שיר:

אפר פרה אדומה/ בלפור חקק

 

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירֵי מִשְׁפָּחָה

הָיִיתִי בְּצוֹק הָעִתִּים

אָסַפְתִּי אֵלַי אֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה

כְּדֵי לְטַהֵר אֶת שִׁירַי

מִטֻּמְאַת מֵתִים.

 

עָמַדְתִּי עַל גֶּשֶׁר צַר שֶׁבֵּין חַיִּים לְמִיתָה

בֵּין קִיּוּם לַאֲבֵדָה

וּבְסוֹרְגֵי הַבַּרְזֶל שֶׁל הַשִּׁירִים

הָיוּ סְרוּגִים יַחַד הַחַיִּים וְהַמֵּתִים

לְלֹא הַפְרָדָה.

 

עֲנָפַי הָיוּ בְּעֵץ אֲבוֹתַי מִשְׂתָּרְגִים

וַאֲנִי לָכוּד בֵּין הַסּוֹרְגִים

עַל קַו הַתֶּפֶר

נִכְנַס לְהֵיכָלָם, כֹּהֵן בְּקֹדֶשׁ קָדָשִׁים

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה בָּאֵפֶר.

 

הֵכַנְתִּי אֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה

וְנִטְמֵאתִי אֲנִי וּבְגָדַי וְיָדַי הַכּוֹתְבוֹת

נִטְמְאוּ הַמִּלִּים, הַשּׁוּרוֹת, הַבָּנִים וְהָאָבוֹת

כְּמוֹ בִּבְרִית הַבְּתָרִים חֲשֵׁכָה אֵימָה

נִקְשְׁרוּ יַחַד הַחוּטִים וְהַתִּקְווֹת.

 

יָדַעְתִּי בְּתֹם הָאֵפֶר

שֶׁזֹּאת חֻקַּת הַשִּׁירָה.

יָדַעְתִּי מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר

שֶׁהַשִּׁירִים שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַחַיִּים וְהַמֵּתִים

טִהֲרוּ בְּבוֹא מוֹעֵד

אֶת טֻמְאַת הַחַי עַל הַמֵּת.