שיר:

אֲחָיוֹת/ יצחק גוילי

בַּחֲצַר הַהוֹסְפִּיס יָשְׁבוּ דּוֹמְמוֹת,
מוּזָר, הִרְהֲרוּ שְׁתֵּיהֶן,
מֵעוֹלָם לֹא הִרְגִּישׁוּ כָּל כָּךְ אֲחָיוֹת.
רוּחַ הָעֶרֶב נָשְׁבָה עֲלֵיהֶן רַכָּה,
הַחֲשֵׁכָה הָלְכָה וְהֶעֱמִיקָה סְבִיבָן
מַשְׁכִּיחָה מְעַט אֶת יְגוֹנָן,

הָרֶגַע הָיָה יָפֶה מִכְּדֵי שֶׁיּוּפַר.

הָאָחוֹת הַבְּרִיאָה נֶאֶנְחָה הַחוֹלָה הִבִּיטָה בָּהּ וְיָדְעָה.
הַבְּרִיאָה לָחֲשָׁה: "עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים, אֲחֵרִים".
כְּמוֹ כֻּלָּנוּ בַּמַּסָּע הַזֶּה,
נִזְקָקוֹת הָיוּ הֵן לַשְּׁקָרִים הַמֻּפְלָאִים.