אתונה בפנים רבות

צביה ויצמן כספי

צילומים: צביה ויצמן כספי

בכיכר האקרופוליס לפני שנכנסים לסימטאות הצבעוניות המקסימות של הפלאקה, מוצב דוכן המיועד לתיירים. מוצעים בו ״זרי דפנה״ שקשרו לספורטאים לאחר התחרות. עכשו אתם המנצחים, יכולים להיות שלווים. נוחו על זרי הדפנה״. השגתם את מטרתכם.

אני אישית נזכרתי בהתרגשות הגדולה כשסופסופ הונח זר מנצחים על ראשו של השייט גל פרידמן, בנוסף למדליית הזהב שזכה בה. אז ב2004 רצה ריצה מרשימה לפודיום, מי שהיתה שרת הספורט, לימור לבנת להצטלם עם גל, הזר והמדליה.

ולמה דפנה שאלתי את עצמי היא הרי מרה כלענה? אז לא רק דפנה, גם עלי זית וגם עלי דקל מרים ויש להם סגולות ריפוי לגוף ולנפש. אולי זו הסיבה?!

עלים מרים עיטרו את ראשי הקיסרים והספורטאים.

אז רכשתי לי קשתות מכל סוג עלי דפנה וזית ודקל וכל יושבי בית הקפה סביבנו, ראשיהם עטורים בזרים מוזהבים…

 

בסמוך ניצב פסל של הגנרל יאניס מקריאנריס. על פי שפמו וחרטומי נעליו המחודדים הוא ״גבר גבר״ כפי שהסביר אנדרו המדריך.

מקריאניס היה ממושיעי אתונה. עשיר ולוחם במהפכה של 1830 כנגד הפראיים שהגיעו מהאיים מההרים וניכר כי היתה עליהם השפעה של האימפריה העתומונית. תרבוש לראשו לא זר דפנה.

למקריאניס חרב ארוכה חגורה למותניו. הוא מגן ההר המוביל לפנתיאון, המעוז האחרון, מצדה של היוונים

 

בסיור עם המדריך אנדרו, אנו חוצים גנים יפיפיים רחבי ידיים, אתנחתא להמולת העיר. הגנים המרהיבים הוקמו הודות לאמליה אשת המלך אוטון ששלט בתחילת המאה ה19. הוא היה המלך הראשון של יוון המודרנית אחרי שזו הכריזה עצמאות מהאיפריה העותומנית ואז החל עידן חדש. Cherchez la femme

 

לאנדרו חוש הומור אנגלי ומנת חיבה ליוונים בתוספת קורט ציניות. הוא חי באתונה שנים, הוא מוליך אותנו אל רצפת פסיפס שנחשפה בגנים, ומסביר מה מאפיין פסיפס יווני ומה רומי. האתר מרמז על מרחצאות וחיי הוללות בתקופת נירון קיסר. בועות סבון שהפריח הלוליאן בפארק התנפצו בסמוך והותירו ניחוח שמנים ארומטיים. הגילוי הארכיאולוגי פתוח חופשי לקהל המבקרים כי הפסיפס מהתקופה הרומית מוסיף אנדרו. אילו היה פסיפס יווני, היו מציבים בפתח כד חרס כדי לגבות תשלום.

 

חוצים מהשקט והירוק לכביש סואן כשברקע האצטדיון המסנוור בזוהר לובנו. הוא שופץ בסוף המאה ה19 באולימפיאדת אתונה ושוב ב2004 אז שימש בעיקר לטקסי הפתיחה והסיום ולחלק מתחרויות האתלטיקה. הוא יכול לאכלס כ75.000 משתתפים, הבוקר תלמידי בית הספר הסמוך במגמת ספורט, נבחנים לבגרות במסלוליו.

מסביב בכיכר פסלי שיש לבנים רובם ככולם גברים. כל התיירים והתיירות מצטלמים לידם תוך הושטת יד עוגבת לחמוקי השיש החטובים.

 

בקצה השביל הירוק, שורת בתים כפריים מתמזגים, כמו בציור של פוסן. זהו הכפר האולימפי היפייפה ששימש את הספורטאים האורחים. הכפר נטוע באוירה פסטורלית של הגנים הלאומיים, כדי להפיג מתחים. הכל טוב ויפה, רק מה שהיה חסר אז לספורטאים, הזרים זה מקלחות ושירותים. לכל משלחת הוקצו מעט מדי שרותים ובמקביל האןכל היה לא טוב. הספורטאים היוונים חזרו הביתה למיטה נוחה ולאוכל של אמא. אולי זו הסיבה שהם, היוונים, ניצחו את רוב התחרויות…

 

בכל פינה אידיאל היופי הגברי בולט פסל שיש צעיר ערום שרירי. דרוך רגע לפני שליפת החרב, הטלת כידון או זריקת הדיסקוס. או לוחם גיבור על סוס שחזר מן הקרב ורק רגל אחת של הסוס מונפת באויר (כששתי הרגליים הקידמיות של הסוס באויר, משמע - הלוחם נפל בקרב).

אולי זה רק מקרי שנשים הן השולטות אתנה הנוסעת בטחון ועוצמה בכתף שיש חשופה, שומרת על העיר וניקה על הספורט והנצחון. אמליה של הגנים.

 

מיתולוגיה, היסטוריה, אגדה אורבנית. זה הסיפור על ״המלך הכלב והקוף״ ואיך התפרקה האימפריה.

אוטון נהג לצעוד מידי יום בגנים. צעידה ספורטיבית, לא בטייץ של נייקי חלילה, אלא כנהוג למלך, בגדי תכלת ארגמן ומשי לצידו כלבו הנאמן, סביבו מלווים ושומרים לבושים חאקי ושחור. הוא בלט בצבעיו העזים וזה עיצבן את הקופים על העצים. עד שיום אחד כמו בכל אגדה, הקוף ירד מהעץ הכלב נבח על הקוף, הקוף נשך את הכלב המלך ניסה לשחרר את כלבו וננישך בעצמו, כעבור יומיים מת המלך.

ולקץ הימים קמה יוון המודרנית.

 

בריפ היסטורי: יוון העתיקה מתחלקת ל3 תקופות: הארכאית לפני כ2800

הקלאסית, שהחלה ב500 לפנה״ס שהביאה את הפילוסופים והמיתולוגיות

וההליניסטית מסתיימת ב30 לפנה״ס

כשהמלכה קליאופטרה מתה.

 

בארמון אין כבר מלך אבל חילופי משמרות יש.

טקס מרשים חיילים כאלים יווניים, גבוהים. תנאי קבלה ליחידת העילית הזו דורשת גובה 1:90. מדים גנדרניים. המון אביזרים, חצאיות כפלים וביריות. דוממים רוב הזמן, בחילופים הם צועדים כמי שמחקים פסיעות סוסים בסלואו מושן. הם העילית של הלוחמים בנויים ללא חת, על אף שנדרש מהם רק לעמוד זקופים. סוליות הנעליים ממוסמרות בשרוכים טבעות לעטר את הסאונד. ופונפון ילדותי בחרטומיהם המורמים כצביטת מרנג. הם גם האחראים על הנפת הדגל במרומי האקרופוליס. בדרך לעלות להר, אתה מתחטב.

 

הטיפוס להר ביום שמשי שהפך מעונן, זורע הילת זוהר שנוגע בקדושה. העליה כמוהה כטקס דתי. אפשר לדמיין את זאוס והרה יושבים להם שם בין העננים, בנחת ושותים את נקטר האלים, לפני שבני האדמה קמו עליהם לגרשם. לאורך המסלול ספסלים פזורים. שמירה. על כל צעד משגיחים שומרי ההר. הפנתאון נבנה בתקופה האתונאית מיטב אדריכלי יוון העתיקה בנו את המקדש הנזבח האמפיתיאטרון והארמון. המסלול מה״אגורה״ מתפתל כדי להאריך את הדרך ליעד ולהאדיר את יופיו של המקדש. זהו אתר ארכיאולוגי ״חי״ פרחי שדה נובטים מעל שברי עמודים, נזקי המלחמות הרבות. לאורך כ400 המטרים נחשפים עוד ועוד מימצאים ארכיאולוגים תוצאות החורבן והשריפה הגדולה של הפרסים. למעלה בפנתיאון המקדש השואף לשמיים, היופי מפעים, עוצר נשימה. 360 מעלות של עיר בין הים להר ואלה אוחזת כידון, רואה כל. העיר קערת עדשים ופנינים וציפורים מנקרות בה.

 

יורדים מהאולימפוס

אזור הארמון והפרלמנט שדרות רחבות בתי קפה מפונפנים חנויות יוקרה בתי מלון מפוארים והבנק של יוון בשלט מוצנע. רמז למשבר הכלכלי והפגנות ההמונים. אחרי שניפצו את החלונות והשחיתו את החזית בחרו לסרג, לשים שלט קטן בצד ״בנק אוף גריס״. המקום יפה דומה לערים האירופאיות המפוארות. עולם אחר רחוק מOmonia או Psyri, פה בין גוצ׳י לרלף לורן, קירות שיש לבנים, אין שמץ גרפיטי ואם היה כזה, מיד נוקה. שומרים במדים בחזיתות המלון ששימש את הרייך נקרא ״בריטניה הגדולה״ רחובות ממורקים אנשים אלגנטיים. במורד כיכר הסינטגמה צעיר יחף מתעורר בקריז מישהו מציע לו מטריה. האחרים מסיטים ממנו מבט, חוץ מילד שאמו מושכת אותו הלאה. בהמשך הרחוב איש על כסא מתקפל בכובע ימאי פיראוס, פורט מנגינה מגניבת לב בבוזוקי.

אתונה פנים רבות לה את רובן היא מסתירה לבודדים מגלה סוד.