מסה:
גיבור על וגיבורי על/ אבינועם חקלאי
חלפו הימים בהם גיבור העל היה זה שעושה עם הסימפטום הפובי.
הצעיר הקושר את השארית החיה ומעוררת המועקה שלו באובייקט פובי כעכביש ועטלף ואז הופך אובייקט זה לסיבת חייו דרך ההזדהות עם הסימפטום, התפוגג.
הסינגולריות הבלתי ניתנת לאילוף עימה פועל הגיבור למען החברה בין החוקי ללא חוקי, במקום השמור לקדוש ולדחוי-הטמא נשכחה מאחורי תופעה אחרת המאפיינת דור חדש.
קשה שלא ליפול בתוך פרדוקס כאשר מנסים לתת לתופעה שם ובכל זאת אכנה אותה ״עולם רב יקומי״ או ״יקום רב יקומים מקבילים״.
גיבור העל הישן השתייך לעולם מונותיאיסטי בו ה״אחד״ פועל על האדם דרך פונקציה אבהית המחלקת את העולם לטוב ולרע, למוסרי ובלתי מוסרי. לגיבור לא היתה ברירה אלא לקבל על עצמו את הנורמה ולהפוך את הייחודי שלו שנותר מחוץ לחינוך, לסמפטום לתועלת החברה.
גיבור העל החדש פועל בעולם המאופיין בריבוי, לאו דווקא פולותיאיסטי, ולכן הסרטים בהם הוא מופיע רוויים בגיבורי על נוספים וביקומים רבים ומקבילים. זהו עולם פוסט מודרני (שם שקצת נשכח משימוש יתר) שיודע זה מכבר את פיזיקת הקוונטים. זהו גם עולמו של הסובייקט האוטיסט, או אם לדייק ולהשתמש במושג של אריק לוראן: ״אוטיזמים״(ברבים), שהרי הסובייקט אינו אבחנתו וכל אחת ואחד נקשרים בדרכם הייחודית להיות הוויה מדברת וחיה. ריבוי.
גיבור העל הזקן קשר את שלושת משלבי חייו: הדמיוני, הסמלי והממשי באופן סטנדרטי, באמצעות שם האב. הייחודי שלו נותר בשולי הנורמה, בפריפריה, אולם עדיין בתוך מה ששם האב מעניק לנו: את המציאות היציבה שהיא הסדר הסמלי עליו הנבל התורן מאיים.
גיבורי העל החדשים חיים כמעט ללא תמיהה מצידם ומצד הצופים במציאות של ריבוי יקומים מקבילים הקוראים בין היתר תיגר על המוות. מותו של אדם אינו מבשר סופיות מוחלטת כל זמן שקיומו המקביל ממשיך להתקיים. והיקומים הרי עשויים להיות מרובים לאינסוף.
אחדות הזמן והמקום מעורערת ועימה הליניאריות של הזמן וסופיותם של החיים.
המעבר מיקום אל יקום, בסרטים/חוברות קומיקס מסויימים, עלול להוביל לאי-יציבות של תאי הגוף ולרקבונם המהיר. זהו פרדוקס לכאורה, אולם הוא מאפיין תופעות שכיחות של אוטיזמים המציגות מופעים של חרדה הכרוכה בחציית סיפים. לא פעם נתקלים בילד החושש לעבור את הדלת מחדר לחדר או מן החדר אל החוץ וזאת משום שאין לו כל ערבות שהוא יהיה אותו הילד, אם בכלל ימשיך להתקיים, מעבר לסף.
המדע אינו מספק לנו בהכרח ערבות לאחדות הזמן והמרחב ואינו נותן סיבה להאמין בחושינו. לכן, גיבור העל החדש הוא ביטוי של עולמם של ההוויות המאמינות במדע שאינו בהכרח מאמין במוות או בקיומה של מציאות אחת מאוחדת בזמן ובמרחב. לא פעם יופיעו גיבורים ודמויות נוספות שכוחם הוא פרי המצאה מדעית-טכנולוגית או לכל הפחות פרי היתקלות (כמו עקיצת עכביש או ניסוי שהשתבש) מקרית שאותה המדע חוקר.
לטעמי, עלילות הסרטים אינן מהודקות והן מתרחשות בריבוי מרחבים ובקצב סרטוני הטיק טוק שאיש כמוני מתקשה לקלוט ולהבין.
עלילה המורכבת מחיבור סצינות הבנויות מחיבור תמונות ומסמנים בתוך מבנה של אוגד ושפה היא מסורת שאבד עליה הכלח. משהו באופן בו נקשר המשלב הדמיוני למשלבים הסמלי והממשי אינו סטנדרטי ומכאן שהמובן שהוא תוצאת הקשר בין הדמיוני לסמלי מאבד מחשיבותו. אובדן המובן הוא גם תנאי למדע ״טהור״ כי למתמטיקה אין מובן. אפשר לומר שיש מה שיש. פשוט. לא מבינים? יופי, גם אני.
האמנות באה לומר לאדם מיהו ומהו עולמו ברגע זה. היא גם סופגת באמצעות האסתטי משהו ממועקתו.
גיבור העל המסורתי רמז לאזרח העולם שכוחו הוא בשארית השכוחה הממשיכה לפעם בו.
גיבורי העל העכשוויים סוחפים את ההוויות המדברות בנות זמננו שאינן מאמינות עוד בשם האב המסכן ששקע והותיר כל אחד ואחת, אל עבר קשירת משלביו בדרכו שלו ובאופן שיעשה את חייו לנסבלים.
אגב, האפשרות היחידה הזאת יכולה להתקיים רק באמצעות דמוקרטיזציה של התשובות המרובות שעל הסובייקט להמציא כדי לחיות.
