הפרטי
ללונדון ומשם התגנב לחציית הלמנש בהפלגה תיירותית רגילה. חלק מההרפתקה. הפרס למשחק המוזר. שווה. והוא לוחם מנוסה.
מנהל המקום עורך לו סיור נרגש ומתחנף. מזמין סוויטה לעוד שמונה ימים.
בפינה המרוחקת של הלובי, יושבות על הבר שתי נערות ליווי, מצודדות במיוחד. לבושות בהידור אופנתי מאופק ואטרקטיבי.
אחת לחברתה:
"לא תאמיני את מי אני רואה שם. נתחלף במיקום ,שתסתירי אותי. מלקוחות הפרמיום שלי. מה הוא עושה פה? תמיד לוקח אותי לחופים מדהימים.
בהתגנבות יחידים משעשעת. אני הגעתי בטיסה מסחרית רגילה, אומנם מחלקה ראשונה, אבל בפלקון הפרטי שלו הרבה יותר כייף.
בילוי חוף יוקרתי ורב גוני. שעשועי מיטה ,כמובן. הרי באתי לעבוד.
עכשיו כשאנחנו בחדר, בואי תראי את מה שהוא צילם. השתוללנו, פה בבר. פה במועדון. פה בשייט ו... רק אני מצולמת. הוא לא מופיע בכלל. מקווה שלא יזהו אותו בבלונד שצבע את
שערו ובגדי החוף המצחיקים האלה...
יום חמישי שלי, אמר לי בשבוע שעבר, כי ההיידריך הזה כנראה טיפה מבוהל לאחרונה. לא הסביר. נכון שבפעם האחרונה היו אתו שני שומרי ראש. לא נעים. לא רגוע.
מענין את מי הוא הביא אתו דווקא לכאן. הברזילאית החדשה? אולי. הוא מת על שוקולד. אולי לבלבל את מי שיודע לאן הוא נוסע תמיד. גם שינה את זמני הבילוי העמוסים שלו. טוב
שאני פה לא אתו, לכי תדעי מה... "
היידריך יורד לחניה. השלט מניף את הדלת. הוא בקצה הרחוק, אין אף רכב אחר לידה.
מתבלבל וניגש לדלת הימנית, נעצר ונזכר. הגיע בלי הנהג. בנהיגה עצמית. עולה על מחלף פונה אל הכביש המהיר. מעיף מבט מזלזל אל ההרים שלפניו.
ד. שבעה ימים קודם.
8.אדולף יוצא מהמרצדס השחורה ,שחונה הכי קרוב למעלית.. רואים אותו כשירד מהמחלף המהיר ,פנה למלון וירד לחניון.
עולה למבואה, יוצא החוצה וסוקר בעין בוחנת את ההרים שלפניו ואת הכבישים שמתפתלים מהם מטה.
משני כיוונים שונים. פותח מפה גדולה. מעיין ביסודיות. מבט בנוף, מבט במפה. מסכם לעצמו במנוד ראש שבע רצון ונכנס למלון.
המנהל כבר מחכה לו בחיוך ענק של הפוגש לקוח וי.אי.פי. מוכר. מגיש את הקוקטייל עם שאר הגינונים המתאימים לאורח ולמעמד.
מזמין את הסוויטה הרגילה לעוד שבעה ימים. כבר תפוסה. משודרג לסוויטה הנשיאותית. תוחב לידי המנהל טיפ שמן. ומזכיר גם את הזר הענקי שיחכה.
במעלה השביל הקצר והמטופח העולה מחוף הנהר המפנק, ונראה כמו שרוול עליה למטוס, פוסע זוג מתגפף נמרצות. היא נאה, מבוגרת, שמורה היטב, הוא
יפיוף מסוגנן.
החוף מחולק לפיסות מחופות ,כמו בועת המשך לחדר היורד אליה. שרוולי פרטיות מלאה.
מתכוונים לצאת אל המבואה בדרך אל הבר.
לפתע היא מושכת את הגבר בפראות אל גומחה של עציץ גדול .מסתובבת אתו ומזנקת אחורה אל מסדרונות החדרים.
"מה הוא עושה פה, אדולף, הבעל הדפוק שלי? זה הציריך, שטס לשם כל פעם? מצוין, עכשיו אנחנו יודעים איפה הוא. פה כבר נסגור חשבון.
מתוק מתקתק שלי, לך תראה עם מי הוא הגיע ,ותצלם לי כמובן. מי זאת, או מי זה. אני כבר עובדת על החשבון שנגיש לו. סופסוף."
המתוק חוזר אל המבואה בדיוק כשאדולף נגש למעלית ולוחץ – לחניון. בחניון, כל חניה סגורה כמו חניה ביתית. בשטח הציבורי רק רכבים של העובדים וההספקה.
המרצדס יוצאת, אדולף מרכז מבט רציני אחרון בנוף שלפניו, זוקר לעצמו אגודל ניצחון במראה הפנימית. בחוץ מצטרף לפניו האופנוע .
ה. שלושה חודשים קודם
9.נשף אצל השגריר הגרמני.
תזמורת גדולה שופעת וולסים ,והרכב אופראי מרשים: סופרן, אלט, בס, טנור. מנצח.
הקהל רוקד וולס.
השגריר, עומד במעלה המדרגות לקומה השנייה. פאר.
מברך את הקרואים ומזמין אליו את היידריך.
"גרמניה מודה לאחד מיקירי בניה, איש העסקים המשגשג, גיבור המלחמה, הפילנטרופ רחב הלב והיד .הוא זה שתרם לערב נהדר זה את המוסיקה הווינאית הנפלאה."
הקהל מריע וחוזר לרקוד ולבלות ברוב פאר והדר.
מדאם זי נועצת בו מבט , נגשת לפינה באולם, מסובבת גבה ושולפת תמונה קטנה. מבט מהיר, מסתובבת, מביטה בו שוב. מביטה בתמונה. מהנהנה. זה הוא.
חודשים של חיפוש וסופסופ בינגו.
כמובן הגיעה לפה כתוכנית בעבודת התחקיר שלה. התיידדה עם אשת השגריר והוזמנה על ידה. אתר חיפוש מתבקש עד שהבשילה ההזדמנות.
עכשיו התמקדה בפרצופו , משגרת חיוך קטן ושובב, מחביאה את האמת בעיניה המכווצות.
היידריך מרגיש שמתבוננים בו בעוצמה. הוא מיומן בלקרוא אנשים. מגלה אותה ומותח חיוך ארוך טווח. חוטף שתי כוסות מהמגש של מלצר נייד ונחפז אליה.
מגיע. נוקש בעקביו, קד קידה קטנה, כבר שבע רצון מעצמו. הקדים את כל הזאבים הפוטנציאלים באולם.
"מאדם אלילית כמוך, אסור שתעמוד לבדה אפילו לא לרגע. שמפניה? ונרקוד ? היידריך לשרותך, עבד לכל רצונותיך".
נעתרת גם למשקה וגם ליד המזמינה לוולס.
ו. 10.חודשיים קודם
פתיחה חגיגית ונחשבת של תערוכה גדולה במוזיאון.
גם היא שם, כמובן. מסתובבת, סוקרת, מנומסת וקצרה.
מהקצה הרחוק מבחינה בדמות חותרת לקראתה. מבט מרוכז בשמלתה האדומה והבולטת.
מתקרב בביטחון עצמי גברי ומובהק. מציג את עצמו. ישמח להכירה על כוסית שמפניה בבר, אם תואיל.
מבקשת דקה לעצמה, מתרחקת מספר צעדים. שולפת מהתיק צילום קטן.
מבט חטוף והנהון עצמי. כן. זה הוא. אדולף המבוקש. בינגו.
שבה אליו בחיוך שבע רצון. הוא מוחנף. לא מבין למה. כמובן, הישג שלו.
זו .שנתיים קודם.
11. זי יושבת עם אמא במטבח של דירה קטנה.
לאמא מספר על היד.
אזעקה: זי ואבא חובשים מסיכות גז, מגישה גם לאמא.
אמא מסרבת. נגשת לחלון ופותחת אותו . צוערת החוצה: "לא תפחדו אותי עם הגז שלכם. אותי לא הורגים בגז של אושוויץ גם לא בדי.די.טי בעתלית. "
פיצוץ עז של פטריוט. האמא צוללת בבהלה אל מתחת לשולחן.
זי יורדת אליה, מחבקת ומנחמת. "הכול בסדר, אמא. זה משלנו. נרד למטה תראי שהכול בסדר."
בכניסה לבנין, מתגודדים שכנים. אמבולנס עובר בסירנה צווחנית.
האמא נתקפת פניקה. צורחת "הם באים לקחת". מתנפלת ארצה.
זי ואמא באותו מטבח. יום השואה. ששה נרות זיכרון על השיש.
משוחחות. מביטות במעט תמונות.
אמא מצטרפת אל אבא בחדר שינה [הסלון],
זי בביתה, צופה בסרטוני זוועה. [ תיאור גרפי מאד.]
יוצאת למרפסת לעשן ולהתבונן בשקט.
זי בספרייה אוניברסיטאית גדולה.
נעוצה במסך. לצידה ערמת ספרים.
מרוכזת מאוד במאמץ לאתר, לזהות, למצוא.
על המסך שתי תמונות במדים בכירים של נאצים.
על המסך סרטונים בסגנון דוקו. קשים לצפייה.
מחנות ריכוז והשמדה. היידריך משסה כלבים. יורה....
אדולף מצליף, תולה......
ח חודשיים שלושה קודם
12.זי מבלה עם אדולף ועם היידריך ברחבי פריז, רומא, לונדון, לסירוגין, כאן עם זה, שם עם זה.
הסבירה להם, שהם בתקופת מבחן, משחק טקסי כזה. רק מבלים, אין יחסים אינטימיים. תמיד חוזרת לחדר נפרד במלון.
.13 בין לבין, נעלמת להם לימים ספורים מידי פעם.
מסיירת לבדה בנופים הרריים, מעיינת ומסמנת במפות, מודדת זמנים, משתמשת במשקפת צבאית גדולה. מצלמת. רושמת.
ט. 14 הכל מוכן להיום ב 18:00
.
